אלחורי ואח' נ' סטונובסקי ואח'

החלטה

המחלוקת בתיק זה הינה האם יכולים התובעים להגיש תביעה כנגד הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לרכבם באירוע תאונת דרכים. זאת לאור קיומם של הליכים קודמים בין הצדדים בהם ניתנו פסקי דין.

התובעים כאן הגישו בגין אותה תאונה תביעה לבית משפט לתביעות קטנות ברמלה, כנגד הנהגת ברכב גב' ילנה סטונובסקי וכנגד הנתבעת 2 כאן, שומרה חברה לביטוח בע"מ - ת"ק 1019/05 (להלן: "התיק הראשון").

בסוף הדיון שהתקיים ביום 17.4.2005 שבו נשמעו עדים מטעם שני הצדדים, נכתב מפיהם של התובעים כדלקמן: "אנו חוזרים בנו מכתב התביעה ומבקשים את בית המשפט לבטל את התביעה ללא צו להוצאות. אנחנו מבינים את משמעות בקשתנו להורות על ביטול כתב התביעה". בתגובה לדברים אלה הודיע נציג הנתבעת 2 כי הנתבעים מוותרים על הוצאות.

בפסק הדין שניתן במעמד הצדדים נכתב כדלקמן: "לבקשת התובעים, אני מורה על ביטול התביעה. אין צו להוצאות".

בגין אותה תאונה נוהלו הליכים נוספים בבית משפט השלום בתל-אביב. במסגרת זו הגישה הכשרת הישוב חברה לביטוח, המבטחת של רכב התובעים, תביעה כנגד אותם הנתבעים שכאן. (תא"מ 16007/05).

בנוסף הגישה שומרה חברה לביטוח – הנתבעת 2 , תביעה כנגד מר אלחורי גוני שהוא התובע 1 וכנגד הכשרת הישוב (ת"א 21524/05).

שני התיקים נדונו במאוחד בפני כב' השופטת דליה אבי גיא ( להלן : "התיק השני").

במהלך הדיון, הוגש לבית המשפט העתק מהתיק הראשון. בדיון נשמעו העדים.

ביום 13.10.2009 ניתן פסק דין בתיק השני אשר חילק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים המעורבים בחלקים שווים ביניהם וקבע כי כל תובעת זכאית למחצית מנזקיה. בעקבות פסק הדין האמור, הוגשה התביעה כאן במסגרתה התובעים מבקשים 50% מנזקיהם.

ב"כ הנתבעים טען כי בעקבות פסק הדין שניתן בתיק הראשון, התובעים אינם יכולים להגיש את התביעה מחדש. טענתו העיקרית היא שלאחר שנתקיים דיון ארוך ובו נשמעו עדים ולאחר שהתובעים הצהירו לפרוטוקול כי הם מבינים את בקשתם לבטל את התביעה כאשר בתגובה לכך נציג הנתבעת 2 שנכח בדיון ויתר על הוצאות, הרי שהדעת נותנת שבית המשפט הודיע כי הוא עומד לדחות את התביעה לגופה. אם הכוונה הייתה למחוק את התביעה שאז נציג הנתבעת 2 היה עומד על פסיקת הוצאות כנגד התובעים.

ב"כ התובעים טען כי המשמעות של ביטול התביעה הינה מחיקתה. לדבריו, אם היה מדובר בדחיית התביעה, הרי שאז לא היה מקום לניהול ההליכים בתיק השני ותביעתה של הכשרת היישוב בהיותה המבטחת של התובעים הייתה נדחית על הסף וזאת ללא קיום דיון לגופו של עניין. עוד הוא טען כי נציג חברת ביטוח בקי בהליכים משפטיים ולכן יש להניח שהיה עומד על כך שתרשם דחייה של התביעה ולא ביטולה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקולים ובפסקי הדין בשני התיקים ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים, אני סבור כי הדין עם התובעים.

בפני המותב שדן בתיק השני הוצג פרוטוקול הדיון בתיק הראשון. בנוסף באותו דיון לא הועלתה כל טענה מטעם ב"כ הנתבעים בדבר קיומו של השתק פלוגתא אשר מונע מהכשרת היישוב בהיותה מבטחת של התובעים מלהגיש תביעת שיבוב. כידוע, מבטחת יונקת את זכות תביעתה ממבוטחה והיא נכנסת בנעליו. אם כטענת ב"כ הנתבעים, תביעת התובעים בתיק הראשון נדחתה לאחר שבית המשפט השתכנע שהאחריות לתאונה מוטלת עליהם, הרי שאין עוד מקום לתביעתה של הכשרת היישוב. העובדה שהמותב בתיק השני קיים דיון לגופו של עניין ופסק כי חברת הכשרת היישוב זכאית ל- 50% מנזקיה מלמדת שהוא סבר כי מדובר במחיקת התביעה ולא דחייתה. פסק הדין בתיק השני ניתן כ- 4 שנים מאוחר יותר ולא הוגש עליו ערעור ולכן הוראותיו גוברות. לאור כל זאת, אני סבור כי אין כל מניעה שהתובעים יגישו את תביעתם לאחר שנקבעה חלוקת האחריות בין הנהגים המעורבים.

עם זאת, מאחר שהנתבעת 2 בשעתו וויתרה על ההוצאות מתוך הנחה לפיה תביעה נוספת לא תוגש בעתיד, אני סבור שהאיזון הראוי הוא שלא לפסוק הוצאות לטובת התובעים ואלה יישאו בהוצאותיהם.

בתוך 7 ימים יודיעו הצדדים האם הם חלוקים לגבי גובה הנזק והאם יש מקום לקבוע מועד נוסף בשאלה זו. ככל שישנה הסכמה לגבי סכומי הנזק, הצדדים יגישו הודעה מוסכמת בעניין זה.

התיק נקבע לתז"פ ביום 2.9.2012

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.