אלה ואח' נ' עזר ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד במסגרתן מבקשים הצדדים לחייב האחד את רעהו בגין נזקיהם שנגרמו בתאונת דרכים ביום 17/10/12 בחניון קניון מלחה בירושלים.

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג יונדאי גטס מ.ר. 37-110-66 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע1 הינו הבעלים והנהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מסוג הונדה אקורד, מ.ר. 53-297-68 המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

2.אליבא דגירסת התובע כפי שנטענה בכתב התביעה, עת נסע בתוך חניון קניון מלחה, רכב הנתבעים נכנס לצומת ללא מתן זכות קדימה לרכב התובע שבא מימינו ופגע ברכבו. לטענת התובע נגרמו לרכבו נזקים בסך 16,349 ₪ הכוללים : נזק ישיר לרכב התובע בסך 13,919.02 ₪, ירידה בערך הרכב (4?5%) בסך 1,980 ₪, ושכר טרחת שמאי בסך 750 ₪.

4.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, התאונה אירעה בחניון מלחה, מדובר בחניון גדול בו קיימים מספר מפרצי חניה המתמזגים לדרך הראשית (להלן: "הדרך הראשית"). עת שרכב הנתבעים נסע בדרך הראשית בדרכו לחנות בחניית נכים כאשר מהירות נסיעתו פחות מהמהירות המותרת, התפרץ רכב התובע מימין תוך שהוא מגיח ממפרץ המצוי בימין הדרך ופגע עם חזיתו בדופן ימין של רכב הנתבעים. הנתבע 1 והתובע שכנגד הפטיר, כי מוקד הנזק ברכב הנתבע שכנגד בחזית לעומת מוקד הנזק ברכב התובע שכנגד לאורך צד ימין, מצביעים על כך שהפוגע היה הנתבע שכנגד. לרכב התובע שכנגד נגרם נזק בסך 17,470 ₪. התובע שכנגד קיבל פיצוי ממבטחת רכבו והינו תובע את הפסדיו בסך 1,811 הנתבע שכנגד, בכתב התשובה לתביעה שכנגד, חוזר על טענותיו שבכתב התביעה, ומוסיף, בחניון אין דרך ראשית, שתי הדרכים שחוצות אחת את השנייה שוות בהגדרתן מבחינת תקנות התעבורה. על התובע שכנגד היה להביט ימינה תוך כדי זחילה לצומת, ואילו על הנתבע שכנגד היה רק להישיר מבט, באופן טבעי, אל כיוון נסיעתו.

5.בדיון שקיימתי ביום 9.4.2013, טען התובע שהוא הבחין ברכב הנתבעים מרחק קצר מאוד לפני הפגיעה ( פרוט' עמ' 2 שורות 19-20). התובע מוסיף וטוען, "זה ברור שאני זה שפגעתי בו, אבל אני טוען שהוא התפרץ לצד שמאל, ....., הוא (הנתבע) נסע מהר מידיי בכדי שאני אוכל להבחין בו ולעצור, בנוסף לזה היו עוד 2 רכבים שהגבילו את הראייה על שנינו" (שורות 25-28 עמ' 2 בפרוטוקול).

6.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ומסמכי תיק התביעה, על צרופותיהם, ולאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה, אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן נימוקיי:

ראשית, אין חולק, כי מדובר בתאונה שארעה בתוך חניון מקורה של קניון מלחה. כמו כן, מהתמונות עולה, כי שני הרכבים נסעו שני צירים שהצטלבו אחד עם השני. הגם וניתן לכנות את הצירים הנ"ל דרך כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] סבורני, כי לא ניתן להגדיר את מפגש הצירים, או הדרכים, בתוך מגרש חניה כ"צומת" על פי תקנות התעבורה. אולם, גם במצב זה ברור הוא כי נוהג רכב לא יכול להיכנס לתוך מפגש דרכים אם אין ביכולתו להיכנס למפגש כזה ללא הפרעה. ( ראה: תא(פ"ת) 2102/00, קטן שרון נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ [פורסם בנבו]).

שנית, בהתאם לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה, אף בעל זכות קדימה אינו רשאי ליטול אותה אם אין ביכולתו לעשות כן ללא הפרעה. כל כניסה כזו לתוך ציר או דרך שממול גובלת בנהיגה בקלות ראש, בלא זהירות וללא תשומת לב מספקת בהתחשב בנסיבות הדרך ובעצמים הנמצאים על פניה ובמצב הדרך.

שלישית, ככלל, על כל רכב הנוהג בתוך חניון לנהוג באיטיות ובזהירות זאת נוכח הסכנות הצפויות להתרחש בו הן, נוכח שדה הראייה המוגבל, תנאי הדרך, רכבים היוצאים מחניות והן מריבוי אנשים הפוקדים את צירי החניון כשהם יוצאים ונכנסים ממנו לצורכיהם. כמו כן, בצירי החניון לא מוצבים תמרורים או שלטים המסדירים את חוקי התעבורה.

רביעית, בהתאם לעדויות הצדדים, שניהם נכנסו ל-"צומת" הצירים ללא שהיה להם שדה ראייה רחב ומספיק, זאת, נוכח כלי רכב שחנו בצד הציר בו נסע רכב התובע. עם זאת, סבורני, כי בנסיבות אלה, יש להשית על התובע רשלנות תורמת גבוהה יותר משני טעמים עיקריים, האחד, הרכבים שעמדו וחסמו את שדה הראייה חנו בציר ממנו הגיע ועל כן, היה עליו להיזהר ולעצור את רכבו בהגיעו לקו ה-"צומת" ולצפות אפשרות שרכב יגיע מהציר השני. השני, מתמונות שהוגשו כ-נ/3 עולה בבירור, כי רכב התובע הוא זה שפגע ברכב הנתבעים.

7.נוכח האמור, ראיתי לחלק את האחריות לקרות התאונה בשיעור של 60% הרובצים לפיתחו של התובע ו-40% הרובצים לפתחם של הנתבעים.

8. בנסיבות אלה, התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 6,659.6 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24/10/12 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התובע ישלם לנתבע 1 סך של 1,086.6 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/12/12 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.