אליהו בן לולו ואח' נ' יעקב גורביץ ואח'

השופט י' דנציגר:

            הבקשה שלפנינו מתמקדת בשאלה האם בורר מוסמך להורות על צו הריסה למבנה שנבנה כדין.

1. הצדדים הם שכנים. הם הסתכסכו ונתגלעו ביניהם מחלוקות שונות. אחת מהמחלוקות עסקה במרפסות שאותן בנו המבקשים בדירתם. אין מחלוקת כי המרפסות נבנו כדין ולפי היתר של מוסדות התכנון והרישוי. אף על פי כן, המשיבים טענו כי המרפסות גורמות להם נזק משום שהן חוסמות את האור וזרימת האוויר לדירתם.

2. על רקע המחלוקות השונות ניהלו הצדדים הליך בוררות. בפסק הבוררות נפסק, בין היתר, כי אחת מהמרפסות אכן גורמת נזק למשיבים. לפיכך הורה הבורר למבקשים להרוס את המרפסת בתוך שלושים ימים.

3. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק בוררות, כשאחת מטענותיהם הייתה כי הבורר לא היה מוסמך להוציא צו הריסה ביחס למרפסת, כיוון שסמכות זו נתונה אך ורק לרשויות התכנון והרישוי המוסמכות.

4. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים, בקבעו כי סעיף י"ז לתוספת לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מסמיך את הבורר לתת "פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו". הוסבר כי בתי המשפט האזרחיים מוסמכים לתת סעדים מסוג צווי הריסה במסגרת סכסוכים אזרחיים גם כאשר הבנייה נבנתה כדין; ומכאן שגם לבורר נתונה סמכות שכזו. בית המשפט הבהיר כי יש להבחין בין סמכותו של הבורר להחליט בדבר הריסת מבנה במסגרת הכרעה בסכסוך אזרחי בין שכנים, לבין סמכותו לקבל החלטות דומות כאשר מדובר בסכסוך מתחום המשפט המנהלי, כגון סכסוך שעוסק בחוקיות היתר בניה או מתן צווי הריסה מינהליים. הוסבר כי כאשר מדובר בהכרעה בסכסוך אזרחי, הכרעת הבורר נוגעת למישור היחסים שבין הצדדים בלבד, והסעדים שניתנים – לרבות הריסת בנייה – יכולים מטבעם להיות נושא להסכמה רגילה גם לפי דיני החוזים. במצבים אלו, אין מניעה שהבורר יכריע בדבר זכויות וחובות של הצדדים במישור היחסים הפנימי ביניהם, ואף ייתן סעדים בהקשר זה. ודוק: צו-עשה שייתן הבורר בנסיבות אלה יטיל על המצוּוה חיוב "גברא" – In Personam – בלבד; לא יהא בו כדי להטיל חיוב כלפי "כולי עלמא" –In Rem – שיחייב צדדים שלישיים או רשויות. אמנם ייתכן כי ביצועו של החיוב יהא מותנה באישור הרשויות, אך אין בכך כדי ללמד כי הבורר אינו מוסמך להורות על החיוב מלכתחילה (הפ"ב 13674-10-12, פסק הדין ניתן ביום 27.5.2016 על-ידי השופט ב' צ' גרינברגר).

5. נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור דנא. המבקשים שבים על טענתם לפיה בורר אינו מוסמך להוציא צו הריסה ביחס למרפסת, כיוון שסמכות זו נתונה אך ורק לרשויות התכנון והרישוי המוסמכות. המשיבים מצדם, סומכים ידם על קביעת בית המשפט המחוזי, ועל ההבחנה הכלולה בגדרה, לפיה אין מניעה שבורר ייתן סעד כזה, ככל שמדובר בסעד שמטיל חיוב "גברא" בלבד. ביום 9.2.2017 קיימנו דיון בבקשת רשות הערעור, במהלכו שמענו את טענות הצדדים. לאחר הדיון ביקשנו לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה לגבי הסוגיה שעל הפרק. בעמדה שהגיש לעיוננו, מסר היועץ המשפטי לממשלה כי גם לטעמו אין מניעה שבמסגרת סכסוך אזרחי בין שכנים, בורר ייתן סעד המורה לאחד מהצדדים לפעול להריסת בנייה, ככל שחיוב זה יוגדר כחיוב "גברא" בלבד, ולא יהא בו כדי לגרוע מהצורך לפנות לרשויות כדי לקבל היתר הריסה כדין. בצד זאת, היועץ המשפטי לממשלה הביע את עמדתו, כי מן הראוי שבורר ייתן סעד קיצוני כאמור רק בהינתן הסמכה ברורה לכך מצד הצדדים להליך הבוררות במסגרת הסכם הבוררות. 

6. לאחר שלמדנו את טענות הצדדים באנו למסקנות הבאות, כדלקמן.