אליהו אסולין נ' אסף בוטח,עו"ד

החלטה

עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי התובע בשל נזק שנגרם לו, לטענתו, עקב רשלנות מקצועית של הנתבע, שהוא עורך-דין במקצועו, במסגרת ייעוץ בשאלת מיסוי בעסקת מכר מקרקעין.

יצוין, כי במקביל לתביעה זו ניהל התובע הליכים בפני הוועדה לתכנון ובניה לקבלת היתר בניה עבור דירה שבנה על גג הבניין נשוא התובענה שבענייננו, ובכלל הליכים אלה - הגשת ערר על החלטת וועדת התכנון והבניה שלא אישרה את בניית הדירה על הגג.

לפניי בקשת הנתבע להגשת ראיה נוספת לאחר שכבר נשמעו כל העדויות בתיק, ואף הוגשו סיכומי התובע, ביום 25.5.10.

לטענת הנתבע, במהלך כתיבת הסיכומים מטעמו התגלה לו כי בתאריך 22.7.10 התקבל הערר של התובע והוועדה לתכנון ובנייה אישרה את בניית הדירה על הגג.

לטענתו, קבלת ההיתר עבור בניית הדירה הינו מהותי ביותר ומשמעותו היא הכפלת ערכה ושוויה של הדירה, המגיעים עד כדי מאות אלפי דולרים, ובכך הקטנה משמעותית של הנזק הנטען שנגרם לתובע, ואולי אף העלמתו לחלוטין .

הנתבע טוען כי קבלת ההיתר הנ"ל התגלה לו רק עכשיו, בזמן שהתובע ידע אודותיו כבר מיום 22.7.10 אולם לא טרח לעדכן את בית המשפט אודותיו.

לפיכך, מבקש הנתבע לצרף לחומר הראיות את החלטת וועדת הערר מיום 22.7.10.

יצויין, כי הנתבע צירף לבקשתו את העתק החלטות וועדת הערר מיום 22.7.10.

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי יש לדחותה ולו מהטעם שהנתבע צירף את "הראיה המבוקשת" לבקשה כחלק בלתי נפרד ממנה ובכך עשה דין לעצמו.

לגופו של עניין, השיב התובע כי החלטות הוועדה נגישות לכל אזרח והנתבע יכול היה בכל עת לבדוק את החלטת וועדת הערר וכן כי הבקשה הוגשה באיחור, לאחר המועד שהיה על הנתבע להגיש את סיכומיו.

מכל מקום, מוסיף התובע כי אין להיעתר לבקשה בשלב המאוחר בו נמצא התיק, לאחר שכל צד הכריז "אלו עדי" וסיכומיו הוגשו זה מכבר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

בקשתו של הנתבע הוגשה בניגוד לסדרי הדין המקובלים לפיהם כל עוד אין החלטה שיפוטית המתירה את הגשת הראיות הנוספות, בעל הדין אינו רשאי להסתמך עליהן בטענותיו, ומקל וחומר שלא לצרף את הראיות עצמן לבקשה.

ראו בעניין זה דבריו של כב' השופט א. גרוניס ברע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) בע"מ (פורסם ב"נבו"):

"כל עוד אין החלטה שיפוטית המתירה את הגשת הראיות הנוספות, אין בעל הדין רשאי להסתמך עליהן בטיעוניו. על פי הנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/92 הנזכרת, בקשה להבאת ראיה נוספת "תציין עיקר מהותה של הראיה בלי לצרפה..." (סעיף 1 להנחיה). הנחיה זו מבקשת לאזן בין הצורך שלא לחשוף את בית המשפט לראיה שטרם הוחלט שיש לקבלה לבין הצורך ליתן לבית המשפט מושג על טיב הראיה שצירופה מבוקש, וזאת לצורך הכרעה בבקשה להבאת הראיה.... התנהלות דיונית זו הינה חמורה ומחייבת תגובה שיפוטית ראויה. מן הראוי שלא להיענות לבקשה להבאת ראיה נוספת ולא להתייחס לחלקים בבקשה לרשות ערעור הנסמכים על הראיה הנוספת."

במקרה שלפנינו, הנתבע לא פעל כפי שנדרש ממנו אלא צירף לבקשתו את הראיה עצמה ואף בתשובתו לתגובת התובע לא טרח הנתבע להצדיק את מחדלו זה ובחר להתעלם מעצם העניין.

נוכח התנהלות זו, ובפרט כשעסקינן בבעל-דין שהינו עורך דין במקצועו, אין בידי לקבל את הבקשה ודינה להידחות.

יצויין, כי אמנם מדובר בהחלטה שיפוטית של וועדת הערר ולא בראיה עובדתית כלשהי, אולם גם אם היה ההיתר מתקבל כראיה – עדיין אין בכך כדי להוכיח את שיעור עליית שוויה של הדירה ושיעור הקטנת ניזקו של התובע, אם אכן הוקטן מעצם קבלת ההיתר.