אליאב ראובן נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

בפני עתירה בה התבקש בית המשפט להורות למשיבה-עיריית ת"א (להלן: "העירייה") ליתן לעותר היתר מיוחד להפעיל את עסקו ביום שבת ולהשיב לו את הכספים ששילם בעבור דו"חות שהוצאו לו על ידי העירייה בגין הפעלת עסקו בשבת.

עיקרי העובדות וההליכים

העותר הינו הבעלים של מינימרקט הפועל ברישיון והמכונה "סופר תל אביב" הממוקם בטיילת ברחוב הרברט סמואל 56 תל אביב, וזאת מאז אוגוסט 2004 (להלן:"המינימרקט").

המינימרקט הינו מקור פרנסתו של העותר ומשפחתו.

ביום 24.12.2006 ניתן לעותר רישיון לניהול עסק של מינימרקט שתוקפו לצמיתות (נספח א' לעתירה).

כשלושה חודשים מאוחר יותר ניתן לעותר היתר מיוחד לבקשתו להפעלת המינימרקט בשעות הלילה עד השעה 02:00 לפנות בוקר. בסעיף 3.ד. להיתר צוין כי: "היתר זה אינו תקף מכניסת השבת ומועדי ישראל ועד לצאתם" (נספח ב' לעתירה).

לפיכך, משפתח העותר את המינימרקט בימי שבת, למרות האמור בהיתר, החל לקבל קנסות מפקחי המשיבה, בגובה 660 ₪ הקנס.

ביום 14.3.2007 פנה העותר לאגף לרישוי עסקים בעירייה וביקש לקבל היתר מיוחד להפעלת המינימרקט בשבת וזאת לאור מיקומו בטיילת המהווה אזור תיירותי הומה אדם (נספח ד לעתירה).

למחרת היום, ביום 15.3.2007 התקבלה תשובת אגף רישוי עסקים בעירייה לפיה: "פנייתך התקבלה. אין כל אפשרות לתת היתרי פעולה בשבת על פי חוק העזר של תל אביב. על העסק להיות סגור בשבת" (נספח ה' לעתירה).

ביום 27.3.07 פנה העותר בשנית, באמצעות בא כוחו, לראש עיריית תל אביב בבקשה להתיר לו את פתיחת המינימרקט בשבת (נספח ו' לעתירה). פנייה זו לא נענתה.

לאור האמור הוגשה העתירה שלפני.

טענות העותר

טענתו העיקרית של העותר היא כי חוק העזר מכוחו נאסר עליו לפתוח את חנותו בשבת ושמכוחו מוטלים עליו קנסות בגין פתיחה בשבת, הוא חוק המנוגד לחוקי היסוד וחוק הפוגע פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בחופש העיסוק של עותר ושל אחרים כמותו.

סעיפים 249 (20) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") מסמיך את הרשות המקומית להסדיר פתיחתם וסגירתם של עסקים, וסעיף 249 (21) מתיר לעירייה להפעיל סמכותה כאמור בנוגע לימי מנוחה "בתחום שיפוטה או בחלק ממנו" ו"בהתחשב בטעמים שבמסורת הדתית".

סעיף 2 לחוק העזר לתל-אביב-יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות) התש"ם-1980 (להלן:"חוק העזר") קובע את סוגי העסקים שפתיחתם מותרת בשבת. לאמור, חוק העזר מבחין בין סוגי עסקים שונים לעניין פתיחתם בימי מנוחה. לעסק מסוג "בתי קפה" מותרת עקרונית פתיחתם בשבת ואילו לעסקים מסוג "חנות", חל איסור גורף על פתיחתם בשבת ולא ניתן לקבל היתר מיוחד לפתיחתם. קרי, האבחנה בין העסקים השונים נקבעת על פי סוג השירות אותו הם מעניקים לציבור, ללא קשר למיקומם הגיאוגרפי, למרות שסעיף 249(21) לפקודת העיריות מסמיך את הרשות להפעיל סמכותה בנוגע לפתיחתם וסגירתם של עסקים "בתחום שיפוטה או בחלק ממנו" ולחוקק חוקי עזר ספציפיים המתייחסים לאזורי שיפוט מסוימים בה, תוך התחשבות בצרכים שונים של אוכלוסיות שונות המתגוררות באזורים שונים ברחבי העיר בתחום שיפוטה.

לחיזוק טענתו זו מביא העותר את דברי כב' השופטת דורנר:

"תכליתו של חוק המנוחה היא אפוא כפולה: ראשית, הוא מקיים את הזכות הסוציאלית ליום מנוחה שבועי, שלאכיפתה אף נדרשת יצירת פרהסיה של מנוחה... שנית, החוק נועד לשמור על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית תוך "התחשבות ברגשות הדת, שהם נחלתם של חוגים רחבים בציבור..." (דברי השופט ברנזון בע"פ 217/68 יזראמקס בע"מ נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 362). תכלית כפולה זו משרתת מטרה ציבורית שהגשמתה מצדיקה לפגוע בחופש העיסוק, והיא אפוא תכלית ראויה... בענייננו איסור העבודה ביום מנוחה מגשים, ללא ספק, את תכליותיו, ועל-כן הוא עומד במבחן ההתאמה, ואילו שיקול-הדעת לתת היתרי עבודה בשבת, שניתן להפעילו, בין היתר, גם בשל הצורך של הציבור או חלקים מתוכו לקבלת שירותים בשבת, מאפשר למזער את הפגיעה. דוגמה למזעור זה ניתן למצוא בסעיף 249(20) לפקודת העיריות [נוסח חדש], המסמיך עירייה להסדיר פתיחתם וסגירתם של עסקים שונים, לרבות בתי קולנוע, מסעדות, תאטראות ומוסדות תרבות, בתחום השיפוט שלה או אף בחלק ממנו. הוראה זו מאפשרת לעיריות להתקין חוקי עזר המתירים פעילות ביום השבת בתחומי התרבות והבידור, בהתחשב בהרכב האוכלוסיה" (רע"פ 10687/0 הנדימן עשה זאת בעצמך בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (3) 1, 6-7 (2003).

לפיכך, לטענת העותר, מרגע שחוק העזר אינו מבחין בין חנות לחנות ובין אזור לאזור ואוסר על כלל החנויות באשר הן ברחבי העיר לפתוח את עסקיהן בשבת, הוא פוגע פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בזכות יסוד של העותר לחופש העיסוק, ולפיכך אינו עומד בדרישות פסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 4 לחוק יסוד:חופש העיסוק ובסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק העזר מתעלם מצרכי האוכלוסייה במקום בו מצוי המינימרקט לרבות צרכי התיירים. מדובר בהחלה שרירותית וגורפת של איסור פתיחה בשבת מבלי להפעיל שיקול דעת המסור לרשות. על הרשות לקבוע קריטריונים למתן היתר פתיחת חנויות בשבת על פי מיקומן הגיאוגרפי, התמהיל הדמוגרפי בסביבתן, סוג האזור-מגורים או בילוי וכדומה, ולא על בסיס סוג השירות אותן הן מעניקות בלבד. כך למשל קבעה עיריית בת ים בחוק העזר שלה בעניין פתיחת חנויות, קריטריונים המתחשבים באופי השכונה.