אליאס ואח' נ' שאלתיאל

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 16.06.11 (כב' השופטת ח. קיציס) אשר דחה את בקשת המבקשים להורות למשיב לגלות שניים מתוך שלושה מסמכים ספציפיים שמחזיק המשיב ברשותו: רשימת דיירים בנכס שבבעלותו ופירוט דמי השכירות שהם משלמים, בנימוק כי מסמכים אלה "אינם רלוונטים למחלוקת בתיק זה".

ברקע לבקשה שהגישו המבקשים, ודחייתה בחלקה ע"י בית משפט קמא, עומדת תביעה לפינוי מושכר ותשלום דמי שכירות ראויים שהגיש המשיב כנגד המבקשים, במסגרתה טען כי המבקשים, ולפניהם אביה המנוח של המבקשת 2, מחזיקים בחנות המצוייה במבנה שרכש המשיב, והוא בעליו הרשום, על אף שחוזה השכירות המקורי שבין המנוח לבין בעליו הקודמים של הנכס פקע זה מכבר ולא חודש והמבקשים אינם משלמים שכר דירה. המבקשים, מצידם, טוענים כי המבקשת 2 הינה דיירת מוגנת במושכר, המבקש 1 הינו בעלה של המבקשת 2 ועובד במושכר, ואילו למבקשת 3 אין כל קשר למושכר.

לטענת המבקשים, לצורך הגנתם הם זקוקים למסמכים המפורטים לעיל, המהווים חלק בלתי נפרד מחוזה רכישת הנכס המצוי בידיו של המשיב.

אני סבורה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיב, ובהתאם להוראת תקנה 406(א) לתקסד"א.

ההלכה היא כי "ההכרעה בשאלת מתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" תיקבע בהתאם ל"עוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים"... לפי אמת מידה זו, רשות ערעור תינתן בדרך כלל במקרים שבהם אם לא תינתן הכרעה בתוך פרק זמן קצר, יקשה להשיב את המצב לקדמותו מבחינת זכויות הצדדים מאוחר יותר... ההלכה היא כי במקרים כגון אלה יש להמתין עד למתן פסק הדין הסופי, שלאחריו ניתן יהיה להגיש ערעור בזכות על כלל הכרעותיה של הערכאה הדיונית..." (רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר אהוד רוזנר (פורסם ב"נבו" ביום 22.05.11).

וכן נקבע:

"הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לסדרי דין, ובכלל זה החלטות הנוגעות לגילוי מסמכים ומענה לשאלונים. כפועל יוצא מכך, לא תיטה ערכאת הערעור בדרך כלל להתערב בשיקול דעת זה, אף אם היא סבורה כי היה מקום לנהוג בדרך דיונית אחרת. הפסיקה הכירה אמנם בחריגים לכלל, בין היתר, מקום בו החלטת הערכאה הדיונית עומדת בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום לעיוות דין למי מבעלי הדין" (רע"א 9339/10 פלוני נ' פלוני ואח' (פורסם ב"נבו", החלטה מיום 18.01.11).

לא מצאתי כי בעניינינו מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית משפט קמא.

המבקשים טוענים בבקשתם באופן סתמי, וללא פירוט, כי "מעיון וחשיפת המסמכים הללו שברשות ובחזקת התביעה, המבקשים יכולים לבסס את טענות ההגנה, ולחשוף את האמת בפני בית המשפט" (סע' 16 לבקשה) ומוסיפים כי "לא יתכן מצב שבו המשיב מחזיק במסמכים אשר יכולים לסייע עד מאד להגנה ולגילוי האמת בפני בית המשפט...", אך אינם מפרטים באיזה אופן יועילו להגנתם- או לחשיפת האמת- פרטים המתייחסים לשוכרים אחרים, המחזיקים בנכסים אחרים, והמשותף להם ולמבקשים הינו שהם שוכרים נכס מאותו אדם (המשיב), הא ותו לא.

אשר על כן, וכמפורט לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים.