אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אזרד ואח'

פסק דין

המחלוקת בין הצדדים היא, האם מכירת רכב כאמור בהסכם בין מבוטח הנתבעת לבין הנתבע גרמה לפקיעת חוזה הביטוח בין הנתבעת למבוטחה ומכאן שדין התביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין הנזקים שגרם רוכש הרכב, הוא הנתבע, להידחות בהעדר כיסוי ביטוחי.

טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית והשתלשלות העניינים

התובעת הגישה תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידה ואשר היה מעורב בתאונת דרכים. לטענתה בעת שרכבה היה בעצירה מוחלטת פגע בו לפתע רכב בו נהג הנתבע. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת, אשר ביטחה את הרכב.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי לאחר קבלת כתב התביעה התברר לה שמבוטחה מכר את הרכב לנתבע. לטענתה עם מכירת הרכב חוזה הביטוח שכרתה עם מבוטחה פקע ועל כן אין כיסוי ביטוחי לאירוע. לדבריה לאחר מכירת הרכב, לא התקבלה אצלה שום פניה מצד הנתבע לשינוי שם המבוטח בפוליסה. הנתבע גם לא רכש כיסוי ביטוחי מאת הנתבעת ולפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

בדיון שהתקיים לפניי, הודיע בא כוח התובעת כי התובעת לא הצליחה לאתר את הנתבע ולפיכך הוא ביקש למחוק אותו מכתב התביעה וניתן פסק דין למחיקתו.

בדיון הודיעו באי כוח הצדדים כי הם מסכימים שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע שנהג ברכב. כן הם הסכימו, שהסכם המכר בין מבוטח הנתבעת לנתבע נכרת לפני אירוע התאונה וכי הנתבעת לא ידעה עליו אלא רק לאחר מכן. המחלוקת שנותרה היא, האם בנסיבות שכאלה יש כיסוי ביטוחי לאירוע. באי כוח הצדדים הגישו סיכומים בכתב בקשר עם השאלה שבמחלוקת.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי באי כוח הצדדים, החלטתי כי הדין עם התובעת וכי יש כיסוי ביטוחי לאירוע על ידי הנתבעת.

מוכן אני לקבל את טענת הנתבעת לפיה הכלל הוא שעם מכירת הרכב והעברת הבעלות בו פוליסת הביטוח פקעה. חוזה הביטוח הנו חוזה אישי אשר אינו ניתן להעברה ללא הסכמתה וידיעתה של המבטחת. לא זה המקרה שלפנינו.

בהסכם בין מבוטח הנתבעת לבין הנתבע, שכותרתו זיכרון דברים, נכתב כדלקמן:

"מוסכם כי בתאריך 3/9/2009 תימכר המשאית לציון אזרד ב-45,000 ₪. הכסף יועבר ב-9 תשלומים של 5,000 ₪ לחודש כולל מ.ע.מ. עוד מוסכם כי העברת בעלות תיתבצע בסיום המלא של התשלום. אי לכך, מוסכם כי כל החובות, דו"חות חניה, דו"חות משטרה או תאונה וכיוצא בזה חלים על הקונה מיום 3/9/2009. עוד מוסכם שאם מכל סיבה שהיא יהיו בעיות בתשלומים או איחור בתי ... (לא ברור ההמשך – הערת הח"מ), יוכל המוכר לקחת את המשאית ב ... (לא ברור ההמשך – הערת הח"מ) ללא כל תמורה או פיצוי".

לדידי הדברים אשר כתובים בהסכם הנם ברורים. אני מקבל את טענתו של בא כוח התובעת כי מדובר במכירה על תנאי על פיה העברת הבעלות תתבצע רק לאחר שתשולם מלוא התמורה. משכך הם פני הדברים ומאחר שבמועד התאונה טרם שולמה מלוא התמורה, הרי שהבעלות ברכב לא עברה אל הנתבע ולפיכך יש כיסוי ביטוחי.

בא כוח הנתבעת טען כי הבעלות במשרד הרישוי היא דקלרטיבית. לטענתו הבעלות המהותית עברה קודם לכן, במועד כריתת ההסכם, וכי המוכר איבד את העניין ברכב אותו הוא מכר. אף שאני מסכים עם חלקה הראשון של טענתו, קרי כי הבעלות במשרד הרישוי היא דקלרטיבית, איני מסכים עם טענתו כי הבעלות המהותית עברה במועד כריתת ההסכם וכי המוכר איבד עניין בנכס.

ראשית, בהסכם שצוטט לעיל לא צוין כלל שהעברת הבעלות מתייחסת לרישום במשרד הרישוי בלבד. ושנית, הסכמת הצדדים על פיה המוכר רשאי לקבל לרשותו את המשאית היה ותתעוררנה בעיות בביצוע התשלומים, מלמדת כי מבוטח הנתבעת לא ויתר על הבעלות ברכב וכי הבעלות המהותית נותרה בידו. במילים אחרות מבוטח הנתבעת לא איבד את זיקתו לרכב ויש לו אינטרס מובהק להמשיך ולבטח את הרכב.

זאת ועוד, סעיף 33 לחוק המכר קובע במפורש כדלקמן: "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". כך גם בענייננו. הצדדים קבעו במפורש את המועד להעברת הבעלות. לאור זאת, יש לראות את הנתבע כמי שקיבל לשימושו את הרכב בכל התקופה שעד סיום ביצוע התשלומים. מאחר שלא נטען כי בפוליסה קיים סייג המגביל את נהיגתו של הנתבע ברכב, הרי שיש כיסוי ביטוחי לנהיגתו.

סוף דבר

סוף דבר, אני קובע כי דין התביעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים אותם היא שלמה למבוטחתה ולשמאי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,800 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.