אלדן תחבורה בע"מ נ' ממן

פסק דין

זוהי תביעה בסדר דין מהיר לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו לרכבה מסוג מאזדה בתאונה שארעה ביום 16.3.2010 ובה היתה מעורבת משאית הנהוגה על ידי הנתבע מס' 1.

התובעת טוענת בכתב התביעה, כי בעת שהנהג ברכבה עמד בעצירה מוחלטת בכניסה לצומת "T" בראש פינה, לפתע החל הנתבע לפנות ימינה בצומת תוך ביצוע רדיוס סיבוב רחב ותוך שהוא סוטה לעבר מקום עמידת רכב התובעת ופוגע בו. כתוצאה מהפגיעה נגרמו לרכב התובעת נזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעמה שצורפה לכתב התביעה והם – 6,250 ₪ נזק ישיר לרכב ו- 1,409 ₪ ירידת ערך. עוד טוענת התובעת כי היא נשאה בעלות השבתת הרכב בסך של 396 ₪ ובתשלום שכ"ט השמאי בסך של 400 ₪.

הנתבע טוען בכתב ההגנה, כי רכב התובעת נכנס מתחת לגלגלי המשאית תוך שהוא מבצע עקיפה אסורה של המשאית מימין. עוד טוען הנתבע כי גם אם נכונה טענת התובעת כי רכבה היה בעצירה מוחלטת, הרי שבנסיבות העניין אסור היה לרכב התובעת לעצור במקום זה או להגיע לנקודה בה עמד. הנתבע הכחיש גם את הנזק הנטען.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו הנהגים - הנהג מטעם התובעת והנתבע, ובסיום עדותם סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובחומר הראיות ולאחר שמיעת העדויות וטענות ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי לשני הנהגים אחריות שווה לקרות התאונה וכי על הנתבע לפצות את התובעת במחצית מנזקיה. על פי תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יפורטו להלן נימוקי פסק-הדין באופן תמציתי:

מהעדויות שנשמעו לפני עולה כי אין חולק שהמשאית בה נהג הנתבע הגיעה לצומת לפני רכב התובעת (ראה עמ' 3 שורות 28-29 ועמ' 8 שורות 6-7 לפרוטוקול).

עוד אין חולק, כי המשאית פנתה ימינה בצומת.

אין גם מחלוקת כי בהתחשב בכך שמדובר במשאית גדולה וארוכה, בעת פנייתה ימינה היא נדרשת "להרחיב" את הסיבוב (ראה עמ' 5 שורות 12-13 לפרוטוקול).

טענת הנהג ברכב התובעת ולפיה בעת שעמד עם רכבו במקום, עברה המשאית בפתאומיות ממצב של עמידה בצדו השמאלי של הכביש לפנייה ימינה, איננה מתיישבת עם הגיונם של דברים - עם העובדה שמדובר במשאית כבדה ועם העובדה שעמידת המשאית באופן כזה היתה חוסמת את תנועת הרכבים בנתיב הנגדי. העדפתי על פני גרסה זו את גרסת הנתבע, ולפיה עובר לתאונה הוא החל בפנייה ימינה, לאחר שעצר בצומת ונתן זכות קדימה לרכבים שנסעו בכביש הראשי, משמאל לימין (עמ' 6 שורות 28-30 לפרוטוקול).

טענת הנתבע ולפיה הנהג ברכב התובעת עקף אותו מימין, איננה מתיישבת עם תנאי הדרך: הן הנהג מטעם התובעת והן הנתבע אישרו כי מימין לכביש קיימת מדרכה, הנתבע העיד כי הוא נסע עם המשאית כשהוא במרחק של 1.10-1.20 מטרים מהמדרכה (עמ' 6 שורה 27 לפרוטוקול) וכי רכב התובעת, שרוחבו, על פי הערכתו, כ- 1.50-1.60 מטרים, לא עלה עם גלגליו על המדרכה.

לא מצאתי בתמונות הנזק שנגרם לרכב התובעת, חיזוק לגרסה זו או אחרת, באשר הנזקים יכולים להתיישב עם שתי הגרסאות.

משמיעת העדויות שוכנעתי כי התאונה התרחשה כך: הנתבע הגיע עם המשאית לצומת כשבכוונתו לפנות ימינה, הוא וידא שלא מגיעים רכבים משמאל בכביש הראשי, אך לא וידא כי גם מאחוריו ומימינו לא מגיעים רכבים לצומת, פעולה שהיה בה כדי למנוע את התאונה. הנתבע החל לבצע את הפניה ימינה על אף שבינתיים הגיע גם רכב התובעת לצומת ונסע מימינו. הנהג ברכב התובעת, אשר הבחין במשאית שכאמור הגיעה לצומת לפניו, לא נזהר ולא המתין על מנת לראות לאן פני המשאית מועדות והוא המשיך בנסיעתו ימינה על אף שידע, על פי עדותו, שמשאית כזו נדרשת, מעצם טבעה, לביצוע תמרון בעת פנייה. בכך תרם הנהג ברכב התובעת את תרומתו לקרות התאונה.

סבורני כי בנסיבות אלה, אחריות שני הצדדים לתאונה הינה שווה.

באשר לנזק – התובעת הוכיחה, באמצעות חוות דעת שמאי, כי לרכב נגרם הנזק המפורט בחוות הדעת, לרבות ירידת הערך, כאשר השמאי מטעם התובעת לא נחקר על חוות דעתו. יחד עם זאת ועל אף שצוין בחוות הדעת כי משך הזמן הסביר לשהיית הרכב במוסך לצורך תיקונו הינו יומיים, לא הובאו ראיות באשר לראש נזק זה ולגובהו ואין לפסוק פיצוי בגינו.

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 4,030 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך של 355 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (16.8.11) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, על הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 850 ₪.

הסכומים המפורטים לעיל ישולמו לתובעת בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לב"כ הנתבע, אחרת – הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ב, 05 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.