אלגנימאת(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

נגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של שהייה בלתי חוקית, הכשלת שוטר, התנגדות למעצר ותקיפה. אתמול בדיון בתיק העיקרי תוקן כתב האישום מעבירה של תקיפה לתקיפת שוטר. מדובר באירוע מיום 9.12.10 שבו אותר הנאשם בביתה של ישראלית תושבת גדרה כשהוא נמצא בישראל ללא אישור שהייה לישראל. לאחר שהשוטרים ביקשו לעכב את העורר, נטען בכתב האישום כי הוא הכשיל אותם במילוי תפקידם בכך שהפריע במהלך החיפוש שערכו בבית, לא שעה להוראותיהם להתלוות אליהם לניידת המשטרתית, השתולל וניסה להימלט מהשוטרים, וכאשר נעצר ונאזק על ידי השוטרים, תקף את השוטר מאור אזולאי בכך שבעט בו בכתפו והתנגד למעצרו, כשהוא משתולל ומנסה להימלט. בד בבד הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בדיון בבקשה זו קבע כב' בית משפט קמא (כב' השופטת ל' צבר) כי אין מחלוקת על סוגיית הראיות לכאורה בשלב זה. בית משפט קמא התייחס ודן בטענת הסנגור אשר עתר למחיקת כתב האישום בשל העובדה שהעורר עצמו התלונן במח"ש על כי השוטרים נקטו נגדו אלימות, ולא ניתן "אישור שפיטה" טרם הגשת כתב האישום כנגדו.

בית משפט קמא דחה את הטענה כי יש לבטל את כתב האישום. בית המשפט ציין כי כתב האישום נגד העורר כולל מספר עבירות, ועל כן ניתן היה להגיש את כתב האישום בהתייחס לעבירות האחרות, עוד קודם לקבלת אישור שפיטה, ולנהל את התיק ביחס לעבירות האחרות, ולאחר תום חקירת מח"ש ניתן לתקן את כתב האישום ולהוסיף לו את העבירה של תקיפת שוטר. על כן מציין בית המשפט כי לכל היותר היה מקום להורות על מחיקת חלק מכתב האישום – אותו חלק המתייחס לתקיפת השוטר – ולא על ביטולו.

בהמשך מתייחס בית משפט קמא לשאלה האם הייתה חובה לנהוג כן ונותן לשאלה זו תשובה שלילית, בהסתמכו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק תפ"ח 7028/08 סרנקו נ' מדינת ישראל. באותו עניין קבע בית המשפט המחוזי, בהרכב 3 שופטים, כי אין מקום לקבל את בקשת הסנגור לביטול כתב האישום בשל הגנה מן הצדק מהטעם שלא ניתן אישור שפיטה. כדברי בית המשפט שם "איננו סבורים כי קיימת הצדקה לביטול כתב האישום משהוגש... רק מכיוון שהמחלקה לחקירות שוטרים לא סיפקה אישור שפיטה". כדי שלא להאריך, אינני רואה צורך למנות כאן את הנימוקים שנתן בית המשפט המחוזי להכרעתו זו. יצוין כי אותה פרשה (פרשת סרנקו) הגיע גם תיקו של בית המשפט העליון בערעור על פסק הדין שניתן (שם) בתיק העיקרי, ובית המשפט העליון ציין כי "אף אם היה על רשויות התביעה לברר את תלונת המערערת טרם הגשת כתב האישום נגדה, אין לומר שיש בכך "פגיעה חמורה בתחושת הצדק וההגינות". ועוד ציין בית המשפט העליון שם, ביחס לנוהל אישור שפיטה, כי "הנוהל אינו נוגע לזכות יסודית של נאשם הכתובה עלי ספר החוקים... ... מסקנתי היא אפוא שהמקרה רחוק מלהתאים לכללי ההגנה מן הצדק באופן שמוביל לביטול כתב האישום".

בהתייחס לתיקון מס' 62 לחוק סדר הדין הפלילי, אתייחס בשלב זה רק להוראת סעיף 60(ו) הקובעת כי טיפול בחומר חקירה בידי פרקליט או בידי תובע משטרתי שלא על פי חלוקת הטיפול הקבועה בסעיף זה, אין בו כשלעצמו כדי לפסול הליך פלילי.

דברים אלה אמרתי למעלה מן הצורך שכן לא לי להחליט בהליך זה שבפניי בשאלת ביטולו או אי ביטולו של כתב האישום. אולם הבאתי את הדברים כדי לומר שלדעתי לא שגה בית משפט קמא בהחלטתו בעניין אישור השפיטה, וכי אינני מקבל נימוק זה שבערר כנימוק לשחרורו של העורר מן המעצר, מה גם שנכון להיום כבר ניתן אישור שפיטה, הנושא תאריך 3.1.11.

באשר לעילת המעצר קבע בית משפט קמא כי עילה כזו קיימת והיא עילת המסוכנות וכן החשש לשיבוש הליכי משפט, שכן מדובר בשוהה בלתי חוקי.

ולבסוף דן בית משפט קמא בשאלת חלופת המעצר. בעניין זה יצוין כי לעורר עבר פלילי מכביד בעבירות רבות על חוק הכניסה לישראל, בעבירות רכוש, לרבות פריצות לרכב וגניבות מרכב, וכיום תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה למשך 3 חודשים. בית משפט קמא ציין את העובדה שהעורר הוא בעל עבר פלילי וכי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין אותה עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק ולמרות זאת לא היסס לבצע את אותה עבירה לכאורה ועל כן החליט כי חלופת המעצר שהוצעה (חתימה על התחייבות וערבות צד ג'), אין בה כדי להבטיח את הגעתו של העורר להמשך הדיונים.

גם בעניין זה אינני רואה במה שגה בית משפט קמא בהחלטתו. נאמר בפסיקה לא אחת כי כאשר המדובר בתושבי הרשות "יש חשש קבוע וברור להימלטות מאימת הדין בשטחי הרשות הפלסטינאית ובמקרים לא מעטים אכן אין מנוס ממעצר" (בש"פ 10418/08, בש"פ 8214/00, בש"פ 20409/08, בש"פ 7136/04).

בבש"פ 7131/08 כאמל אחמד נ' מדינת ישראל, ציין בית המשפט העליון לגבי העורר שם כי "בעברו הרשעה קודמת באותה עבירה ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 4 חודשים שהוא בר הפעלה. כן התברר שהוא נכנס בעבר לישראל שלא כדין מספר פעמים ובכל פעם הוזהר ושוחרר. בנסיבות אלה כשמדובר באדם שחוזר על העבירה ואינו נרתע מפני המאסר על תנאי התלוי ועומד מעל לראשו וכיום צפוי לעונש מאסר... החשש מפני הימלטות מהדין הוא ממשי ואיני רואה כי ניתן להבטיח מפני חשש זה בשחרורו של העורר לחלופה".

הנסיבות האמורות בפסק הדין שזה עתה ציטטתי הן נסיבות דומות ביותר למקרה שבפניי ועל כן נראה כי צדק בית משפט קמא גם בעניין זה בהחלטתו שאין מקום, נוכח העבר הפלילי ונוכח המאסר על תנאי התלוי ועומד, לשחרר את העורר לחלופה.

גם לו סברתי שיש מקום לשקול עניין זה, הרי לא התייצבו היום לדיון ערבים שניתן היה לשקול את מידת התאמתם לצורך עניין זה.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"א, 04/01/2011 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט

הוקלד על ידי: גיטה גוטמן