אלון ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בעמ ואח'

פסק דין

התובעות , אם ובתה ,הזמינו וקבלו כרטיסי טיסה לבילוי חופשה באיי סיישל . הטיסה התבצעה דרך רומא . תל אביב רומא, איי סיישל . בהגיע התובעות ליעדן באיי סיישל, המתינו ככל נוסע לקבלת הכבודה שלהן, שתי מזוודות עם חפצים אישיים, והכבודה לא הגיעה , גם ביום המחרת וגם ביום לאחר מכן. רק לקראת סוף תקופת החופשה אחרי 6-7 ימים התקבלה מזוודה אחת ביום לפני האחרון לחופשה, ואילו המזוודה השנייה התקבלה ביום האחרון ממש, כאשר התובעת כבר ארזו לטיסה חזרה .

התובעות הגישו תביעה זו לפיצוי על הזנקים שנגרמו להן בגין אי הגעת המזוודות בזמן , והן תבעו פיצויים כדלקמן

א- סכום של 2000 ₪ עבור רכישת בגדים חלופיים

ב- כלל החופשה עלתה לתובעות 42000 ₪ , והן תובעות 28000 ₪ בגין " הרס החופשה ואיבוד ההנאה ממנה בגלל שלא קבלו במועד , ואפשר לומר כי לא קבלו בכלל את המזוודות במועד הרלוונטי .

התובעות מתארות בפרוטרוט את התלאות, עוגמת הנפש , הטרדה והבושה לה נחשפו בגלל אי קבלת המזוודות בזמן .

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה לתביעה , ובו טענה קודם כל להגבלת סכום הפיצוי לו זכאי נוסע שלא קבל את מזוודותיו במועד, או שחל איחור במסירתן .

כמו כן הטילה הנתבעת 1 על הרשויות ברומא את האחריות לאי העלאת הכבודה על המטוס לאיי סיישל, ו/או לחילופין טענה שיש להטיל את האחריות לאי הגעת המזוודות לאיים, על הנתבעת 2 שהיתה אמורה לדאוג להעלאת המזוודות ברומא למטוס לאיים .

הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה , אם כי קבעתי כי כתב התביעה נמסר לה כדין . והחלטתי לקיים דיון בהעדרה .

בטיעוניה בפני חזרה התובעת על האמור בכתב התביעה בפאתוס רב, ותיארה במלים קשות את אשר אירע, והיא יחסה לנתבעות כוונה וזדון , דבר שגרם לה את הנזק ואת עוגמת הנפש.

התובעות היו ערות להוראות סעיף 22 לאמנה בדבר התובלה האווירית בוורשה משנת 1928, וגם ערות למגבלת הפיצוי שנקבע באמנה ובפרוטי קלים שנערכו בין המדינות מאז ואד היום.

אלא שהתובעות טוענות כי אין להחיל על המקרה שלהן את הוראות סעים 22 עד 24 לאמנה , אלא את סעיף 25 , המסיר מגבלה מגובה הפיצוי שהנוסע זכאי לו במקרה של אובדן כבודה, במקרה שיוכח כי המחדל של המוביל האווירי נעשה ברשלנות , המצביעה על חוסר תום לב או בזדון .

אינני יכול להסכים עם התובעות , כי במקרה נוכחי זה , יש להחיל את הוראות סעיף 25 לאמנה ולקבוע כי המחדל בהבאת המזוודות בזמן ליעד הסופי נעשה בזדון או בכוונה . המקרה של התובעות איננו שונה מכל מקרה אחר, בו כבודה של נוסע מתעכבת או לא מגיעה בזמן , ואין לחרוג במקרה זה מהוראות סעיף 22 לאמנה בדבר הגבלת הפיצוי ל 17 זכויות משיכה למקרה של אובדן טוטלי של הכבודה .

במקרה אשר לפני , אני מוכן , לטובת התובעות , לראות באי הגעה של הכבודה למשך כל תקופת החופשה , כמקרה המסווג כאובדן מלא, ולא לאי הגעה בזמן, ולפסוק לטובת התובעות את הסכום המקסימלי הקבוע באמנה . קרי כ 1700 ₪ לכל מזוודה .

התובעת כאמור תיארה במלים קשות את אשר עבר על התובעות במהלך החופשה, אך לא שמעתי כל סיבה או נימוק, מדוע לא רכשו התובעות את כל הדרוש להן, על מנת שיהיה ברשותן כל אותו ציוד ובגדים שהיו במזוודות. הן רכשו את הדרוש להן בסכום של 2000 ₪ ,ולא היתה כל מניעה , לרכוש כל דבר נוסף הדרוש להן בחופשה על מנת שלא תיגרם עוגמת הנפש שתוארה על ידי התובעת בפני .

באשר לפיצוי על עוגמת נפש ואי הפקת הנאה המצופה מחופשה או טיול, בעקבות אי הגעת כבודה בזמן, סבור אני כי האמנה שתקה בענין זה , ולא קבעה כל הסדר לא חיובי ולא שלילי בענין. מאחר ואי קיום ההתחייבות להוביל את הנוסע על כבודתו ממקום למקום הינה חוזה לכל דבר, וענין, הרי בעת שחוזה כזה מופר , יש לפצות את הנוסע הנפגע על הנזקים הנגרמים לו . בקשר לפיצוי על ערך הכבודה האמנה קבעה תקרה מסוימת לענין נזקים נוספים אין הסדר. ונראה לי על כן עקרונית שאין כל מניעה לפסוק פיצוי על אובדן הנאה ועל עוגמת נפש . אם כי בסכומים צנועים , מכיוון שלא מוכח קיומה של הפרה מכוונת או עקב זדון , או רשלנות רבתי .

אם כי כאמור אין הסדר מיוחד לענין הפיצוי על עוגמת נפש בקשר לאיחוד או אי הגעה בכלל של כבודה, אין מניעה להשתמש בענין זה בהוראה הכללית לגבי אחריות המוביל האווירי לנזקיו של הנוסע .כוונתי לסעיף 19 לאמנה .

(ב) בסעיף 19 לאמנה נקבע:

"המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין" הסעיף מדבר על נזק בתור נזק בכלל ואינו מגביל את הזכות לנזק מסוים .

ראה בענין זה את ת"ק (תל-אביב-יפו) 5770-09-09 - ליליה און נ' בריסל איירליינס - Brussels Airlines . תק-של 2010(2), 151391 ,עמ' 151393.