אליהו חברה לביטוח נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שארעה ביום 16.8.2010 בצומת הרחובות אלוף דוד ועודד ברמת גן – גבול תל אביב (להלן: "הצומת"), בין רכב פרטי לאוטובוס.

הצדדים:

התובעת הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב הפרטי שהיה מעורב בתאונה (להלן: "הרכב").

הנתבעת הינה הבעלים של האוטובוס שהיה מעורב בתאונה (להלן: "האוטובוס").

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעת:

לטענת התובעת, כאשר הגיע הרכב לצומת מכיוון רחוב אלוף דוד לרחוב עודד ,ובעודו עומד הגיח מאחוריו האוטובוס ופגע בו בחלקו האחורי.

תמצית טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת, בעת שהאוטובוס עמד לפני הצומת החל הרכב הפרטי לנסוע לאחור ופגע באוטובוס בפגוש הקדמי. לטענת נהג הנתבעת, לאחר התאונה יצא מהרכב הפרטי בחור צעיר אשר התנצל על הטעות שעשה. כמו כן, ציין נהג הנתבעת כי הוא היה נראה צעיר ואולי אף נהג צעיר ומכל מקום כאשר התבקש לתת פרטים, נתן את פרטי אביו.

דיון:

בדיון שהתקיים בפניי העידו שני עדים בלבד. העד הראשון מטעם התובעת הינו הבעלים של הרכב הפרטי שהיה מעורב בתאונה, ואשר טען שהוא היה זה שנהג ברכב בעת התאונה. לטענתו, לא ייתכן כי באותו מועד נהג ברכב מי מילדיו, שכן שניים מהם קטינים והמבוגר יותר היה בצבא. לטענתו, התאונה ארעה בצומת כאשר האוטובוס פגע בו מאחור. לטענתו, מדובר היה באוטובוס מס' 34 והתאונה ארעה בשעה 11:00 בבוקר (פרוטוקול עמוד 3 שורות 2 – 7). לטענת התובעת מדובר במקרה קלסי של תאונה בה נפגע הרכב התובע מאחור על ידי הרכב השני . בתאונות שכאלו הרי שמיקום הנזק מדבר בעד עצמו, והאחריות לתאונה מוטלת על הנהג שמאחור, אלא אם יצליח להוכיח כי לא הוא היה אשם בתאונה, דהיינו זה מקרה להיפוך נטל הראיה.

מטעם הנתבעת העיד נהג האוטובוס אשר טען כי התאונה ארעה בשעה 17:00 אחה"צ. לטענתו ברכב הפרטי היו בחור צעיר שנהג, בחורה שהייתה ליד הנהג וילד קטן. לטענתו, לאחר התאונה הילד הקטן נתן לו את הפרטים של האב. לטענת נהג הנתבעת, בשעה 11:00 בבוקר, השעה בה טוען העד מטעם התובעת שהתרחשה התאונה, הוא היה באזור בני ברק בהתאם לתכנית העבודה הקבועה שלו (פרוטוקול עמוד 5 שורה 13 עד 18). דו"ח המיקומים שהוגש על ידי הנתבעת בהודעתה מיום 6.5.13 מחזק את גרסת הנתבעת. הנהג חזר וטען כי התאונה ארעה כאשר הרכב הפרטי נסע לאחור.

לאחר דיון ההוכחות הגישה הנתבעת ביום 6.5.2013 דו"ח מיקומים משולב של האוטובוס הנדון ליום האירוע. בדיקת דו"ח זה מעידה שאכן בשעה 11:00 בבוקר היה האוטובוס בעיר בני ברק ואילו לקראת השעה 17:00 הוא היה באזור רמת גן וליתר דיוק, בשעה 16:51 הוא היה ברחוב עודד 18 תל אביב, מיד לאחר שעבר ברחוב אלוף דוד ברמת גן . דו"ח המיקומים מחזק את גרסת הנתבעת. חיזוק נוסף מצאתי בהודעה על התאונה שמסר נהג התובעת לתובעת ובה מצוין כי שעת התאונה הייתה 17:00 ,כדברי נהג הנתבעת. נהג התובעת לא נתן הסבר לשינוי הגרסאות לגבי שעת התאונה והדבר אומר דרשני.

יש ממש בטענת התובעת כי בתאונות בהם נפגע רכב מאחור על ידי רכב שנסע מאחוריו הנטייה המידית היא לראות ברכב שמאחור את הרכב האחראי לתאונה, אך עדיין יש לבדוק כל מקרה לגופו, שכן לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

התובעת מתייחסת בסיכומיה בהרחבה לחובת ההוכחה המוגברת הקיימת על צד הטוען כי הצד שכנגד נהג בתרמית, ובאופן עקרוני צודקת בכך התובעת, אלא שבראש ובראשונה יש לבדוק אם עמדה התובעת עצמה בנטל ההוכחה הרובץ עליה כתובעת. במקרה הנדון עדות הנתבע בשילוב ראיות אובייקטיביות נוספות כפי שפורטו לעיל, הביאו אותי למסקנה שיש לדחות את גרסת התובעת כפי שהעיד עליה העד מטעמה.

לאור האמור לעיל ולאור מכלול הראיות שהיו בפניי, אני מגיעה למסקנה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ומצאתי כי עדות נהג הנתבעת בשילוב עם ראיות אובייקטיביות, היא העדות המתארת את האירוע כפי שהיה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.