אלדן תחבורה בע"מ נ' בן חנן ואח'

פסק דין

תביעה זו עניינה, נזקי רכוש שנגרמו לרכב בבעלות התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 15/11/11 בין רכב התובעת לבין רכב בו נהג הנתבע 1 והמבוטח על-ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

אין מחלוקת שהתאונה ארעה שעה ששני כלי הרכב נסעו לאחור. נהג התובעת טוען, כי עמד עם רכבו במוסך כשרכב הנתבעים אחריו, באופן שחוסם את יציאת רכבו. נהג התובעת ביקש מנהג הנתבעים להזיז את הרכב כך שיוכל לצאת, נהג הנתבעים הזיז את הרכב ופינה את הדרך לרכב התובעת, כך שעמד מצידו השמאלי בנתיב הנסיעה כשפניו לכיוון הנסיעה. רכב התובעת החל בנסיעה לאחור, במקביל גם נהג הנתבעים החל בנסיעה לאחור, ושני כלי הרכב התנגשו. נהג התובעת, הוסיף, כי לאחר התאונה נהג הנתבעים התנצל וביקש, כי כל אחד יתקן את הנזק לעצמו תוך שהוא מפרט פרטים אודות מצבו המשפחתי וילדיו. נהג התובעת לא הסכים, אך הציע לנהג הנתבעים בשיתוף עם עובד התובעת לסיים את העניין בתשלום סכום של 850 ₪ ומשנהג הנתבעים סרב לכך - הוגשה תביעה. בחקירה הנגדית חזר נהג התובעת על כך, שנהג הנתבעים פינה את הדרך ונתן לו את זכות הקדימה, כך שהיה מודע לכוונתו לצאת מן המוסך.

לחברת הביטוח מסר נהג התובעת גרסה דומה, כי עמד עם רכבו במוסך, רכב הנתבעים חסם את יציאתו ולכן ביקש שיזוז, הוא זז קדימה על מנת שיוכל לצאת ותוך כדי שהוא נוסע לאחור החל רכב הנתבעים בנסיעה לאחור ופגע בו.

הנתבע העיד, כי שני כלי הרכב נסעו לאחור ונפגשו פינה לפינה. לדבריו, הוא נסע ברחוב הראשי ונהג התובעת יצא מן המוסך, ולכן נהג התובעת היה צריך לתת לו את זכות הקדימה. מכל מקום, טען, כי לא יכל היה לראות את נהג התובעת שכן הוא יצא מבין שתי מכוניות חונות במהירות רבה בנסיעה לאחור. הנתבע הכחיש מכל וכל, כי חסם את רכב התובעת וכי נהג התובעת אמר לו לזוז, אלא טען שקודם לתאונה הוחלפו ביניהם ובין בעל המוסך דברים ולאחר מכן כל אחד נכנס לרכבו ונסע.

לחברת הביטוח מסר הנתבע גרסה בכתב וגם הוסיף שרטוט. הנתבע כתב, כי רכב התובעת נסע לאחור מתוך מוסך, כאשר משני צידי פתח המוסף חונות מכוניות, אותן צייר בניצב למדרכה ואת רכבו צייר עומד בחניה כפולה לפני אותם כלי רכב ובמקביל להם. לפי מה שכתב, רכב התובעת יצא במהירות ופגע ברכבו ולכן הוא אשם. בסמוך לרכב שלו, כתב, כי הרכב שלו הוסע לאחור על מנת לחנות מחוץ למוסך.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח אופן התרחשות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו, על בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

במקרה דנן, לאחר שבחנתי את עדות כל אחד מן הנהגים, את ההודעות שמסרו לחברות הביטוח לרבות את השרטוט ששרטט הנתבע, אני מעדיפה את גרסת נהג התובעת על פני גרסת נהג הנתבעים וקובעת, כי התאונה ארעה לאחר שהנתבע התבקש להזיז את רכבו, הזיז את הרכב קדימה במטרה לאפשר לנהג התובעת לצאת ולאחר מכן נסע לאחור במקביל לרכב התובעת שנסע אף הוא לאחור ושני כלי הרכב התנגשו.

דווקא השרטוט ששרטט הנתבע, בו הדגים את מצב עמידת כלי הרכב תומך בהגיון של גרסת נהג התובעת. הנתבע שרטט את רכב התובעת חוסם את הכניסה למוסך, ואף עמד על כך שהוא עצמו רצה להיכנס למוסך. אכן הגיוני, כפי שטען נהג התובעת, שהנתבע שרצה להיכנס למוסך יעמוד עם רכבו אחרי רכב התובעת באופן שחוסם אותו אך מאידך אינו חוסם נתיב נסיעה. גרסת הנתבע, כי עמד באמצע נתיב נסיעה תוך שהוא חוסם כלי רכב חונים פחות סבירה.

זאת ועוד, הנתבע אישר שיג ושיח עם נהג התובעת ואף עם בעל המוסך בסמוך לרכבו. שיג ושיח שלא סביר שהתקיים באמצע הכביש, כפי שצריך להיות לו אכן הנתבע עמד עם רכבו כפי טענתו בנתיב הנסיעה במקביל לכלי הרכב החונים בניצב למדרכה, אלא סביר שהתקיים בתוך המוסך בסמוך לכלי הרכב העומדים בפתח. משרצה נהג התובעת לצאת מן המוסך היה על הנתבע להזיז את רכבו, ולהיכנס במקום רכב התובעת לפתח המוסך ואכן הגיוני שפינה את היציאה והעמיד את הרכב במקביל לכלי רכב חונים, לפרק זמן קצר על מנת לשוב ולהיכנס למוסך. מאידך, כאמור, העמדת הרכב בנתיב הנסיעה לפרק זמן ארוך, תוך שהוא מקיים שיחות חולין עם נהג התובעת ומנהל המוסך אינה הגיונית.

יצויין, כי אמנם הנתבע הכחיש כל שיג ושיח עם נהג התובעת, אודות נסיונו לשכנע את נהג התובעת לוותר על תביעה בשל המשפחה, ילדיו הסרבול שיש בהגשת תביעה וההוצאות שיגרמו לו, אך בבית המשפט חזר הנתבע ופרט את נסיבותיו דהיינו מצבו המשפחתי והכלכלי, היותו אב לילדים ואי הנוחות שגורמת לו התביעה. פרטים דומים לאלה שנהג התובעת סיפר אודותם - דהיינו נהג התובעת שמע את הדברים מפי הנתבע ומכאן ניתן לקבוע, כי עדות נהג התובעת בעניין זה מהימנה ואכן הדברים נאמרו לו על ידי הנתבע.

יתירה מזו, גרסת הנתבע, כי נהג התובעת רץ לרכבו ונסע בפראות לאחור, אינה הגיונית, לאחר שהסתבר מתשובותיו, כי כלל לא ראה את רכב התובעת ושעה שאין כל הגיון בלצאת במהירות בנסיעה לאחור מן המוסך.

משכך ומשנהג הנתבעים היה מודע לכך שנהג התובעת עתיד לצאת מן המוסך בנסיעה לאחור, הרי שהיה צריך לאפשר לו את היציאה בטרם יסע גם הוא לאחור.

מכל מקום, הנתבע שנסע לאחור והיה מודע לקיום יציאה מן המוסך במקום, היה צריך לוודא שאכן הנסיעה לאחור אפשרית, אינה גורמת לסכנה ושרכב שיוצא מן המוסך יכול לראות אותו. מאידך, אף שנהג התובעת היה צריך להיזהר גם הוא בנסיעתו לאחור, ספק אם היה עליו לצפות שרכב במתווה הדרך הראשית יסע בניגוד לכוון התנועה.

על אף האמור, יתכן שיציאה זהירה יותר של נהג התובעת מן המוסך ואף עשיית שימוש במכוון, הייתה מונעת את התאונה או מקטינה את תוצאותיה ומשכך נכון להטיל עליו אשם תורם לקרות התאונה.

במכלול נסיבות העניין, אני קובעת, כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים, כאשר לנהג התובעת אשם תורם בשיעור של 30%.

התובעת הגישה חוות דעת שמאי שלא נסתרה, על פיה נגרמו לרכב נזקים בסכום של 1,200 ₪, ירידת ערך בסכום של 1,282 ₪ וכן נשאה בשכ"ט שמאי בסכום של 400 ₪. בעניין ירידת הערך, הסכום לא נראה הגיוני לאור מהות הפגיעה והתיקון כפי שנראה בתמונות ולכן אני מעמידה את הסכום על 600 ₪.

משכך, על הנתבעים לשלם לתובעת 70% מסכום זה, דהיינו 1,540 ₪, בצירוף שכר העדים כפי שנפסק, אגרה כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 1,250 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.