אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עדנאן ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזק רכוש שנגרם לרכבי הצדדים בעקבות תאונת דרכים ביום 29/8/11.

רקע עובדתי:

התובעת הינה חברת ביטוח, אשר במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, ביטחה רכב מ.ר. 35-153-72, שבבעלות שווארמה חאזן פורד בע"מ ואשר היה נהוג בזמן התאונה על ידי גב' אנג'י חאזן.

הנתבע, הינו הבעלים ו/או הנהג של רכב מ.ר. 15-001-20.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 29/8/11, בשעה 23.00 או בסמוך לכך, נסע רכב המבוטח אצל התובעת ברח' אלבני בחיפה, מכיוון שד' בן גוריון לכיוון שד' רוטשילד, בנתיב הימני. רכב הנהוג על ידי הנתבע נסע באותו כיוון, בנתיב השמאלי, בשלב מסוים סטה הנתבע ימינה ופגע ברכב המבוטח והדף אותו לכיוון המדרכה; כתוצאה מכך התנגש הרכב המבוטח בעמוד חשמל ונגרמו לו נזקי רכוש.

הנזק שנגרם לרכב התובעת הוערך על ידי שמאי בסך 23,325 ₪, התובעת שילמה למבוטחת ביום 23/11/11 סך של 19,445 ₪, לאחר ניכוי השתתפות עצמית וכינון. המבוטחת העידה בפני, כי אכן הסכומים שולמו לה, בהתאם למסמכים שצורפו לכתב התביעה.

התובעת טוענת, כי לאור התשלום זכאית היא לשיפוי מהנתבע על מלוא הסכומים ששולמו, שכן התאונה נגרמה באשמתו.

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום במסגרת ת.ד. 586-04-12.

על פי כתב האישום במסגרת תיק זה, יוחסו לו עבירות של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, סטייה מנתיב, נהיגה ללא ביטוח, אי עצירת רכב במקום התאונה, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה ואי מסירת פרטים לנפגע בתאונה.

הנתבע הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום.

כתוצאה מהודאתו, הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לרבות סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה רשלנית ובכל שורת העבירות שבהן הואשם.

על פי העובדות שבהן הודה הנאשם, כך עולה מגזר הדין שצורף, בתאריך 29/8/11 נהג הנאשם ברכב פרטי ברח' אלבני בחיפה, הגיע לצומת עם רח' יצחק שדה, כשהוא נוסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, אותה עת, מאחורי רכבו של הנאשם, בנתיב הימני, נסע רכב מסוג שברולט. הנתבע, כך תואר בעובדות כתב האישום, נהג ברשלנות, לא הבחין ברכב האחר, סטה ימינה, חסם את דרכו וגרם לתאונה.

הנתבע הורשע מגזר דינו ואף הוגש ערעור ובסופו של יום, פסק הדין הפך לחלוט.

סעיף 42 א' לפקודת הראיות קובע, כי הממצאים והמסקנות של פס"ד חלוט, במשפט פלילי המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים כראיה במשפט אזרחי, לכאורה באמור בהם, אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה, מי שחב בחובו הפסוק הוא בעל דין במשפט אזרחי.

סעיף 42 ג' לפקודת הראיות מקנה לבית המשפט היושב בתיק אזרחי, את שיקול הדעת לבחון באילו מקרים ראוי להתיר הבאת ראיות לסתור, ממצא שנקבע בהליך פלילי.

מלשונו של סעיף 42 א', למדנו, כי ממצאים ומסקנות של פס"ד במשפט פלילי, יהיו קבילים כראיה לכאורה לאמור בהם במשפט אזרחי. יש צורך בקיומם של שלושה תנאים: הנאשם הורשע; פסה"ד הפלילי חלוט; אחד מבעלי הדין במשפט האזרחי הוא המורשע ו/או חליפו. במקרנו, מתקיימים כל התנאים.

הנהגת של רכב התובעת העידה בפני.

מעדותה של נהגת רכב המבוטח, שלא נסתרה ואשר משתלבת עם יתר העדויות בתיק, נכללה גרסה עובדתית שבה אכן האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע. קיומו של פס"ד חלוט המרשיע את הנאשם, בהודאתו בעובדות במלואן, מהוה ראיה לכאורה לאמור בהן ומחזק משמעותית את גרסת נהגת התובעת. זאת ועוד, הנתבע הודה בבית המשפט, הודאה מלאה ולא בית המשפט הכריע הלכה למעשה, אלא הרשיע אותו על סמך הודאתו, הודאה זו מחייבת גם בפני.

הנתבע לא ביקש רשות להבאת ראיות לסתור, בהתאם להוראת סעיף 42 ג' לפקודת הראיות.