אלדן תחבורה בע"מ נ' חטיב ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 4/4/12, בין רכב בבעלות התובעת לבין משאית בה נהג הנתבע 1, המבוטחת על ידי הנתבעת 2 (להלן: "המשאית").

הפגיעה היא מסוג פגיעה של פנים אחור, דהיינו חלקו הקדמי של רכב התובעת נפגע מחלקה האחורי של המשאית. הנהגים חלוקים מן הקצה אל הקצה בדבר נסיבות קרות התאונה – בעוד נהג התובעת טוען, כי המשאית נסעה לאחור, נהג המשאית טוען, כי רכב התובעת לא שמר מרחק ופגע בו מאחור.

נהג התובעת העיד, כי נסע אחרי משאית ברחוב צדדי, המשאית נעמדה ולפתע החלה לנסוע לאחור, הוא צפר ואולם נהג המשאית לא שמע. נהג התובעת טען כי הוא עצמו נסע לאחור במטרה להימנע מתאונה עד שנתקע במדרכה שהייתה מאחוריו והמשאית פגעה ברכב. כאשר נשאל מדוע לא מסר בדיווח מיד לאחר הארוע כי נתקע במדרכה, השיב, כי לא חשב שזה רלוונטי. נהג התובעת הוסיף, כי נהג המשאית אמר לו שחיפש מקום כדי להיכנס.

בתו של נהג התובעת העידה, כי ישבה ליד אביה ברכב, הם נסעו אחרי משאית, המשאית נעצרה והם גם נעצרו ותוך כמה שניות היא החלה לנסוע אחורה. אבא שלה שילב הילוך אחורי, צפצף אבל המשאית נכנסה בהם. תחילה העידה, כי אביה לא הספיק לנסוע אחורה. בהמשך עדותה השיבה כי היא חושבת שאביה החל בנסיעה לאחור. העדה העידה, כי למיטב זכרונה הכביש היה ריק ולא היה רכב שהיה לפני המשאית או רכב שיצא מהפניה. העדה טענה, כי לא היה בידם למנוע את התאונה שכן הנהג נסע יחסית מהר לאחור.

הנתבע-1, שנהג במשאית העיד, כי היה צריך לפנות ימינה, עצר כדי לפנות ורכב התובעת פגע בו מאחור. לדבריו, עצר, כי רכב אחר היה צריך לצאת מהצומת והוא נתן לו את זכות הקדימה. לחברת הביטוח, מסר נהג המשאית, כי בא לפנות ימינה ועצר, וכי אמנם נהג רכב התובעת טוען שנסע לאחור, אך לא כך הדבר.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51%, הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הצד השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

במקרה דנן, לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים אני מעדיפה את עדויות נהג התובעת ובתו על עדות נהג המשאית. אכן מדובר בעדויות של בני משפחה אחת ולכאורה עשוי להיות להם אינטרס בקבלת גרסתם, אף שהם אינם התובעים, אך לא ניתן להתעלם מכך ששני יושבי הרכב טענו שנהג המשאית נסע לאחור. במיוחד כך, כאשר בתו של נהג רכב התובעת נערה צעירה, העידה בתמימות ועדותה הייתה אמינה. אני בספק רב אם הייתה משתפת פעולה במסירת גרסה שקרית הפוכה למציאות ואם אביה היה דורש זאת ממנה. יתירה מזו, בניגוד לעדות נהג המשאית שני העדים טענו שלא היו עוד כלי רכב בצומת או בכביש, כך שאין תימוכין לגרסה הכבושה של נהג המשאית, כי עצר על מנת לאפשר לרכב אחר לעבור ולפנות ימינה. בעדותו של נהג המשאית, נפלו סתירות בנוגע למרחק בו ראה את המכונית האחרת מן הצומת ובנוגע למועד בו ידע על טענת נהג התובעת, כי הוא נסע לאחור, תחילה אמר ששמע זו מעורכת הדין לפני הדיון ולאחר מכן, חזר בו ואמר שהנהג אמר את זה מההתחלה ולכן התייחס לכך בהודעה לחברת הביטוח.

נהג התובעת ובתו מסרו, כי נהג המשאית נעצר, הם נעצרו אחריו ואז החל בנסיעה לאחור. גם נהג המשאית עצמו, טוען כי נעצר בסמוך לצומת ואינו מתאר סיטואציה של בלימת פתע, שיכולה להסביר פגיעת רכב התובעת בו בשל אי שמירת מרחק. בנסיבות כאלה, קשה להניח, כי נהג התובעת פשוט נסע לתוך משאית עומדת.

מאידך, בהחלט יתכן שנהג המשאית יסע לאחור במטרה להכנס לפניה מבלי שהבחין ברכב התובעת שעומד מאחוריו עקב שדה הראיה המוגבל שקיים במשאית, דבר המתיישב עם עדויות עדי התובעת כי הכביש היה ריק וככל הנראה נהג המשאית העריך כי אין כלי רכב אחריו או כי אלה יצליחו להמנע מפגיעה.

העולה מן המקובץ, רכב הנתבעים הוא זה האשם בתאונה.

התובעת הגישה חוות דעת שמאי שלא נסתרה, על פיה נגרמו נזקים לרכב בסכום של 13,427 ₪, ירידת ערך בסכום של 2,157 ₪ ושולם שכ"ט שמאי בסכום של 400 ₪. לא ראיתי להתערב בסכומים שקבע השמאי, הן לגבי גובה הנזק והן לעניין ירידת הערך, שעה שמדובר בפגיעה לא מבוטלת בחלק הקדמי של הרכב, מה גם שלא הוגשה חוו"ד נגדית.

נטען גם, כי שולם סכום של 538 ₪ בעבור גרירה ואולם לא הוצגה חשבונית להוכחת תשלום זה.

משכך, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 15,984 ₪ בצירוף הצמדה מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט בשיעור של 11.8%.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.