אלון יוסף נ' רוזן זאב

פסק דין

לפני ערעור על פסק דין של בית משפט השלום ברמלה, כב' השופטת נירה דסקין, בת.א. 1271/09, מיום 24.1.10.

בפסק הדין קיבלה כבוד השופטת קמא את תביעת התובע, זאב רוזן (להלן:"המשיב" או "רוזן"), וחייבה את הנתבע, יוסף אלון (להלן:"המערער" או "אלון"), בתשלום סך 147,000₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כמפורט בפסק הדין והוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

רקע כללי:

1.רוזן ואלון נפגשו בקורס קבלני בניין ליוצאי המערכת הביטחונית. בין השניים נרקמו יחסי ידידות, ובהמשכה סיפר אלון לרוזן על הזדמנות עסקית שעניינה יבוא סוללות מרומניה. לטענת רוזן, אלון תיאר את העסקה כעסקה שרווח רב בצידה, והיא קשורה באדם שלישי, סגינר, הוא היוזם והמוציא לפועל של העסקה. לגרסת רוזן, אלון מסר שאינו יכול להשקיע בעסקה בשל קשיי נזילות, ובסופו של דין ודברים, אשר תוכנם שנוי במחלוקת, העביר רוזן לאלון סכום כלשהו בעד העסקה, וקיבל לידיו שיק בטחון משוך על ידי אלון, אשר ערכו הנקוב שנוי במחלוקת, כפי שיבואר בהמשך. בחלוף זמן מה, הוחלף שיק זה בשיק אחר, משוך על ידי סגינר, לפקודת רוזן בהסכמת הצדדים. משביקש רוזן להיפרע מהשיק, הסתבר כי השיק חולל ולא ניתן לקבל תמורה בעדו.

בהמשך חתמו אלון ורוזן על מסמך לפיו לרוזן אין כל תביעה כלפי אלון באשר לחוב המדובר. פרשנות מסמך זה ונפקותו לחיובי הצדדים היא נשוא הערעור שלפני.

2.עניינם של הצדדים נדון לראשונה לפני כבוד השופטת קמא בבית משפט השלום בפתח תקווה, שם ניתן פסק דין ביום 19.12.04 (להלן:"פסק הדין הראשון"). על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 1281/05), ולאחר שהתקבל הוחזר הדיון לשופטת קמא, להמשך הדיון בתיק. פסק דין שני, ניתן על ידי כבוד השופטת קמא ביום 24.1.10 (להלן:"פסק הדין השני").

טענות הצדדים בפסק הדין הראשון:

גרסת רוזן

3.רוזן טען שאלון ביקש ממנו הלוואה בסך 105,000 ₪, לשם השקעה בעסקה האמורה. בעד הלוואה זו סוכם שאלון ישיב לרוזן סך של 147,000 ₪, בחלוף 6 חודשים, לכשתבשיל העסקה.

רוזן הסכים ונתן בידי אלון המחאה בנקאית לפקודת אלון על סך 105,000 ₪, משוכה ליום 25.7.95. כערובה להחזר סכום זה הפקיד אלון בידי רוזן שיק דחוי, משוך על ידי אלון, לטובת רוזן בסך 147,000 ₪, למועד נדחה בשישה חודשים (להלן:"השיק האישי").

גרסת אלון:

אלון מצידו טען כי אכן סיפר לרוזן אודות עסקת יבוא הסוללות ועל הרווח הצפוי ממנה, אך לא ביקש מרוזן הלוואה כלל וכלל. לטענתו, רוזן בחר להשקיע בעסקה עם סגינר בעצמו ואולם במועד הפגישה המתוכננת עם סגינר, בה אמור היה רוזן להעביר לסגינר את סכום ההשקעה בעצמו, טען רוזן שלא יוכל להגיע וביקש מאלון להעביר לסגינר את הכספים בשמו. וכך העביר לסגינר, באמצעות אלון, המחאה בנקאית על סך 105,000 ₪, משוכה על שם אלון. אלון הסביר את הסכמתו לקבל המחאה על שמו, כאשר הכספים, לכאורה, יועדו לסגינר בלבד, בכך שהבנקים היו סגורים באותו יום והודה כי מדובר בטעות.

לטענת אלון, כיון שרוזן רצה להבטיח שהכספים אכן יגיעו אל סגינר, הוא ביקש מאלון לתת בידיו שיק אישי חתום על ידו וכך היה. אלון הפקיד בידי רוזן שיק בסך 105,000₪ (ולא בסך 147,000 ₪ כפי שטען רוזן), למועד נדחה בשישה חודשים, משוך על ידו, על שם רוזן, כערובה להעברת הכספים לסגינר.

אין מחלוקת כי רוזן לא הכיר את סגינר ולא פגשו מימיו. אין גם חולק שההמחאה הבנקאית שנתן רוזן הופקדה בחשבונו של סגינר.

לטענתו, ביום 11.9.95, כאשר קיבל רוזן הודעה מסגינר שההמחאה הבנקאית הגיעה אליו, השיב לאלון את השיק האישי ואלון השמידו. באותו מעמד העביר אלון לרוזן שיק שנתן סגינר, משוך לטובת רוזן, רשום למוטב בלבד ומסומן בקרוס על סך 147,000, כשהתאריך הנקוב בו הוא 11.9.95 (להלן: "השיק שחולל"). אין חולק כי השיקים הוחלפו בהסכמתו המלאה של רוזן, על אף שבעדותו טען כי הסכים לכך "ברגע של חולשה".

לטענת אלון, במעמד זה חתמו הוא ורוזן על מסמך לפיו אין לרוזן כל תביעה נגדו בנוגע לסכומים שהועברו לסגינר (להלן:"המסמך הראשון"). להצהרתו: "הגעתי לביתו של רוזן ומסרתי לו את השיק מסגינר ע"ס 147,000 ₪. . במעמד מסירת השיק לרוזן, קיבלתי מרוזן מכתב אישור כי הוא קיבל ממני את השיק...מדן סגינר.. (בציון פרטי השיק), וכי בכך סיימתי את שליחותי (מטעמו) וכי אין לו כל דרישות או טענות כלפיי". (סעיף 39 לתצהירו)

המוטיבציה למסמך הראשון היתה, לטענת אלון, העלבון שחש נוכח בקשתו של רוזן ליתן שיק ביטחון, להבטחת העברת הכספים לסגינר. בהמשך הדיון בעניינם התברר כי המסמך הראשון אבד ואלון לא הציגו בבית המשפט כראיה.

כעבור מספר ימים, כשביקש רוזן לפדות את השיק שנתן סגינר, התברר שהשיק מואן לקיבול. בעקבות כך פנה רוזן לאלון במכתב, באמצעות בא כוחו, ביום 17.9.95 (נ/3), בזו הלשון:

"..