אליהו חיים אהוד נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בתיק זה נדונה השאלה האם בדין שלל הנתבע מהתובע השלמת הכנסה לתקופה שמדצמבר 2008 ועד יוני 2009, בשל אי שיתוף פעולה.נקדים ונאמר כי הוגשה תביעה חדשה לבית הדין וכי כיום מקבל התובע גמלה. כמו כן יצויין כי אין חולק כי בחלק מהתקופה שהתובע הגיש בגינה את תביעתו - היו לו הכנסות שדווחו לביטוח לאומי.

מהתיק עולה כי הנתבע פעל מס' פעמים רב על מנת לאתר את התובע בביתו, על מנת לבצע חקירה בתביעה שהגיש, אלא שלא מצאו את התובע בביתו.

תחילה סברו בנתבע כי התובע אינו מתגורר בכתובת עליה הצהיר בכתב התביעה, אלא שכיום אין חולק כי זוהי כתובתו הנכונה (ר' הודעת ב"כ הנתבע בעמ' 9 לפרוטוקול, שורה 21).

אין חולק כי בתקופה הרלבנטית השתתף התובע בתוכנית "אמין", וכי התוכנית הייתה בבקרים.

לטענת הנתבע מדובר בתביעה מובהקת שצריכה להידחות בשל אי שיתוף פעולה, לאור העובדה שחוקרי הנתבע ביקרו בכתובת התובע לא פחות מ-7 פעמים, השאירו לו הודעות טלפוניות וכן הודעות על דלת הבית, אך הנתבע לא ייצר קשר. כמו כן, על פי הנטען, אביו של התובע (החי בנפרד מאימו) גרשם מהבית בקללות, בטענה כי לא הודיעו מראש על בואם, וכי אימו מיהרה לעבודה ולא הסכימה לנדב כל אינפורמציה בעניינו. מנגד, אין חולק כי התובע חתם בפני פקידי הנתבע על התחייבויות לשתף פעולה, לאחר שגילה כי קצבתו נשללה.

התובע העיד כי בתקופה הרלבנטית השתתף בתוכנית "אמין", ולא היה בבית בשעות שבהם הופיעו החוקרים (כאשר בשעה 6:30 כבר הלך לבית הכנסת). לדבריו מכשיר הטלפון הנייד נמצא רוב הזמן סגור ואינו מאזין להודעות, וכי לא קיבל כל הודעה על דלת ביתו. יצויין כי התובע מתגורר באותו מתחם עם הוריו, ביחידה נפרדת משלו, וכי אינו נשוי.

גב' ענבל חנוני, חוקרת המוסד, העידה אף היא כי הביקורים שהיא ערכה היו רק בין השעות 06:30 עד 12:30, כיוון שאלו שעות עבודתה, וכי לו היה התובע משתף פעולה ומבקש להיפגש בשעות אחרות – ניתן היה לתאם זאת. כך גם העיד מר גיא שניאור שהגיע לתיחקור בשעה 6:30 בבוקר, וכך גב' טלי מצרי. גב' מצרי נשאלה על ידי בית הדין (עמ' 13 לפרוטוקול רישא), האם לא השקיעו אנרגיות בשעות הלא נכונות, כשממילא לא היה בבית, והיא השיבה:"אני לא יודעת מה היו שעות הביקורים של החוקרים האחרים אצלו. אני הייתי בסה"כ פעם אחת בשעה 7:00 בבוקר".

התובע העיד , כאמור, כי השתתף בבוקר בתוכנית אמין. לכן סביר כי בשעות בהם נערכו הביקורים, לא היה בבית. מאידך - לא נערכו ביקורים בשעות הערב או בשעות אחה"צ – לפיכך אין בעובדה שלא היה בבית בשעות הביקורים כדי ללמד על כך שלא שיתף פעולה.

השאלות שנותרו הן – האם לאור תשובות ההורים לחוקרים, כפי שעולה מעדויות החוקרים, וכן, לאור ההודעות שהושארו על הדלת, כנטען על ידי הנתבע, ולאור ההודעות הטלפוניות – יש לראות בו כמי שלא שיתף פעולה. בעניין זה נותר ספק. אעפ"כ, ובנסיבות דלעיל – יפעל הספק לטובת התובע. התובע העיד (עדות שלא נסתרה), כי יחסיו עם אימו גרועים. במצב זה ואף שכאמור אין הדבר נקי מספיקות, לא שוכנענו בוודאות כי התובע אכן קיבל לידיו את הודעות הנתבע (כולל ההודעות שהודבקו על דלתו), וכן את ההודעות הקוליות בנייד (כשלדבריו לא נהג להקשיב להודעות).

ודוק: לו הנתבע היה שולח חוקרים בשעות בהם התובע אמור היה להיות בבית, לא ניתן היה להסתתר מאחורי הטענות כי לא קיבל הודעה על דלת ביתו וכד'. משהנתבע שלח את חוקריו שוב ושוב בשעות הבוקר – לא ניתן לקבוע בוודאות כי התובע אכן פעל בחוסר שיתוף פעולה עם הנתבע. נראה עוד כי דווקא לאחר שחתם בביטוח לאומי כי שישתף פעולה – שומה היה על הנתבע לשלוח חוקר בשעות בהם יש סבירות שיימצא בבית ולא בשעות שברור שאינו בבית. במצב דברים זה – לא ניתן לראות בחקירת הוריו, כפי שנעשתה, כחקירה העומדת בפני עצמה, והמצדיקה שלילת הגמלה בשל חוסר שיתוף פעולה. חקירות אלו היה בהם כדי לחזק את עמדת הנתבע – לו היה הדבר מצטרף לחקירת התובע בשעות בהם היה בבית. אולם, כאמור, לא ניתן לקבל חקירות אלו של ההורים – אשר לא שיתפו פעולה עם החוקרים - כדי לקבוע שהתובע לא שיתף פעולה. נכון שעולה התמיהה מדוע האב גרש אותם מהבית וכעס שלא תיאמו מראש את הביקור, אלא שכאמור – אין בכך די כדי לקבוע כי הדבר נעשה על מנת למחוק מהפגישה עם החוקרים – כאשר , כאמור שוכנענו, כי התובע לא היה בזמן זה בבית.

טענת התובע כי ככל הנראה החוקרים לא הגיעו לבית הנכון – אינה יכולה להתקבל. מדובר במס' חוקרים אשר העידו כי הגיעו לבית על פי הכתובת שלו, ועל כן ברור כי הגיעו לבית הנכון. כך גם עולה מהעדות של גיא שניאור (עמ' 9 שורות 12-13), כי התקשר לטלפון הנייד של התובע וכי שמע מבחוץ את הצלצול. יחד עם זאת, אין בכך הוכחה לטענה כי התובע שמע את הצלצול וסרב לענות. עדיין יתכן – כפי שטוען התובע – כי לא תמיד לקח עימו את הפלאפון, לכן יתכן שהמכשיר צלצל כשלא היה בבית.

להשלמת התמונה יאמר כי בפועל, ביולי 2009, קיבל התובע השלמת הכנסה (לאחר שלא היה ספק ששיתף פעולה), וכי לא נמצאו סיבות (בתקופה בה נבדקה תביעתו החדשה), כדי לשלול ממנו את הגמלה הנתבעת, מסיבות ענייניות.

בנסיבות שנוצרו, נראה כי הסנקציה של שלילת הגמלה – כאשר לא נערכה חקירה בשעות בהן היה סביר שימצא בביתו - הינה סנקציה חריפה מדי, מה גם, שכאמור, בתביעה החדשה שהגיש – היה זכאי לגמלה (כפי שהיה זכאי תקופה ארוכה לפני השלילה).

סוף דבר:לאור כל האמור לעיל, הרינו קובעים כי התובע זכאי לגמלה הנתבעת על ידו, וכי שלילת הגמלה בשל אי שיתוף פעולה – מבוטלת. יחד עם זאת, ולאור הספיקות שהתגלעו, ולאור מאמציהם הרבים של חוקרי הנתבע להגיע אל התובע , על מנת שתיבדק זכאותו לגמלה הנתבעת, איננו מוצאים לנכון לפסוק הוצאות.ניתן היום, ה' טבת תשע"א, 12 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור(ע)שרה פנסו

נציג ציבור(מ)אילן לוי

יפה שטיין, שופטת

אב"ד