אליאס נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 27.2.11, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

המבקש הינה הבעלים של הרכב, אחותו של הנהג. המבקשת עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתה היא זקוקה מאוד לרכב לצרכי ניידות ופרנסה.

עפ"י סעיף 57ב(ב) תבוטל הודעת איסור השימוש אם התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

אין אלה הנסיבות שבפניי. הרכב נמסר לאחיה של המבקשת בהסכמה, והיא טוענת כי לא העלתה על דעתה כי תבוצע בו עבירה מעין זו. המבקשת טוענת כי הרכב נמסר לאחיה לצורך "סידורים", אולם הנהג עצמו טען כי חזר מ"מסיבה של העבודה בחיפה".

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש, תביא לריקון החוק מכל תוכן. ראו לדוגמא דברי כב' סגן הנשיא השופט צמח בב"ש 10001/07 אסלאן נ' מדינת ישראל לפיהם, אם:

"יורה בית המשפט על החזרת כלי רכב בנימוק שמדובר במבקש חף מפשע, תם לב אשר שלילת הרכב פוגעת בו, בפרנסתו או ביכולת הניידות שלו, יחטא בית המשפט למטרה העיקרית של מלחמה בתאונות הדרכים ולפיכך האיזון הראוי יהיה לשקול את טובת הציבור בהעדפה גדולה יותר מאשר טובתו של היחיד".

מכל האמור לעיל עולה כי אין עילת התערבות בהחלטת הקצין, יחד עם זאת, בהתחשב בנסיבות שפירטה המבקשת בבקשתה, ראיתי לנכון לקצר את תקופת איסור השימוש והלהעמידה על 21 יום בלבד.

אשר על כן, רכבה של המבקשת יוחזר לה בחלוף 21 יום מיום מסירתה למגרש האחסון.

ניתנה היום, ט' אדר ב תשע"א, 15 מרץ 2011.