אלון גלילי נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ

הרקע וטענות הצדדים

1. העובדות בערר זה הן פשוטות למדי: העורר מקבל ממעסיקו רכב בהסדר ליסינג, הרשום בבעלות המעסיק, ורכב זה מוחלף מדי מס' שנים (להלן – "הרכב"). כמו כן, בבעלות העורר נגרר הרשום בבעלותו הפרטית (להלן – "הנגרר").
2. העורר נוהג לבצע נסיעות בכביש האגרה עם הרכב כאשר הנגרר רתום אליו מאחור. מכיוון שמערכות האגרה של המשיבה מצלמות את הרכבים הנוסעים בכביש האגרה מאחור, קיבל העורר בעבר חיובים בגין נסיעות של הרכב בכביש האגרה בעת שהנגרר היה רתום אליו.
3. המשיבה סירבה לבקשותיו של העורר לשייך את הנגרר לרכב ולחייב את מעסיקו (הבעלים הרשום של הרכב) מבלי שתתקבל הסכמת המעסיק ומבלי שייתנו הצהרות בדבר רשות השימוש ברכב ובנגרר וכי הנגרר נגרר אך ורק בידי הרכב (שאחרת בעל הרכב עלול להיות מחויב גם בנסיעות של הנגרר כאשר הוא רתום לרכב אחר).
4.  מכל מקום עניינים אלה, לרבות החיובים שהוטלו על העורר בגין הנסיעות הרלוונטיות, נדונו במסגרת ערר קודם שהגיש העורר (ערר  961/12) ושבו ניתנה, ביום 20.1.2015, החלטה סופית של ועדת הערר בהרכבה הנוכחי (להלן – "הערר הקודם" ו – "ההחלטה", בהתאמה). בין היתר קבענו בהחלטה:

"העורר מצהיר כי הנגרר שבבעלותו נגרר אך ורק ידי רכבי ליסינג המסופקים לו על ידי מקום עבודתו והמתחלפים מדי תקופה של כשלוש שנים או לפי מספר הקילומטרים. לאור הסכמת הצדדים כי בכפוף לקבלת הצהרה בכתב ממקום עבודתו של העורר – בנק הפועלים (הצד לעסקה מול חברת הליסינג) – שבה יוצהר כי בנק הפועלים מאשר לעורר לעשות שימוש פרטי ברכב הליסינג כפי שיהיה מעת לעת, ללא הגבלה, כולל בסופי שבוע, לרבות גרירת הנגרר שבבעלות העורר, המשיבה תחייב ממועד קבלת ההצהרה בכתב את כל הנסיעות בגין נסיעותיו של הנגרר בכביש האגרה במסגרת חשבון הרכב הגורר (רכב הליסינג המסופק על ידי בנק הפועלים), האמור כפוף לכך שהעורר ידאג לעדכן את המשיבה בכל שינוי בפרטי הנגרר והגורר".

ובאשר לחיוב הכספי שיושת על העורר החלטנו במסגרת ההחלטה הנ"ל, כדלקמן:

"לעניין המחלוקת הכספית, ולאחר שהצדדים הסמיכו אותנו לתת החלטה סופית על דרך הפשרה ברוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אנו קובעים כי לסילוק סופי, מלא ומוחלט של המחלוקת הכספית בין הצדדים בערר זה (סכומי החוב למשיבה ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל) ישלם העורר למשיבה סך של 1500 ₪ אשר ישולמו עד ולא יאוחר מיום 15/02/2015 כדלקמן: א. סך של 745 ₪ ישולם ישירות לפקודת משרד עו"ד חן פישר באמצעות כרטיס אשראי או באמצעות משלוח צ'ק בדואר רשום. ב. סך של 755 ₪ ישולם למשיבה באמצעות כרטיס אשראי, דרך המוקד הטלפוני או באמצעות משלוח צ'ק בדואר רשום.

לא ישולם סכום משני הסכומים הנ"ל במועדו, יועמד מלוא החוב לפירעון מיידי. איחור של עד 15 ימים בביצוע תשלום שני הסכומים הנ"ל לא ייחשב הפרה של הסדר זה.

לאחר ביצוע שני התשלומים הנ"ל במועדם תפעל המשיבה לסגירת התיק בהוצאה לפועל. ...".

5. לאחר מתן ההחלטה הנ"ל העורר שילם את הסכום שהיה עליו לשלם למשרד ב"כ המשיבה (עו"ד חן פישר), אולם הוא לא שילם את הסכום שהיה עליו לשלם למשיבה. לאור האמור, המשיבה פתחה נגד העורר בהליכי הוצאה לפועל בגין מלוא סכום החוב המקורי בניכוי הסכום ששולם על-ידי העורר לב"כ המשיבה.
6. בערר הנוכחי העורר הזכיר את הערר הקודם ואת ההחלטה רק בהקשר של שיוך נסיעות הנגרר לרכב, אולם הוא לא התייחס להיבט הכספי של הערר הקודם ולמה שנקבע ביחס לכך במסגרת ההחלטה. העורר טען שבמסגרת הערר הקודם הובהר שהמשיבה איננה מתמודדת עם נסיעות של נגרר בעלות פרטית הרתום לרכב ליסינג המנוי אצל המשיבה במנוי וידאו (סעיף 2 לערר); כי לאחר מתן ההחלטה, בהעדר פתרון למנוי וידאו נאלץ לצרף את רכבו למנוי פסקל (סעיף 3 לכתב הערר); וכי המשיבה פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל חדש, וב"כ המשיבה (עו"ד חוה ברסלר) דחתה את בקשתו לקבלת פרטים על החיובים שבגינם נפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל החדש (סעיף 4 לערר).
7. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.11.2016 טען העורר כי כשנתיים לאחר מתן ההחלטה הודיע לו קצין הרכב של מעסיקו כי לא ניתן לרתום עגלה בבעלות פרטית לרכב הליסינג ועל כן המשיבה לא הציגה פתרון למצבו של העורר. עוד טען העורר, לראשונה, כי הוא מסר את מספר כרטיס האשראי שלו לב"כ המשיבה (עו"ד חן פישר) בעת ששילם את החוב לפי ההחלטה לב"כ המשיבה ומכיוון שהתיק בהוצל"פ נסגר עוד בטרם חלפו מנין הימים שעמדו לרשותו לתשלום החוב למשיבה הוא סבר בתום לב כי פרטי כרטיס האשראי שלו הועברו למשיבה לשם לגביית הסכום המגיע לה, ולאחר מכן נסגר תיק ההוצאה הפועל נגדו.
8. המשיבה טענה מאידך שיש למחוק את הערר על הסף משום שהוא נעדר עילה. המשיבה טענה שהעורר לא מילא אחר ההחלטה במלואה ביודעין, אלא שילם רק את הסכום שהיה עליו לב"כ המשיבה ואילו את הסכום שהיה עליו לשלם למשיבה הוא הותיר על כנו.
9. עוד טענה המשיבה כי היא נקטה שורה של פעולות על מנת ליידע את העורר על אי-מילוי ההחלטה, ובכלל זה, נקטה בפעולות הבאות: (א) ביום 31.5.2015 שלחה לעורר מכתב התראה בטרם העברת החוב לטיפול משפטי; (ב) ביום 2.6.2015 שלחה לעורר מסרון בכדי שיצור קשר עם מחלקת הגבייה לשם הסדרת חובו; (ג) ביום 14.6.2015 יצרה נציגת המשיבה קשר עם העורר על מנת שיסדיר את חובו למשיבה. לטענת המשיבה, בשיחה זו מסר העורר כי יחזור למשיבה ביום 28.6.2015, אולם הוא לא עשה כן; (ד) ביום 28.6.2015 ומשהעורר לא חזר למשיבה להסדיר את חובו, שלחה המשיבה לעורר מכתב התראה נוסף באמצעות המחלקה המשפטית של המשיבה.
10. משלא שילם העורר את חובו לאחר נקיטת הפעולות הנ"ל העבירה המשיבה את החוב לגביה באמצעות משרד עו"ד חוה ברסלר וביום 6.8.2015 נפתח נגד העורר תיק הוצל"פ.
11. למרות זאת, טענה המשיבה, העורר בחר להגיש את הערר הנוכחי ובמסגרתו בחר להציג את החוב כחוב חדש לכאורה, ולא כחוב הנובע מאי-קיום ההחלטה בערר הקודם.