החלטה
בעניין: בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין בקשה לביטול עיקולים
לפניי שתי בקשות לסילוק על הסף; האחת מטעם אלמנת הנתבעת 3, אלמנת מר דוד מורג ז"ל, השניה מטעם מנהל העזבון והנתבעים 2,4,5,6 (שיכונו ביחד להן להלן: "הנתבעות/המבקשות/היורשות") ובקשה חלופית של נתבעת 3 לביטול עיקולים.
ענינה של התביעה, חוב נטען, של הנתבעת 1, חברה בע"מ המצויה בהליכי פירוק זמני, (להלן: "החברה") לתובעת, בגין מוצרי קירור שסיפקה התובעת לחברה. לטענת התובעת, מר דוד מורג ז"ל (להלן: "המנוח") היה ערב כלפי התובעת להחזר חובותיה ומשהלך לעולמו יש לחייב את היורשים.
טענות הצדדים
לטענת המבקשות, ככל שקיים חוב של החברה לטובת התובעת/המשיבה, היה עליה להגיש תביעת חוב למפרק הזמני של החברה, וככל שעומדת לטובתה ערבות של המנוח, היה עליה להגיש תביעת חוב למנהל העזבון של המנוח שפרסם הודעה לנושים לפי סעיף 99 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), ואף פנה ישירות לתובעת בעניין זה. במקביל, התובעת ביקשה בפועל כי הוכחת החוב שלה תתברר בפני המפרק הזמני. במצב דברים זה טוענות המבקשות כי השארת התביעה כאן מהווה נסיון לאחוז בחבל משני קצותיו, כי אין מקום לניהול הליך חיצוני של תביעה זו וכי יש לנהל את ההליך כולו במסגרת הוכחת החוב.
יתר על כן, טוענות המבקשות כי גם אם התובעת תוכיח כי למנוח חוב אישי כלפיה, לא יחוייבו היורשים בפרעון החוב או חלקו, מאחר וחוב אינו עובר בירושה ויורש אינו חייב אלא את חלקו בעזבון, לאחר שזה חולק. בנסיבות דנן, לאור מינוי מנהל העיזבון, הרי שהעזבון לא יחולק טרם ישולמו לנושים החובות וזאת בהתאם לסעיפים 126-127 לחוק הירושה וממילא התביעה מתייתרת.
לבסוף טוענות המבקשות כי התביעה הוגשה טרם זמנה, מבלי שמוצו ההליכים המתאימים לגביית החוב. מאחר ומדובר בחוב על בסיס ערבות נטענת היה על התובעת לנסות לגבות תחילה את החוב מהחייבת המקורית, החברה, באמצעות תביעת חוב למפרק הזמני.
ביחס לנתבעת 3, התביעה נגדה מתבססת לא רק על היותה יורשת אלא גם על חזקת השיתוף בחובות. לטענתה, דעה זו לא מצאה עיגון בבתי המשפט ואינה מהווה הלכה. הדין רואה בכל אחד מבני הזוג אישיות משפטית נפרדת. הפסיקה קבעה כי טענת שיתוף בחובות היא טענת מגן ולא טענת חרב וכי ככל שבן הזוג מבקש שנכסים או כספים ע"ש בן זוגו יהיו שייכים גם לו הוא עלול להתקל בטענה זו ע"י הנושים, אך תקיפה ישירה של נושה אינה מבוססת. בעניינו לא נטען כי לנתבעת 3 היה קשר ו/או ידיעה בנוגע לעסקי המנוח ואין כל זיקה בינה לבין התובעת.
לחלופין מבקשת הנתבעת 3 לבטל את העיקולים שהוטלו עליה. לא רק שעילת התביעה קלושה, לא קיים כל חשש שהנתבעת לא תוכל לעמוד בפסק הדין. הנתבעת 3 הסכימה לפעול למכירת בית המגורים באופן שיביא לחלוקת התמורה לטובתה ולטובת הנושים. היורשים לא נגעו בנכסי העזבון, מינו מפרק זמני לחברה, מינו מנהל עזבון ועובדים בשיתוף פעולה לטובת כלל הנושים.
התובעת מפנה להלכה הפסוקה לפיה בית המשפט לא ימהר למחוק תביעה וככל שקיימת עילת תביעה לכאורה בית המשפט לא יסלק את התביעה.
לטענת התובעת/ המשיבה, התביעה הוגשה עוד בטרם ניתן צו למינוי מנהל עזבון זמני ובטרם מונה מפרק זמני לחברה. לתובעת עילת תביעה חוזית כנגד החברה ונגד היורשות. התובעת צרפה לכתב התביעה, כתב ערבות, תעודות משלוח, שיקים שנמסרו ע"י המנוח וברור כי יש לה עילת תביעה.
לטענת התובעת, טענת היורשות לפיה יש למצות תחילה הליכים נגד החברה היא טענת סרק, כשמדובר בחברה שמצויה בפירוק והיורשות הן שהובילו את המהלך לפירוקה.
כן היא טוענת כי מטרת סעיף 99 לחוק הירושה היא ליידע את מנהל העזבון על חובות של העזבון על מנת שלא ייקלע לסיטואציה בה מנהל עזבון מחלק את העזבון ליורשים בטרם שילם את החובות לנושים. אין בסמכות מנהל העזבון להכריע בתביעת חוב ועצם מינויו לא מפקיע את זכות ניהול התביעה נגד היורשות.
הוראות סעיפים 126-127 לחוק הירושה נועדו לקבוע את כללי האחריות של יורשים כלפי נושים ביחס לחובות שהותיר המנוח וכן חלוקת האחריות בין היורשים לבין עצמם. אין שום קשר בין סעיף זה לזכות לנהל את התביעה נגד היורשים. בסופו של יום, פסק הדין שהתובעת תקבל נגד היורשות יהיה כפוף עד לשווי הנכסים שקיבלה כל יורשת, אך אין הדבר מוביל למחיקת התביעה.
ביחס לבקשת האלמנה, קיים פסק דין של בית המשפט העליון הקובע מפורשות כי בהתקיים אירוע קריטי בחיי הנישואין כמו מותו של בן זוג, מתגבשת חזקת השיתוף בנכסים ובחובות והשיתוף מקים יריבות ישירה בן בן-הזוג לנושה, למעט חובות בעלי אופי אישי מובהק או חובות שנוצרו כפועל יוצא מפעולה חריגה כגון מניפולציה כספית של אחד מבני הזוג (וראה לעניין זה 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ (לא פורסם).
ביחס לבקשת האלמנה לביטול העיקולים, אין די ברצונה הטוב או בהצהרת כוונותיה להוביל לביטול העיקול. איש לא יודע האם בעוד מספר שנים יהיה באפשרותה לשלם את פסק הדין. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כשהחברה בפירוק זמני והנתבעים לא מציינים מה סך הנשייה של העזבון לצדדים שלישיים.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשות, בתשובה לבקשות ובתשובה לתגובה, דין הבקשות לסילוק על הסף להדחות.
טענת אי מיצוי ההליכים
