אליאב נ' פרחי ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.7.12 בחולון.

2. לטענת התובע, נסע ברחוב חד סטרי צר. לפתע הנתבעת 1 יצאה עם רכבה מחניה לצד הכביש ופגעה בצד ימין של רכבו.

3. הנתבעות הגישו כתב הגנה ובו טענו כי הנתבעת 1 החלה בנסיעה לאחור על מנת להיכנס לחניה שהיתה פנויה בקצה הרחוב. כאשר היתה קרוב לסיום הכניסה לחניה הגיח התובע בכוונה להיכנס למרווח שנוצר בין רכב הנתבעות שרובו נכנס כבר לחניה, לבין הרכבים החונים בצדו השני של הכביש. מאחר והמעבר הינו צר, פגע תוך כדי ניסיונו לעבור שם פגע במראת רכב הנתבעות קלות.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע בכביש חד סטרי ומחניה יצאה הנתבעת 1 ופגעה בדלת הקדמית ימנית עם גלגל רכבה. לאחר התאונה, אביו הנכה והמבוגר של התובע שנסע עמו התקשה לפתוח את הדלת. התובע טען כי מיד לאחר התאונה נסע למוסך ורכבו נבדק ע"י שמאי. התובע הצהיר כי הנזק לרכבו ארע כתוצאה מהתאונה נשוא תביעה זו. התובע הכחיש כי רכב הנתבעת נסע לפניו וחזר על טענתו כי רכב הנתבעת יצא מחניה.

5. הנתבעת 1 העידה וטענה כי נכנסה לחניה אך לא חנתה במקביל למדרכה ועל כן יצאה שוב מהחניה לאחר שבדקה כי אין רכבים בכביש. לפתע חשה במכה והבחינה כי התובע קיפל את המראה של רכבה. הנתבעת טענה כי לא נגרם כל נזק לרכבה ואביו של התובע יצא לאחר התאונה מן הרכב. נציג הנתבעת 2 טען כי הנזק שהציג התובע נגרם כתוצאה מעמוד ולא מפגיעת גלגל רכבה של הנתבעת, אך לא תמך השערותיו בדו"ח חוקר תאונות או דו"ח שמאי.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה נסע ברכבו ישר בכביש הצר כשלפתע הנתבעת יצאה מחניה ופגעה ברכבו. עדותו נתמכה בעדותה של הנתבעת עצמה שטענה כי נכנסה לחניה ולאחר מכן יצאה ממנה על מנת לחנות במקביל למדרכה. יש לציין כי גרסת הנתבעת בפניי, שונה מאופן תיאור התאונה שנרשם בכתב ההגנה מטעמה.

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה בדלת רכבו השמאלית. עוד אציין כי בהעדר דו"ח חוקר/שמאי לא מצאתי לנכון לקבל את השערת נציג הנתבעת 2 לפיה הנזק לרכב התובע נגרם מעמוד ולא כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת בתאונה זו. אין בכך שלרכב הנתבעת לא נגרם נזק בכדי להוכיח תזה זו ואין הדבר בגדר ידיעה שיפוטית.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבעת לנקוט בזהירות בטרם יוצאת היא שוב לכביש על מנת לתקן את אופן חנייתה. היה עליה להבחין ברכב התובע הנוסע בכביש, ליתן לו זכות קדימה ולהמתין עם צאתה לכביש עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 3,734 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 10.6.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעות בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.