אלדן תחבורה בע"מ נ' סלונימסקי ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת , באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב רכב נוסף נהוג בידי הנתבע 1 .

על פי כתב התביעה נטען כי ביום התאונה עת הייתה מכונית התובעת חונה בחנייה מסודרת , פגע בה רכב הנתבעים וגרם לה נזק.

הנתבעים מכחישים את הנטען בכתב התביעה וטוענים כי ביום התאונה נהג הנתבע את רכב הנתבעים בכביש, סמוך למרכז מסחרי, ובהתקדמו ראה רכב עומד בצד הימני של הכביש, אותת והחל עוקף את הרכב החונה , אלא שבשלב זה , וכאשר המרחק בין שני כלי הרכב קצר ביותר, פנה רכב התובעת שמאלה לעבר חנייה הנמצאת בצד השמאלי של הכביש, חסם את דרך הנסיעה של הנתבע , ולא נותר לנתבע 1 אלא לפגוע בדופן שמאל של רכב התובעת.

בפני העידו הנהגים מטעם בעלי הדין .

עד התביעה טען כי הוא נסע בכביש , איתר חניה בצד שמאל כיוון נסיעתו, פנה לחנייה , עצר את הרכב והחל יוצא ממנו . במצב זה הגיע רכב הנתבע מאחור , לאחר שיצר מרחוב המתחבר עם הרחוב בו אירעה תאונה , נסע כ 30 מטרים בצד השמאלי של הכביש כיוון נסיעתו, ופגע ברכב התובעת כשהוא בחנייה מאונכת לכביש , כאשר הפינה הקדמית שמלאית שלו פוגעת בפינה אחורית שמאלית של רכב התובעת .

לעומתו מעיד עד ההגנה הנתבע 1, כי הוא נהג ברכב , בנתיב הימני , ולא בנתיב השמאלי כגרסת עד התביעה , הבחין ברכב התובעת עומד בצד הימני של הכביש , למעשה בתוך הנתיב שלו , אותת , והחל מבצע עקיפה, ובשלב זה עד התביעה פנה בשוונג שמאלה, כדי להיכנס לחניה מאוכנת לכביש בצד שמאל .

בחקירתו הנגדית אישר עד התביעה כי הוא עמד בצד הימני של הכביש, אותת על כוונתו לפנות שמאל, ונתן לרכבים הבאים ממול לעבור , על מנת לפנות שמאלה לחנייה .

כמו כן אישר עד התביעה כי הוא לא ראה מהיכן הגיע רכב הנתבעים, וכך למעשה עדות זו טופחת על פני הטענה שלו כי הנתבע הגיע בנסיעה ממרחק 30 מטר כאשר הוא נוהג בנתיב השמאלי .

מנגד הנתבע אישר כי הוא היה מאחורי רכב התובעת, וכי זה התחיל את פניית השוונג שלו כאשר המרחק ביניהם הוא בין 5 ל- 10 מטר , וכי הוא בלם , אך לא הספיק למנוע פגיעה ברכב התובעת.

לסיכום מסכת הראיות אשר הובאה בפני אני מגיע למסקנה כי התאונה אירעה כך . רכבה של התובעת נסע בכביש בנתיב היחיד באותו כיוון נסיעה , איתר חנייה בצד השמאלי של הכביש, והחליט להיכנס אליה. עצר בגלל צנועה הבאה ממול , וברגע שזרם התנועה ממול הסתיים, הוא פנה שמאלה להיכנס לאותה חנייה . מאחור נסע רכבו של הנתבע 1, רכבה של התובעת לפניו, עומד , הנתבע 1 אינו ממתין עד לבירורו מה בכוונת עד התביעה לעשות, ומחליט לעקוף אותו תוך מעבר לנתיב הנגדי . עד התביעה אינו מבחין במתרחש מאחוריו, ומחליט לפנות שמאלה לכיוון החניה , ב"שוונג" , ועושה תנועה לרוחב הכביש , רכב הנתבע מגיע מאחור, מנסה לבלום , אך לא מספיק למנוע את התאונה . והפינה הקדמית שמאלית ברכב הנתבע פוגעת בפינה האחורית שמאלית של רכב התובעת.

אני דוחה את גרסתו של עד התביעה כי הוא היה כבר בתוך החנייה כאשר נפגע מאחור , בין היתר כי טענתו שהנתבע נסע בנתיב הנגיד אינה סבירה. מיקום הפגיעות בשני הרכבים מצביע על כך כי רכב התובעת היה עדיין לרוחב הכביש בזמן המגע בין הרכבים, וכי הנתבע בסטייה קלה שמאלה כתגובה לפעולתו של עד התביעה .

מאידך אם למשל הנתבע היה נוסע לאט יותר, מתחשב בעובדה כי רכבה של התובעת עומד בנתיב הנסיעה שלו, מאט או אף עוצר , עד לפינוי הכביש , וממשיך בנתיבו תוך עקיפת רכב התובעת מאחור , התאונה הייתה נמנעת .

בנסיבות תאונה אני מחלק את האחריות בין שני הנהגים כך שעד התביעה נושא ב 70 % מן האחריות לתאונה , ואילו הנתבע 30 % .

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים בשאלת גובה הנזק, הנטען בתביעה קרי סכום של 1378 ₪ .

המסקנה האי כי אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של 413 ₪ , אגרת משפט ששולמה בסך של 347 ₪ , וכן הוצאות בטלת עד בסך של 200 ₪ , וכמו כן שכ"ט עו"ד בסכום של 600 ₪

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ב, 26 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.