אלופר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 6.7.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, הנתבעת הודתה באחריותה לתאונה אך קיזזה לו סכומים בגין הנזק הישיר (5,519 ₪), שכ"ט השמאי (1,622 ₪), רשלנות תורמת (3,305 ₪), הפסד ימי עבודה משאית (5,000 ₪), החזר שיק עקב עיכוב (3,000 ₪). התובע העמיד תביעתו על סך של 18,446 ₪.

3. הנתבעות הגישו כתב הגנה ובו הוכחשו ראשי נזק החזרת שיק בגין עיכוב ואובדן ימי עבודה בהעדר הוכחה. כמו כן נטען כי שולם בעבור הנזק הישיר בהתאם לחוו"ד שמאי נגדית. בנוסף, שכ"ט השמאי הנתבע בסך 2,600 ₪ הינו מוגזם ועל כן שולם 978 ₪ בלבד בגינו.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע עם רכבו בנתיב השמאלי מהטעם שהנתיב הימני היה עמוס ברכבים חונים, כשלפתע התפרצה לצומת הנתבעת 2, ללא מתן זכות קדימה לרכבו וללא עצירה בטרם כניסתה לצומת וזאת בניגוד לתמרור עצור שהיה מוצב בכיוון נסיעתה. התובע טען כי הבחין בתובעת, הסיט את ההגה שמאלה אך לא עלה בידו למנוע את התאונה. לאחר התאונה טענה בפניו הנתבעת כי נלחצה מרכב שנסע מאחוריה ועל כן התפרצה לצומת. התובע לא המציא אסמכתאות לעניין חזרת שיק ונזק שנגרם בגינו. בנוסף, הציג שני דפי חשבון המתעדים לטענתו את הכנסתו השנתית ואת הירידה בהכנסות בחודש הנדון. התובע טען כי השמאי לא זומן על ידו לדיון מהטעם שהוסבר לו ע"י השמאי כי די בחווה"ד שהשמאי הגיש שכן היא ערוכה כדין. התובע טען כי הרכב הושבת אך לא היו בידו הוכחות כי השמאי מטעמו אישר השבתת הרכב.

5. הנתבעת 2 העידה וטענה כי ביקשה להיכנס לצומת נעצרה ואז הבחינה במראה שהרכב מאחוריה עומד להתנגש בה. לכן החלה בנסיעה מהירה לצומת לא הבחינה בתובע שנסע מימינה והתנגשה בו. הנתבעת טענה כי שדה הראיה במקום לקוי.

השמאי מטעם הנתבעת 1 העיד כי חומר הפיברגלס חזק וניתן לתיקון ועל כן ההפרש בין חוו"ד השמאי שכן לדידו לא מוצדקת החלפת החלק והמחיר הנתבע בגינו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכבו נסע ישר כשלפתע התפרצה הנתבעת לצומת במהירות, הוא הספיק להסיט רכבו אך לא עלה בידו למנוע את התאונה. עדותו נתמכה בעדותה של הנתבעת 2 עצמה שהעידה כי מאחר שחששה שרכב עומד לפגוע ברכבה מאחור נכנסה לצומת במהירות ואפילו לא הבחינה ברכבו של התובע הנוסע מימין בצומת. בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון לפסוק אשם תורם לתובע שנסע כחוק בצומת ועשה כל שביכולתו למנוע את התאונה מיד כשהבחין בנתבעת והסיט את רכבו. לפיכך יש לשלם לתובע 3,305 ₪ שקוזזו בגין רשלנות תורמת.

באשר לנזק -

בהעדר התייצבות השמאי מטעם התובע לדיון להיחקר על חוו"ד, מצאתי לנכון לקבל את עמדת שמאי הנתבעת לעניין האפשרות לתקן את החלק ולא הוכח בפניי כי נדרש להחליפו או כי נעשה מאמץ לחפש חלק משומש. לפיכך, דין התביעה ביחס לנזק הישיר, להידחות.

גם ביחס לשכ"ט השמאי, בהעדר התייצבות השמאי הרי שלא הוכח כי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות פסיקת שכ"ט בסכום בלתי סביר ומעל הממוצע כנתבע במקרה דנן, אך מצאתי לנכון להעמידו על סך של 1,500 ₪. לפיכך, יש לשלם לתובע 522 ₪ נוספים שקוזזו בגין שכה"ט השמאי.

ביחס לנזק הנתבע בגין אבדן ימי עבודה – הרי שבהעדר אישור מטעם השמאי להשבתת הרכב ובהעדר דו"ח רו"ח המאשר את הכנסותיו השנתיות של התובע והמוכיח הפסד, ראש נזק זה לא הוכח ודינו להידחות.

גם הנזק הנתבע בגין החזרת שיק עכב העיכוב בתשלום, לא הוכח ונטען בעלמא ועל דין דינו להידחות. מה עוד שהסכום שאינו שנו במחלוקת הועבר בתוך 3 ימים מהמצאת המסמכים.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 3,825 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 19.3.13 , ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישא הנתבעות בהוצאות משפט בסך 700 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"ד, 26 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.