אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ נ' דלעי ואח'

פסק דין

התביעה הוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה. לפי האמור בכתב התביעה מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים חמישה כלי רכב, ורכב התובעת היה הרכב הראשון. התובעת הגישה תביעתה נגד ארבעת הרכבים האחרים מאחר ואינה יודעת כיצד אירעה התאונה.

העידו בפני חמשת הנהגים המעורבים, והוגשו מסמכים ותמונות, לרבות הודעות הנהגים במשטרה. לאחר שבחנתי את העדויות הגעתי למסקנה שאין מדובר בתאונה אחת אלא במספר תאונות שאירעו זו אחר זו, ושהנזקים ברכב התובעת נגרמו רק כתוצאה מפגיעת הרכב שנסע אחריה (הרכב השני, רכב נתבעים 1 – 2) בה. יתר הרכבים המעורבים בתאונה נפגעו לאחר מכן וללא קשר לפגיעה זו.

נהג התובעת לא זכר בעדותו פרטים רבים וטען שהדברים שנאמרו על ידו במשטרה הם הפרטים הידועים לו (עמ' 7 שורות 22 – 23). בהודעתו במשטרה טען הנהג שהוא הרגיש מכה חזקה מאחור, ומכה אחת בלבד (נ/1).

נהגת הרכב השני, הנתבעת 1, העידה שהיא ראתה שרכב לפניה עוצר, היא הספיקה לבלום וכעבור זמן קצר נפגעה מאחור ונהדפה קדימה. נהג הרכב השלישי, הנתבע 3, העיד שנהגת הרכב לפניו פגעה ברכב התובעת באופן עצמאי וללא שרכבו פגע ברכבה. לדבריו כשראה שרכב לפניו בולם בלימה פתאומית הוא שבר רכבו חזק שמאלה לכיוון מעקה הבטיחות, וכך הצליח למנוע פגיעה ברכב לפניו, והתאונה בין הרכב הראשון לרכב שני נגרמה ללא קשר לרכבו.

בחנתי היטב את עדות נהגת הרכב השני (נתבעת 1) והגעתי למסקנה שאין לסמוך על עדותה. מספר טעמים לדבר. ראשית, לדברי הנהגת היא הספיקה לעצור אך "אחרי ממש מאיות שנייה מהעצירה שלי הרגשתי חבטה מאחור ואז לדעתי איבדתי את ההכרה....." (עמ' 9 שורות 9 – 10). בהמשך העדות טענה הנהגת שבעת התאונה היא דיברה בטלפון עם חברה, היא הספיקה לדווח לה שרכב לפניה עצר ושהיא הספיקה לעצור, היא אמרה לחברתה שהן ישוחחו מאוחר יותר והספיקה לנתק את השיחה (עמ' 10 שורות 11 – 14). טענת הנתבעת כי חלפו מאיות שנייה בין העצירה לפגיעה אינה מתיישבת עם תאור השיחה הנ"ל. שנית, הנהגת העידה שהיא חששה שלא תצליח לעצור, ושהעצירה של הרכב לפניה הפתיעה והבהילה אותה. אמנם לדבריה בסופו של דבר היא הספיקה לעצור, אך עדות זו כמו גם הטענה שבין העצירה לפגיעה מאחור חלפו מאיות שנייה תומכת במסקנה שהיא לא הספיקה לעצור. שלישית, הנתבעת 1 העידה שהרכב לפניה לא ניזוק כלל ושהיא "זוכרת בוודאות ששום פגיעה לא היתה נראית לעין" (עמ' 9 שורות 14 – 17). עדות זו אינה נכונה כעולה מתמונות הנזק בהן נראית פגיעה ברכב התובעת (ת/1). רביעית, הנהגת העידה שלמיטב זיכרונה לאחר התאונה לא היה מגע בין הרכבים המעורבים (עמ' 12 שורות 16 – 20). עדות זו לא רק שאינה סבירה אלא שהיא גם אינה עולה בקנה אחד עם התמונות שצילם נהג הרכב השלישי, נ/7, ועם עדויות העדים האחרים שהעידו שהיה מגע בין הרכבים, ולפחות בין חלקם. חמישית, הנתבעת העידה שהיא סטתה לימין כדי להימנע מהפגיעה. עדות זו אינה מתיישבת עם מיקום הפגיעות ברכב התובעת, המעיד על פגיעה במרכז החלק האחורי. הנהגת נתבקשה להבהיר את הדברים אך לא נתנה לכך כל תשובה (עמ' 13 שורות 1 – 5). שישית, הנתבעת 1 העידה שהרכב סטה ימינה ופגע ברכב מלפניה עם הצד הקדמי שמאלי של רכבה. הנתבעות 1 – 2 לא צרפו תמונות נזק (ולכך אתייחס להלן), אך מחוות דעת השמאי עולה שהרכב ניזוק גם בפנס הראשי קדמי ימני. לכאורה פגיעה זו אינה מתיישבת עם עדות הנתבעת 1. שביעית, הנתבעת העידה שבוחן המשטרה ציין בדו"ח שכתב שלפי מיקום הפגיעות ניתן להסיק שהפגיעה ברכב התובעת נגרמה כתוצאה מפגיעת הרכב השלישי ברכבה. עדות זו תמוהה וגם כל דו"ח שכזה לא הוצג.

מאידך עדות הנתבע 3 נתמכת בתמונות שצילם במועד התאונה בהן נראית חזית הרכב מכוונת לתוך מעקה הבטיחות, והרכב כולו מונח בזווית חדה שמאלה.

מהנימוקים האמורים אינני מקבלת את עדות הנתבעת 1 ומעדיפה את עדות הנתבע 3.

אוסיף כי הנהגים ברכבים הרביעי והחמישי לא ראו את הפגיעה בין הרכב הראשון לשני, והם לא יכלו לשפוך אור על השאלה אם רכב הנתבעים 1 – 2 פגע ברכב התובעת באופן עצמאי או שהוא נהדף קדימה על ידי הרכב מאחוריו. לא נעלמה ממני עדותו של נהג רכב נתבעת 4 (רכב רביעי) לפיה הוא ראה שרכב הנתבע 3 פוגע ברכב נתבעים 1 -2 טרם פגע בו. אלא שגם אם אקבל עדות זו, אין בכך כדי ללמד על הדיפת רכב נתבעים 1 – 2 אל רכב התובעת. זאת ועוד. מעדותו עולה שהוא אינו בטוח בדבר פגיעת רכב 3 ברכב נתבעים 1 – 2, ועדותו הן לעניין הפגיעה והן לעניין סדר הפגיעות אינה וודאית. כדבריו: "עד כמה שאני זוכר" "כך אני חושב" (עמ' 17 שורות 14, 21). הנהג גם העיד שאינו יודע אם הפגיעה של הרכב לפניו (השלישי) ברכב שקדם לו (השני) היתה לפני פגיעתו שלו בו (עמ' 18 שורות 18 – 19). הוא גם העיד במפורש כי "אני לא יודע אם הרכב לפני פגע קודם ברכב לפניו" (עמ' 17 שורות 24 – 25; עמ' 18 שורות 18 - 19).

ב"כ הנתבעים 1 – 2 טען שמחוות דעת השמאי לעניין הנזקים שנגרמו לרכב השני עולה שרכב זה נפגע מאחור ומכאן שרכב הנתבע 3 פגע ברכב הנתבעים 1 – 2, כפי שכך נראה גם בתמונות שצילם הנתבע 3 מהן עולה שלרכבו נגרם נזק גם בפינה הימנית קדמית. אכן, תמיהות אלו לכאורה במקומן. אלא שהנתבעות 1 – 2 לא הציגו את תמונות הנזק שנגרם לרכבן למרות הצגת חוות דעת השמאי, ובלא ליתן לכך הסבר. תמונות אלו מהוות חלק מחוות הדעת ובהיעדרן לא ניתן לדעת היכן בדיוק נפגע הרכב. הכלל הוא שצד שללא הסבר מספק נמנע מלהביא ראייה שיכולה היתה לתמוך בגרסתו, עושה כן מהטעם שהיא היתה תומכת דווקא בגרסת הצד האחר. לאור האמור אינני סבורה כי ניתן להסיק מסקנה ממשית מהאמור בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעים 1 – 2 בדבר הנזקים שנגרמו לרכבן מאחור. אוסיף כי הנתבע 3 העיד כי הפגיעות ברכבו הן תוצאת פגיעת הרכב במעקה הבטיחות.

סיכומו של דבר. אין מחלוקת שרכב הנתבעים 1 – 2 פגע ברכב התובעת. הנתבעת 1 טוענת כי פגיעה זו היא תוצאת הדיפת הרכב על ידי הרכב השלישי, הנתבע 3 טוען שלא היתה הדיפה שכזו. מהטעמים שפורטו אינני מקבלת את עדות הנתבעת 1 ומעדיפה את עדותו של הנתבע 3. היעדר תמונות הנזק שנגרם לרכב הנתבעים 1 – 2 אומר דרשני. נהג התובעת העיד שהוא חש פגיעה אחת חזקה מאחור, ופגיעה אחת בלבד. עדות זו תומכת במסקנה שרכב הנתבעים 1 – 2 פגע ברכב התובעת פגיעה אחת בלבד. המסקנה האמורה מתיישבת גם עם עדות נהג התובעת לפיה לאחר התאונה הוא ראה מאחוריו שתי מכוניות המונחות אחת על השנייה אך למכוניות אלו לא היה קשר למכונית שפגעה בו (עמ' 8 שורות 4 – 9). אני מייחסת משקל רב לעדות זו, שכן מבין כל העדים שהעידו עד התובעת הוא היחידי שאין לו עניין בתוצאות ההליך.

לאור האמור מסקנתי היא שרכב התובעת נפגע מרכב הנתבעים 1 – 2, ורק לאחר מכן אירעו פגיעות נוספות לרכבים שמאחור, פגיעות שאינן קשורות לפגיעות ברכב התובעת. התוצאה היא שהתביעה נגד הנתבעים 1 – 2 מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים שיוסכמו על הצדדים בהתאם להודעתם בתום הדיון, ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכ"ט העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד כמקובל. התביעה נגד הנתבעים 3 – 6 נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ג' אדר א תשע"א, 07 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.