פסק דין
1.התובעת היא אשה המתקרבת לגיל 80 והיא בעלת הזכויות או היתה בעלת הזכויות במחצית מהקומה החמישית בבית שברחוב אלנבי 87 ת"א. בעל הזכויות במחצית השניה של אותה קומה היה מר עדי ויינשטוק.
הנתבעת 1 היא חברה קבלנית לבנין (להלן- "הנתבעת").
הנתבע 2 הוא מנהל הפרויקטים של הנתבעת.
התובעת ומר ויינשטוק התקשרו עם הנתבעת, באפריל 2005, בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ, קרי: חלוקת הקומה, שעד אז שימשה למשרדים, לשמונה דירות מגורים, ארבע לתובעת, וארבע למר ויינשטוק. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בענין התשלומים ששילמה התובעת מצד אחד, ובענין איחור במסירת הדירות מצד שני, ועניינים נוספים, הכל כפי שיפורט להלן.
טענת התובעת כי שילמה תשלומי יתר
2.לטענת התובעת, היה עליה לשלם לנתבעת מחיר כולל ואחיד של 13,800 דולר כל הסכומים והמחירים בפס"ד זה הם המחיר כולל מע"מ (אלא אם כן ציינתי במפורש אחרת) בגין כל אחת מארבע הדירות שלה. לטענתה, היה חשוב לה שייקבע (וכך אכן נקבע) "מחיר כולל ואחיד", שכן היא לא היתה מוכנה למצב שהמחיר המוסכם הוא רק מעין "מחיר פתיחה", והיא חשופה בהמשך לחיובים בגין "תוספות". אם כן, בסה"כ היה על התובעת לטענתה לשלם לפי ההסכם סך של 55,200 דולר (4 X 13,800).
כל הסכומים והמחירים בפס"ד זה הם המחיר כולל מע"מ (אלא אם כן ציינתי במפורש אחרת)
על אף האמור, ב- 16 בינואר 2006, הגישו הנתבעים לתובעת "הצעת מחיר משלימה" (נספח ג' לכתב התביעה) לפיה היא נדרשה לשלם תוספת תשלום, עבור אינסטלציה חיצונית לחלק מהדירות, בסך של 74,440₪. התובעת טוענת כי לא היתה מסוגלת להתמודד עם הנתבעים, שאיימו כי אם היא לא תשלם את התוספת, הם לא יסיימו את השיפוצים, ינתקו חיבורי חשמל ומים, יפרקו מחברים של קבע, ויחליפו מנעולים בדירות. היא נאלצה אפוא להסכים ולשלם תוספת של 60,952₪ למחיר המוסכם.
נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בענין התשלומים, ונתקיימה פגישה בין הצדדים ביום 1/3/06. בפגישה זו טענו הנתבעים כי התובעת נותרה חייבת, לפי חשבונם, סך של 49,116₪, ואילו התובעת טענה כי שילמה תשלומים ביתר.
בסה"כ שילמה התובעת לטענתה סך כולל של 443,602₪ בעוד שהסכום הכולל שהיה עליה לשלם לטענתה הוא 264,880₪. לפיכך היא תובעת השבה של תשלומי היתר ששילמה לטענתה בסך כולל של 178,722₪.
3.הנתבעים טוענים, לעומת זאת, כי לא היה מדובר (כטענת התובעת) בעבודה פאושלית, אלא בהצעת מחיר מפורטת (נספח א' לכתב התביעה) לביצוע עבודות שפורטו בהצעת המחיר לפי כמות, מידה וסוג, והתמורה בגין אותן עבודות. במהלך העבודה, ביקשה התובעת לבצע עבודות נוספות מעבר לאלה שהוסכם עליהן בהצעת המחיר, וזאת בעקבות דרישות שונות של העירייה. כך, למשל, הצעת המחיר המקורית לא כללה עבודות אינסטלציה חיצונית, שכן, התכנון המקורי היה להתחבר לצינורות הביוב בקומה, אך נוכח דרישות העירייה, נדרשה התובעת לחבר כל אחת מהדירות לבריכות ביוב חדשות. על כן, הגישה הנתבעת לתובעת הצעת מחיר בגין העבודות הנוספות (נספח ג' לכתב התביעה), והתובעת, לאחר משא ומתן, הסכימה לשלם את התמורה הנוספת, בסך של 74,681₪. בפועל, שילמה התובעת בגין כך רק סך של 69,790₪.
בסופו של דבר ביום 17/3/06 נערך החשבון הסופי בין הצדדים (מוצג נ/3), ובו התחייבה התובעת, בחתימתה, כי הסכום הכולל המגיע לנתבעת עבור עבודתה הוא 340,652₪ אולם, לטענת הנתבעת, היא אולצה להפחית ולוותר לתובעת על סכום של 40,850₪ מתוך הסך הנ"ל, שכן התובעת ונציגיה איימו כי לא ישלמו את יתרת התמורה. רק לאחר שויתרו לה על הסך הנ"ל, אישרה התובעת את החשבון נ/3 וחתמה עליו.
הנה כי כן, לגירסת הנתבעים, לא שילמה התובעת כל תשלומים ביתר, נהפוך הוא, היא שילמה פחות מסך כל המגיע.
4.המחלוקת בענין התשלומים נחלקת למעשה לשתיים:
א.כמה הסך הכולל שהיה על התובעת לשלם?
ב.כמה שילמה בפועל?
כמה היה עליה לשלם?
5.לפי ההסכם, נספח א' לכתב התביעה, הסכום אשר על התובעת לשלם הוא 12,500 דולר (לא כולל מע"מ) לכל דירה. כלומר – 50,000 דולר (לא כולל מע"מ) לכל 4 הדירות.
שער הדולר ביום ההסכם, 13/4/05, היה 4.385₪ לדולר (כך גם רשום בהסכם, בעמוד האחרון) אולם לטענת הנתבעים הוסכם כי כל התשלומים ישולמו לפי שער דולר קבוע של 4.65₪ לדולר. התובעת טוענת כי לא סוכם כך.