אלון נ' אדרי ואח'

פסק דין

(בעניין נתבע 2)

א. מבוא

בפניי תביעה כספית בסך 219,200 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר, לתשלום דמי שכירות על פי הסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 30.12.07 (להלן: "הסכם השכירות"), אשר נחתם בין מר מאיר בנדר (להלן: "המשכיר"), לבין הנתבע 1 (להלן: "השוכר"), לפיו שכר השוכר מהמשכיר שתי חנויות צמודות ברח' אבן גבירול 33 בתל-אביב (להלן: "המושכר").

התביעה כנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הוא אביו של השוכר, הוגשה מכח היותו ערב להתחייבות השוכר, על פי הסכם השכירות.

התובעת בתביעה זו הינה בתו של המשכיר ותביעה זו הוגשה על ידה מכח ייפוי כח כללי נוטריוני שניתן על ידי אביה, המשכיר (ייפוי הכח צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

השוכר לא התגונן כנגד תביעה זו אשר הוגשה כנגדו, ובקשת רשות להתגונן הוגשה בתיק זה מטעם הנתבע 2 בלבד. בתמיכה לבר"ל אשר הוגש מטעם הנתבע, הוגשו תצהיריהם של השוכר וכן תצהיר מטעם בתו של הנתבע הגב' לילאן פרץ (להלן: "ליליאן").

במסגרת תצהירו של השוכר, נטען על ידו כי כתב הערבות שצורף לכתב התביעה כחלק מהסכם השכירות, הינו כתב ערבות שנחתם בקשר עם הסכם שכירות קודם, אשר הסתיים ביום 30.12.07. כפי טענתו בתצהירו, ביום 30.12.07, ערך חוזה חדש עם המשכיר, ממנו שכר את המושכר במשך 20 שנה. לטענתו, במעמד החתימה על הסכם השכירות הסביר למשכיר כי בשל סכסוך בינו לבין אביו הנתבע, לא יגיע זה האחרון לחתום על ערבות להסכם השכירות כפי שעשה עד לאותו המועד. השוכר הוסיף וטען כי המשכיר דיבר בעצמו עם הנתבע אשר עמד על סירובו לחתום על כתב הערבות. כן הוסיף וטען השוכר כי לא שולמו על ידו דמי שכירות במשך 8 חודשים בלבד ולא במשך 10 חודשים כפי הנטען בכתב התביעה.

במסגרת תצהירה של ליליאן, נטען על ידה (סעיף 3), כי תצהירה ניתן במקום תצהיר מטעם אביה הנתבע, מאחר ואין ביכולתו של הנתבע ליתן תצהיר ולהיחקר בחקירה נגדית, מפאת מצבו הבריאותי. במסגרת תצהירה של ליליאן הועלו אותן הטענות אשר נטענו על ידי השוכר בתצהירו בקשר עם כתב הערבות. בנוסף הוסיפה ליליאן וטענה לזיופו של הסכם השכירות, כך שטענה כי קובץ הדפים הנחזה להיות הסכם השכירות מיום 30.12.07, הינו למעשה אוגדן של דפים אשר הופקו במועדים שונים וצורפו יחדיו לצורך הגשת כתב התביעה.

בהחלטתי מיום 25.10.10, קבעתי כי תינתן לנתבע הרשות להתגונן בשתי טענות הגנה;

האחת, כי חוב דמי השכירות הינו בגין 8 חודשים ולא 10 חודשים כפי הנטען בכתב התביעה;

השנייה, הינה כי בעבר חתם הנתבע על ערבות לחוזה השכירות, אולם כאשר נחתם הסכם השכירות ביום 30.12.07, לא הסכים לערוב בשל סכסוך עם בנו השוכר, כך שבפועל לא חתם ערבות להסכם השכירות העומד בבסיס התביעה.

ערעור שהגיש הנתבע על החלטתי הנ"ל, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק רע"א 40691-11-10, התקבל באופן שביום 28.3.11, ניתן פסק דין בערעור, לפיו נקבע כי : "..בקשת רשות הערעור מתקבלת , והערעור מתקבל באופן שיותר למבקש להעלות במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, גם את טענת הזיוף".

במסגרת הראיות שהוגשו בפניי בתיק זה הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם השוכר וכן מטעמה של ליליאן. מטעמו של הנתבע שבפניי הוגש תצהיר גילוי מסמכים בלבד.

בדיון ההוכחות שנקבע לשמיעת עדויות המצהירים ביום 19.9.11, לא התייצב אף לא אחד ממצהירי הנתבע, ולפיכך נשמעה עדותה של התובעת בלבד.

במהלך עדותה אישרה התובעת כי מונה למשכיר אפוטרופוס בשנת 2010 בשל מחלת אלצהיימר. כן אישרה התובעת כי בשנה האחרונה היא אינה מסוגלת לתקשר עם אביה. בנוסף אישרה התובעת כי לא נכחה במעמד החתימה על הסכם השכירות נשוא כתב התביעה, וכי אין לה ידיעה אישית כי הנתבע חתם על הסכם השכירות כערב. (ראה עמ' 4-5 לפרוטו').

לאחר שב"כ הנתבע הודיע כי הוא מוותר על חקירת המצהירים מטעמו, אשר כאמור לא התייצבו לדיון, סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בפניי בע"פ.

בתום שמיעת סיכומי הצדדים בפניי ניתנה החלטתי , במעמד הצדדים, לפיה לא יינתן פסק דין עד לקבלת תשובה מעו"ד אבנר פרידמן, (אשר ייצג את התובעת בתביעת פינוי אשר הוגשה על ידה בבית המשפט השלום בהרצליה כנגד השוכר לפינויו מהמושכר), בקשר להימצאותו של הסכם השכירות המקורי בידו.

לאחר שהסכם השכירות המקורי הומצא ללשכתי על ידי עו"ד פרידמן אבנר, הוזמנו ב"כ הצדדים לעיין בו ביום 26.9.11, ולאחר מכן אף השלימו טענותיהם בע"פ בפניי.

ב. נטל השכנוע ומידת הראיה הנדרש בהליך אזרחי