פסק דין
בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו, המבקש הוא הבעלים, היחיד והבלעדי, של רכב מסוג פיג'ו פרטנר, מ.ר. 1454113 (להלן – הרכב).
לטענת המבקש, הוא רכש את הרכב ממשיבים 1 ו-2, ביום 9.7.2010, בתמורה כספית מלאה בסך של 34,000 ₪. לטענתו, הרכישה נעשתה במהלך העסקים הרגיל ובתום לב. המבקש שילם למשיב 2 סך של 200 ₪ על מנת שיעביר את הרכב על שמו של המבקש, אך הדבר לא נעשה. הרכב נרכש כשנה טרם פרוץ הסכסוך בין משיבים 1 ו- 2 לבין משיבה 3 והרכב היה בשימושו של המבקש עד לתפיסתו על ידי כונס הנכסים מטעם משיבה 3. בסיכומים נטען, שהשעבוד לטובת משיב 5 היה אמור להיות מוסר על ידי משיבה 3, אשר קיבלה את מלוא התמורה עבור הרכב נשוא הבקשה.
לטענת משיבים 1 ו-2 הרכב נרכש כדין במהלך עסקים רגיל, שולמה מלוא התמורה על ידי המבקש למשיבה 1, שהעבירה את התמורה למשיבה 3. לפיכך, יש לקבל את הבקשה. הרכב נשוא הבקשה נמכר ונמסר למבקש חודשים רבים לפני פתיחת ההליכים המשפטיים בין משיבה 3 למשיבים 1 ו-2 ואין מדובר ב"הברחת נכסים", כפי שנטען על ידי משיבה 3.
לטענת משיבה 3, יש לדחות את הבקשה. הרכב רשום במשרד הרישוי על שמה של משיבה 3 הן במועד הרכישה הנטען והן היום. כמו כן, במועד בו נרכש הרכב, כביכול, על ידי המבקש, היה הרכב משועבד לבנק הפועלים בע"מ. אי צירוף הבנק לבקשה מלכתחילה מהווה חוסר תום לב מצד המבקש, שכן הבנק הוא צד דרוש להכרעה בבקשה. המבקש אינו עומד בתנאי תקנת השוק.
לטענת משיב 5, יש לדחות את הבקשה. משיבה 3 שעבדה את הרכב שבבעלותה לטובת הבנק והשעבוד נרשם כדין ברשם החברות ובמשרד הרישוי. המבקש אינו עומד בתנאי תקנת השוק והבקשה הוגשה בחוסר תום לב.
דיון
"תקנת השוק" במיטלטלין מוסדרת בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968:
תקנת השוק
"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול, וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב."
מלשון החוק והפסיקה העוסקת בסעיף 34 לחוק המכר אנו למדים, כי ישנם שישה תנאים מצטברים להחלתה של תקנת השוק: כריתת חוזה מכר; ממכר נכס שהוא נכס נד; מכירה על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר; המכירה התבצעה במהלך העסקים הרגיל של עסקי המוכר; קבלת הנכס לחזקת הקונה; תום לב (ראו: ע"א (ת"א) 3059/05 אברהמי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ; רע"א 2452/08 אברהמי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ)
האם המבקש הוכיח את התקיימותם של ששת התנאים המצטברים?
עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו ושקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה, שהמבקש לא השכיל להוכיח, שהרכב נרכש בתנאי תקנת השוק.
הקושי העיקרי מתעורר סביב סוגיית התשלום למשיבה 1. סוגיית התשלום קשורה הן לעצם קיומו של חוזה המכר והן לתנאי, "שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב" (הדגשה הוספה).
בהסכם המכר הראשון מיום 9.7.12 נקבע, שהרכב נמכר בתמורה לסך של 34,000 ₪, כאשר 10,000 ₪ משולמים במועד חתימת ההסכם ו- 24,000 ₪ ישולמו "עם חתימת הצדדים על שטר מכר, תשלום האגרה בגין רישום שינוי הבעלות ברכב ע"י הקונה ומסירת הרכב לידי הקונה". ואילו בכתב יד נרשם, שתשלום היתרה ייעשה "עד יום שני". המבקש צירף קבלה על סך 10,000 ₪.
בהסכם השני מיום 25.7.10, הנושא את הכותרת "הסכם דברים", נכללו 2 רכבים, הרכב נשוא בקשה זו ורכב נוסף מסוג פורד. על פי הכתוב במסמך זה, המבקש שילם במזומן סך של 25,000 ₪ ועליו להפקיד סך נוסף של 40,000 ₪, בארבעה שיקים על סך 10,000 ₪ כ"א, עבור שני הרכבים יחד.
לא הוגשה קבלה או חשבונית על סך 15,000 הנותרים, שלכאורה שולמו במזומן.
בדיון אשר התקיים ביום 29.1.12 נדרש המבקש להמציא פירוט של העסקאות שבוצעו בין המבקש לבין משיבה 1 בחודשים יוני – יולי 2010 ואסמכתאות על התשלומים שבוצעו בגין רכבים אלה.
המבקש הגיש צילום או העתק של 4 שיקים ע"ס 10,000 ש"ח כ"א, לכאורה על פי ההסכם השני, הסכם הדברים מיום 25.7.12. דא עקא, שם הנפרע אינו מופיע בשלושה שיקים והחשוב מכל, לא הוצגה קבלה או חשבונית שהופקה על ידי משיבה 1 בגין התשלום לכאורה. השיק נמשך מחשבונה של חב' אלג'ם (גינון והשקיה) 2006 בע"מ וחזקה על חברה עסקית, שהיא מקפידה לקבל חשבוניות ולדווח עליהם בספריה. זאת ועוד, המבקש, לאחר שהוזהר כדין, העיד, ש"באותה תקופה שרכשתי את הרכב הזה, רכשתי 2, 3 רכבים נוספים..", אך למרות ההחלטה מאותו יום, לא ניתן פירוט ולא הוגשו אסמכתאות לתשלום בגין הרכבים הנוספים.
לאור האמור המסקנה היא, שלא הוכח התשלום הנטען בגין הרכב נשוא הבקשה.