אלוני-האפט גלובל קפיטל בע"מ נ' בינו עמי- גני הזית בע"מ ואח'

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שיק ע"ס 47,200 ₪, שנמשך מחשבונה של המבקשת 1 (להלן: "החברה"), ועל גבו חתומים המבקש 2 (להלן: "כהן"), וכן מר ירון זכריה (להלן: "זכריה").

ההתנגדות שלפניי היא הליך שני הנשמע לפניי בעניינו של השטר האמור, וקדמה לו ההתנגדות נושא ת"ט 12590-12-13, שהוגשה על-ידי זכריה (להלן: "עניין זכריה"). בהתנגדות זו ניתנה החלטתי ביום 11.6.2014, ובה ניתנה הרשות להגן בשאלה מסוימת אחת, בכפוף להפקדת מלוא סכום השיק בקופת בית המשפט.

ההתנגדות שלפניי הוגשה הן בשם החברה והן בשם המבקש, והיא מעלה טענות דומות לאלה שהועלו בהתנגדות שהגיש זכריה.

טענות המבקשים הן אלה, בתמצית:

השיק נמסר לידי המשיבה כשיק לביטחון, להבטחת ביצוע התשלום בגין שירותים עתידיים שאמורה הייתה המשיבה לספק בגיוס מימון לחברה;

חתימתו של כהן על גב השטר נועדה רק להודות במעמדו כמורשה חתימה בחברה, ולא נועדה להקים לו חבות שטרית עצמאית, בבחינת "מסב" או "ערב" לשטר;

אשר לטענה להעדר חבות שטרית של כהן באופן אישי, כפי שציינתי בהחלטתי בעניין זכריה, דינה של טענה זו להידחות. משחתם המבקש על גב השטר, הרי הוא בבחינת "מסב", אשר על פי סעיף 55 (ב) (1) לפקודת השטרות הוא:

"מתחייב שהשטר, לכשיוצג כראוי, יקובל וייפרע ככתבו, ושאם יחולל – יפצה את האוחז או כל מסב שלאחר אותו מסב שהיו אנוסים לפרעו, ובלבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי"

מכאן, שדי בעובדה שהמבקש חתם על השטר בגבו של השטר (וראו עמ' 1 ש' 18 – 19 לפרוטוקול הדיון), כדי לעשותו צד לשטר, ולהקים לו יריבות מול המשיבה.

הטענה כי החתימה על גב השיק לא נועדה להיות חתימת היסב, לאו טענה היא. חתימת הסב היא עניין הקבוע בדין, ובבחינת "נוהג סוחרים" ידוע היטב. על כן, כשם שלא תישמע טענה שהחותם על פני השיק חתם, אך לא התכוון להתחייב בו, כך לא תישמע טענה כזו ביחס לחתימת היסב.

בהיבט זה, ההתנגדות נדחית, אפוא.

באשר לטענה בדבר היותו של השיק שיק לביטחון בלבד, שנועד להבטיח את תשלום שכר הטרחה במלואו, טענה זו אינה נתמכת בכתוב על פני השיק עצמו – שם אין כל אזכור לעובדת היותו של השיק "שיק ביטחון", וגם הטענה שלפיה, לכאורה, הוסכם על דמי פתיחת תיק של 10,000 ₪ (שאין מחלוקת ששולמו בכרטיס אשראי) במקום 50,000 ₪, כקבוע בהסכם שבין הצדדים – היא בבחינת טענה בעל פה נגד תוקפו של מסמך בכתב, שכן הטענה היא שההסכמות הנטענות הללו נערכו לפני חתימת ההסכם.

כך גם ביחס לטענה שבין הצדדים הוסכם כי "לא מפקידים את השיק עד שאקבל את ההלוואה" (עמ' 2 ש' 11 לפרוטוקול הדיון), מדובר בטענה בעל פה, שאין לה כל תימוכין וכל אסמכתא בנוסח ההסכם שנכרת בין הצדדים בשלב מאוחר יותר.

כהן ציין, כי הציון "לביטחון בלבד" "...לא נכתב על ההסכם [צ"ל – על השיק – ע"י] כי הם באו לעשוק אותי." (עמ' 2 ש' 15 – 16). אמירה זו יש בה כדי ללמד, שכבר בזמן אמת ידע כהן, כי הדרך הנכונה להבטיח את מעמדו הנטען של השיק כשיק לביטחון בלבד, היא לציין זאת על גביו, ומשנמנע מלעמוד על כך – יש בכך כדי לחזק את עמדת המשיבה, כי השיק נועד לפירעון, ולא לביטחון.

בסיכום הטיעונים מטעם המבקשים, העלה ב"כ המבקשים את הטענה שלפיה "אני לא מכיר אדם שנותן סכום כזה [50,000 ש"ח – ע"י] עבור הבטחות סרק.", ואולם בהמשך סיכומיו נתן ב"כ המבקשים עצמו תשובה לשאלה – מה יכול היה להביא את המבקשים להסכים לשלם סכום זה – "ה-50,000 ₪ זה כסף קטן ביחס למה שאם היו מעבירים אותם לבנק אחר והיו נותנים ליווי זה היה שווה להם..." (עמ' 4 ש' 4 – 5).

אמירה זו כשלעצמה יש בה משום מענה לתהייה מדוע הסכימו המבקשים לשלם סכום כזה בגין דמי פתיחת התיק.

עם זאת, ולנוכח ההלכה המחייבת מתן רשות להגן גם כאשר טענת ההגנה מנוגדת למסמך בכתב, אין מנוס מקבלת ההתנגדות, לפחות בכל הנוגע לשאלת התכלית לשמה נמסר השיק – האם לביטחון בלבד, כטענת המבקשים, או בגין דמי פתיחת תיק, כטענת המשיבה.

מאליו מובן, כי ככל שתתקבל (במהלך הדיון עצמו) הטענה שהשיק נמסר לביטחון בלבד, יתעורר הצורך לדון בשאלה, האם קמו התנאים המזכים את המשיבה בפירעון השיק.

לנוכח חולשתן של טענות ההגנה, בשלב זה, ראיתי לקבוע תנאים לקבלת ההתנגדות מכוח סמכותי לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, כדלקמן: