פסק דין
1. תביעה על פי שטר על ידי אוחז, ששמו נרשם כנפרע בשטר, למרות שלא היה צד לעסקת היסוד.
2.מדובר בשטר חוב, על סך 10,000 ₪, שהנתבע נתן במסגרת הסכם שכירות לגבי דירה, שהשכירה לו גב' ניקול רובין (להלן: המשכירה).
אין מחלוקת כי השכירות החלה בשלהי שנת 2004 והסתיימה באפריל 2007, עם החזרת הדירה למשכירה על ידי הנתבע. עוד אין מחלוקת כי הנתבע לא הגביל את סחרותו של שטר החוב שמסר למשכירה, בהתאם לסעיף 17 לחוזה השכירות. שם הנפרע בשטר הושאר ריק, למרות שעל פי אותו סעיף של חוזה השכירות היה השטר צריך להיעשות לפקודת המשכירה.
3.למשכירה טענות בדבר נזקים שהותיר הנתבע בדירה, ואשר לשם תיקונם היתה רשאית, לטענתה, להפעיל את שטר הביטחון.
בראשית יוני 2007 מסרה המשכירה את השטר לתובע, ושם התובע נרשם בו כנפרע. התובע והמשכירה טוענים כי המשכירה היתה חייבת לתובע סכומים, בגין שירותים שונים שביצע עבורה, וכי היא מסרה לו את השטר לשם פירעון חובה (או חלק ממנו, לגירסת התובע).
התובע הסכים לקבל מהמשכירה את השטר - לשם פירעון של חובה הנטען כלפיו - ולרשום בו את שמו כנפרע. אולם לאחר שהנתבע התנגד לביצוע השטר - בכופרו בטענותיה של המשכירה לגבי הנזקים בדירה, ותוך טענה כי לא היתה רשאית להציג את השטר לפירעון - לא רצה עוד התובע בשטר והסב אותו אל המשכירה.
במועד של דיון ההוכחות היתה אי-בהירות מסויימת ביחס לזהות התובע על פי השטר: התובע, שהוא הנפרע על פי השטר, המשיך אמנם לאחוז בו, באמצעות בא-כוחו, ואף עמד על תביעתו על בסיס השטר, אך לא היתה מחלוקת כי השטר הוסב בינתיים אל המשכירה (שהיא אשר היתה אמורה להירשם כנפרעת על פיו, מלכתחילה). המשכירה מצידה תמכה בתביעת התובע על פי השטר.
4.אשר לזכותה של המשכירה להפעיל את שטר הביטחון: בסעיף 7 של תצהירה פורטו הנזקים, אשר התובע השאיר, לטענתה, בדירה, אך אלה שנויים במחלוקת, ולתצהיר של המשכירה לא צורפה כל ראייה אודותם. הנתבע אישר בעדותו כי נזלה טיפה של תרופה על השטיח, וכי היה סדק ברשת, כתוצאה מבלאי, אשר להערכתו ניתן לתקנו בעלות של כ- 40 ש"ח. ב"כ התובע טען כי המשכירה שילמה 1,100 ₪ תמורת תיקון הרשת, אך סכום זה לא ננקב בתצהירה, וגם לא כל סכום אחר בגין התיקונים הנטענים, ולא צורפו לתצהיר קבלות או מסמכים כלשהם לתמיכה בעלות של תיקון הרשת, או של תיקונים אחרים בדירה.
ב"כ התובע טוען כי די בדבריו של הנתבע כהודאה מצידו בכך, שהמשכירה היתה זכאית להיפרע על פי השטר. ב"כ התובע גורס כי כשמדובר בתביעה שטרית, אין ביהמ"ש צריך להיזקק לפרטי המחלוקת בעניין סכום השטר, אלא די בעצם הודאתו של הנתבע כי היו נזקים כלשהם.
אם כך הדבר - מדוע נרשם שם התובע כנפרע בשטר? אם לשיטתה של המשכירה אין מחלוקת על זכאותה להיפרע על פי השטר, מדוע רשמה את שמו של אחר כנפרע?
ברור כי הודאה של הנתבע בנזק של טיפת תרופה על השטיח ובסדק ברשת, שעלות תיקונו
40 ₪, אינה יכולה להיחשב כהודאה בזכותה של המשכירה להיפרע ממנו שטר בסך
10,000 ₪. כמו כן, המשכירה העידה כי שיפצה את הדירה בהיקף של 70,000 ₪, אך ציינה כי שיפוצים אלה אינם צריכים להיות על חשבון הנתבע.
ב"כ הנתבע טען כי נזק של טיפת-כתם בשטיח, או סדק ברשת, כתוצאה מבלאי, נבלעים בהיקף כזה של שיפוץ כ"בטל בשישים". עוד טען כי המשכירה היתה צריכה לאפשר לנתבע לתקן את הליקויים שטענה להם, דבר שלא עשתה. על כן טען ב"כ הנתבע כי גם על פי עדות המשכירה עצמה, היא לא היתה זכאית להיפרע מהנתבע את שטר החוב, על סך 10,000 ₪.
5.המחלוקת התמקדה בעניין מעמדו של התובע בשטר: האם הוא אוחז כשורה אם לאו.
כידוע, אוחז כשורה אינו כפוף לטענות, שעושה השטר יכול להעלות כנגד מי שאינו אוחז כשורה, והוא זכאי להיפרע על פי השטר, מקום שמי שאינו אוחז כשורה לא היה זכאי להיפרע על פיו.
ב"כ התובע טען כי התובע אוחז כשורה בשטר: הוא צד "רחוק", בהתייחס לעסקה שבין הנתבע לבין המשכירה, וקיבל את השטר בתמורה ובתום לב: תמורה שנתן למשכירה בדמות פעולות משפטיות שונות שביצע עבורה, וכן עבודות בדירתה והלוואה שנתן לה; ובתום לב, כיוון שלא ידע על פגם כלשהו בזכותה של המשכירה להיפרע מהנתבע על פי השטר.
מנגד טען ב"כ הנתבע כי ביחסים שבין המשכירה לבין הנתבע, היא לא היתה זכאית להיפרע על פי שטר החוב, מהטעמים שצויינו לעיל; ואילו ביחסים שבין המשכירה לבין התובע, התמורה הנטענת נתמכה רק בעדויותיהם של השניים, שהיו ביניהן סתירות, ולא הוצגה ראייה חיצונית כלשהי לעצם קיומם של הליקויים הנטענים בדירה, לאחריותו של הנתבע להם, ואף לא לעלות תיקונם.
ב"כ הנתבע טען כי לא נתקיים בתובע גם היסוד הדרוש של תום הלב: הוא קיבל שטר חוב ללא שם הנפרע, וכפי שהעיד בעצמו, הוא בחר שלא לברר פרטים כלשהם אודות נסיבות עריכתו של השטר, והאם אמנם זכאית המשכירה להיפרע מעושה השטר, אלא הסתמך רק על הבטחתה של המשכירה, כי השטר הוא "כמו שיק", וכי היא זכאית להיפרע על פיו.