אלזרו נ' דסלאמה הלסה ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. על פי האמור בכתב התביעה, הנתבע 1 ייפה את כוחו של בנו, הנתבע מס' 2, באמצעות ייפוי כוח כללי מתאריך 14.1.1986, שנחתם בפני נוטריון ציבורי ברמאללה. עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבע מס' 1 הסמיך את הנתבע מס' 2 לנהל את נכסיו, המצויים בעיר רמאללה ו"יתר חלקי הגדה המערבית", לרבות בדרך של מכירתם. על פי כתב התביעה, הנתבע מס' 2 פנה אל התובע בשנת 1995 והציע לו לרכוש מקרקעין באדמות הכפר יריחו, בשטח כולל של כ 45- דונם. המדובר במקרקעין מוסדרים, מאדמות הכפר יריחו, הרשומים על שם הנתבע מס' 1. כאמור בכתב התביעה, ביום 24.5.1995 מכר הנתבע 2, בשמו של הנתבע מס' 1, לתובע את כל החלקות הרשומות על-שם הנתבע מס' 1 בגוש 33042 באדמות הכפר יריחו (להלן: "המקרקעין").

התובע פנה לקמ"ט המקרקעין במנהל האזרחי אזור יהודה ושומרון (להלן: "קמ"ט המקרקעין "או: "הקמ"ט") בבקשה לרשום על-שמו את המקרקעין שרכש. בתגובה, מסר לו הרשם, כי לא ניתן להסתפק בהסכם המכר (משנת 1995) ויש להמציא גם ייפוי כוח, לטובת התובע. מכאן התביעה שבכותרת. התובע מבקש פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של הזכויות במקרקעין נשוא התובענה. עוד התבקש בית המשפט לתת צו מניעה האוסר על הנתבעים 1-2 לבצע כל פעולה במרשם ביחס למקרקעין.

משהוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, נתבקשה תגובת קמ"ט המקרקעין. בתגובתו, ציין קמ"ט המקרקעין כי התובע פנה בבקשה להירשם כבעלי המקרקעין ואכן נמסר לו כי בהיעדר ייפוי כוח (נלווה להסכם המכר משנת 1995), לא יוכל הרשם לקבל את הבקשה לבחינה וטיפול. עוד נטען בתגובת הקמ"ט, כי בהתאם לסעיף 11 לצו בדבר חוק לתיקון ההוראות הקשורות בנכסי דלא ניידי מס' 51, לשנת 1958 ובהתאם לסעיף 2(א) לצו בדבר חוק לתיקון ההוראות הקשורות בנכסי דלא ניידי (יהודה והשומרון) (מס' 811 ), תש"ם 1979, ייפוי כוח בלתי חוזר שנערך באזור, מתיישן בחלוף 15 שנים. על כן, ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לנתבע 2 מאת הנתבע 1 ביום 14.1.1986 התיישן. עוד צוין בתגובת הקמ"ט כי בהתאם לסעיף 2 (ב) לצו בדבר חוק לתיקון הוראות הקשורות בנכסי דלא ניידי (הוראות נוספות), רשאי הקמ"ט להאריך את תוקפם של ייפויי כוח שהתיישנו. לדברי הקמ"ט, התובע לא מיצה את ההליכים מול לשכת הרישום, שכן מיד לאחר שנמסרה לו התשובה המוזכרת לעיל, הוא פנה בתביעה שבנדון, וזאת תחת הגשת פנייה בכתב, המפרטת את הנימוק לעיכוב בהגשת ייפוי הכוח ללשכת הרישום. מכאן, ששאלת הפעלת הסמכות מכוח סעיף 2(ב) הנ"ל לא נבחנה. בנוסף טוען קמ"ט המקרקעין, כי בדיקה שנערכה במרשם האוכלוסין, מעלה כי אדם אשר שמו וגילו מתאימים לזהות הנתבע 1, שהה בשלוש השנים האחרונות בירדן ושב ארצה רק לאחרונה ומשכך קיים חשש כי כלל איננו יודע על התביעה שבכותרת.

בתגובה לעמדת הקמ"ט, השיב התובע כי לבית משפט זה מסורה סמכות מקבילה להארכת תוקפם של ייפויי כוח בלתי חוזרים, סמכות המופיעה לטענתו בסעיף 11(ב) לחוק (תיקון) להוראות הקשורות בנכסי דלא ניידי לשנת 1958 אשר קובע:

"ייפוי כוח הנערכים או נחתמים על ידי הפקידים הנזכרים בסעיף הקודם הכוללים מכירת נכסי דלא ניידי והעברתם הנוגעים בזכות הזולת כגון קבלת הערך – יש לבצעם בכל מקרה במשרדי הרישום ובבתי המשפט תוך חמש עשרה שנים מתאריך עריכתם או אישורם..."

עוד טוען התובע כי איננו יכול למצות את ההליכים מול הקמ"ט מכיוון שהנתבעים 1 ו-2 החתומים על הסכם המכר ועל ייפויי הכוח ועל הסכם המכר אינם משתפים עמו פעולה ואף לא הגישו כתב הגנה.

דיון והכרעה

אחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. להלן אבאר את עמדתי:

ביצוע המצאה כדין

התובע צירף לבקשתו למתן פסק דין בהעדר הגנה שני אישורי מסירה. הנמען הרשום באישור המסירה הראשון הינו: " מאהר ג'מיל הלסה". שם זה אינו זהה לשמו של הנתבע 2 אשר מופיע בכתב התביעה בשם: " מאהר ג'מיל מוחמד הלסה". השם המופיע באישור המסירה השני הוא: "ג'מיל מוחמד הלסה". גם שם זה אינו זהה לשמו של נתבע 1 אשר מופיע בכתב התביעה בשם: "גמיל מוחמד סלאמה הלסה". לכך מתווסף החשש שהעלה קמ"ט המקרקעין, לפיו בתאריך 14.03.13 המופיע על אישורי המסירה, היה הנתבע 1, הרשום כבעל המקרקעין, בירדן.

בנסיבות אלה לא ניתן לומר בבטחה שכתב התביעה אכן הומצא כדין לנתבעים או הומצא לנתבעים הרלוונטיים בכלל. מבלי לפגוע באמור אוסיף, שבנסיבות האמורות מן הראוי היה להמציא לבית המשפט תצהיר השליח שמסר את כתבי בית הדין על מנת ללמוד ביתר דיוק על נסיבות המסירה ושאכן הנתבעים הם אלה שחתמו על אישור המסירה, זאת לאור רגישות ההליך, שעניינו העברת זכויות במקרקעין.

מיצוי הליכים

למעשה די באמור כדי לדחות את הבקשה למתן פסק דין במעמד צד אחד. יחד עם זאת, מאחר וב"כ התובע המציא את עמדתו לעניין השאלה אם מקומו של הליך זה בבית משפט זה דווקא, אתייחס במספר מילים גם לעניין זה.

התובע הצהיר כי פנה לקמ"ט המקרקעין, הממונה על רישום העסקאות באזור, בבקשה לרשום את עסקת המכר עם הנתבע 2 משנת 1995. את דבר הפניה אישר קמ"ט המקרקעין בתגובתו מיום 8.8.13. בעל הסמכות לאשר ביצוע עסקה במקרקעין באיזור יהודה ושומרון הינו קמ"ט המקרקעין. (ראה: ס' 1-2 לצו בדבר דיני המקרקעין (יהודה והשומרון) (מס' 450) תשל"ב - 1971; סעיף 2 לצו בדבר עסקאות במקרקעין (יהודה והשומרון) מס' 25, תשכ"ז – 1967 להלן: "צו בדבר עסקאות במקרקעין"); צו בדבר חוק לתיקון הוראות הקשורות בנכסי דלא ניידי (צו מס' 1464) (הוראות נוספות)) התשנ"ט – 1999)).

סעיף 2ג לצו בדבר עסקאות במקרקעין קובע, כי ערר על החלטות הממונה על המרשם באזור יהודה ושומרון יוגש בפני וועדת עררים שהוקמה לפי הצו בדבר וועדות עררים (יהודה ושומרון) (מס' 172), תשכ"ח-1968. כאמור, הסמכות לאשר עסקה לרישום נתונה לקמ"ט המקרקעין. מבלי להיכנס לשאלת קיומה של סמכות מקבילה לבית המשפט - דבר שאיננו משתמע באופן ברור מהוראת החוק אליה הפנה התובע – משהחל התובע ופנה לקמ"ט המקרקעין, היה עליו למצות את ההליכים מול לשכת הרישום. ככלל, באם רצה התובע להשיג על החלטת הרשם היה עליו לעשות כן בדרך של תקיפה ישירה, היינו לפנות בהליך של ערר. יתרה מזאת, כעולה מתגובת הקמ"ט, התובע טרם מיצה את ההליכים בפני הרשם, ויש בידיו להגיש פניה בכתב, המפרטת את הנימוק לעיכוב בהגשת ייפוי הכוח ללשכת הרישום. לעניין זה, אינני מקבל את טענת התובע לפיה העדר שיתוף הפעולה מצד הנתבעים מונע ממנו למצות את ההליכים מול לשכת הרישום, שכן המחדל בהגשת העסקה משנת 1995 לרישום רובץ לפתחו ולא לפתחם של הנתבעים. יתרה מזאת, לאור קביעתי לעיל בעניין המצאת התביעה לנתבעים, נראה כי גם בעניין שיתוף הפעולה מצד הנתבעים לא מוצו מאמציו של התובע. אין צריך לומר שבית המשפט יתקשה ליתן פסק דין בענייננו במעמד צד אחד לאור האמור בעמדת הקמ"ט.

סוף דבר, הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נדחית בנסיבות העניין. התובע יבצע מסירה אישית לנתבעים 1 ו-2 ויגיש את אישורי המסירה ותצהיר השליח לבית המשפט עד ליום 17.12.13.

מבלי לפגוע באמור ישקול התובע שנית עמדתו לעניין הגשת ההליך דווקא לבית משפט זה שכן כאמור, נראה לבית המשפט שהיה על התובע לפנות לקמ"ט המקרקעין בבקשה בכתב כאמור בס' 13 ו-15 לתגובת הקמ"ט מיום 8.8.13 תוך מיצוי זכויותיו במסגרת הליכים אלה כאמור לעיל. ככל שהתובע יחליט לנהוג באופן הנ"ל, יוכל להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט לביטול ההליך הנוכחי ובמקרה כזה תתייתר כמובן המסירה לנתבעים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.