אלגזאר נ' ירושלים ואח'

פסק דין

רקע

בפניי תביעה כספית בגין הפרת חוק ארוחה יומית לתלמיד, תשס"ה-2005 (להלן: "החוק"). בתו של התובע (להלן: "הקטינה") למדה בשנת הלימודים 2009-2010 (להלן: "השנה") בבית-ספר בו נהוג יום לימודים ארוך, ובמסגרתו מסופקת ארוחה חמה בשעות הצהריים לתלמידים, לפי החוק. לקטינה אלרגיה לבוטנים, ומשום היעדר יכולתן של הרשויות לספק לה מנת מזון ללא חשש לבוטנים לא סופקו לה ארוחות כלל, והוריה של הקטינה דאגו לארוחות צהריים חמות עבורה במהלך השנה בדרכים שונות, חלקן באמצעות חברת קייטרינג שסיפקה ארוחה ללא חשש לשאריות בוטנים.

טענות הצדדים

לטענת התובע על הנתבעים לפצותו בגין הנזק שנגרם לו עקב אי אספקת הארוחות לביתו. עלות הזמנת ארוחה דרך הקייטרינג בו הוא מזמין עבור הקטינה ארוחת צהריים הינה 40 ₪, המורכבת מ-30 ₪ עבור הארוחה ו-10 ₪ נוספים עבור שילוחה לבית הספר, ועל הנתבעים להשתתף בהוצאות הזנתה של הקטינה כפי שהם משתתפים בהוצאות הזנתם של שאר ילדי כיתתה. עבור 120 ימי לימודים, לפי עלות הארוחה אותה הוא שילם במשך השנה ודמי המשלוח, עליהם להשיבו סך של 4,800 ₪.

יצוין כי ראשית תבע 9,600 ₪, בגין שנת הלימודים הבאה גם כן, אולם בבדיקה שבוצעה לקטינה נמצא כי אינה רגישה יותר לבוטנים ולכן העמיד התובע את סכום תביעתו אך בגין השנה שחלפה, קרי מחצית סכום התביעה המקורית. בבקשתו זו התייחס התובע לכתב ההגנה של הנתבעות וטען כי אף אם אינו מראה קבלות עבור סכומים ששילם לחברת הקייטרינג, הרי שאף להכנת הארוחות באופן פרטי עלות המתבטאת ברכישת מצרכים, זמן הכנה ועלויות בישול כגון חשמל וכן עלויות משלוח.

ב"כ הנתבע 1 טוען כי הנתבע והרשויות המקומיות מממנות את עלות ארוחות הצהריים היומיות, בהתאם לכללים שבחוק, המטילים חובה לספק ארוחת צהריים ולא מתן החזרים כספיים להורים המכינים ארוחות צהריים בעצמם. עוד טען כי החובה הינה בהתאם למגבלות החוק והאפשרויות המעשיות, ומכיוון שאין תקן הנותן מענה לבעלי רגישות לבוטנים אין הנתבע 1 יכול לקחת אחריות על אספקת ארוחות לבעלי רגישויות ספציפיות המסכנות חיים.

נתבעת 2 טענה כי המדובר הוא בתביעה של תושב כנגד החלטה של רשות מקומית, ולכן יש להפנותה לבית-המשפט לעניינים מנהליים. עוד טענה כי האחריות למפעל ההזנה חלה על הנתבע 1 ומתבצעת על-ידי ספק אשר זכה במכרז של הנתבע 1. יתרה מכך, על הספק מוטלת האחריות לתת מענה לצרכים מיוחדים של תלמידים בעלי רגישויות שונות, ולא על הנתבעת 2.

יצוין כי ב"כ הנתבע 1 ביקש לתקן את פרוטוקול הדיון מיום 2.11.10, שבמסגרתו נרשמו מפיו דברים שאמר בסיכומיו, ובקשתו נדחתה תוך שהתאפשר לב"כ הנתבע 1 לחזור בו מהדברים שאמר בסיכומיו. אולם לנוכח שביתת הפרקליטות לא עשה כן על אף אורכה שניתנה. למרות האמור לעיל, איני סבור כי לזקוף לחובת הנתבע 1 את דברי בא כוחו בסיכומיו.

דיון

ראשית יצוין כי התובע אינו עותר לחייב את המשיבות במתן ארוחות צהריים לקטינה אלא עתר לפצותו בגין חסרון הכיס שנגרם לו כתוצאה מהיעדר מתן ארוחות אלו. לפיכך מובן הדבר שמקומה של תביעה זו בבית המשפט לתביעות קטנות ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים. מכאן שטענת הנתבעת 2 לפיה מקומה של התובענה בבית-המשפט לעניינים מנהליים נדחית.

שנית, אני מקבל את עדותו של התובע כמהימנה. התובע עשה עלי רושם מהימן, לא הפריז בעדותו ודבריו לא נסתרו. בפרט אני מקבל את עדותו בכל הנוגע לכך שבתו אכן אובחנה על-ידי רופאים כאלרגית לבוטנים, כאשר עדות זו נתמכה במסמך, וכן אני מקבל את עדותו לעניין ההוצאות שהוציא, ככל שעדות זו נתמכה במסמכים המוכיחים את ההוצאות. כמו-כן, אני מקבל את עדותו בכל הנוגע לכך שהארוחות האמורות מסופקות ליתר ילדי בית-הספר.

האחריות – הפרת חובה חקוקה

השאלות המרכזיות הטעונות הכרעה הן האם הפרו הנתבעות את החובה המוטלת עליהן לפי החוק, והאם בכך גרמו לתובע נזק.

סעיף 2א לחוק קובע כדלקמן:

"(א) בגן חובה ובבית ספר יסודי שהוחל בהם יום חינוך ארוך, לפי חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, תשנ"ז-1997 וכן בגן חובה... תינתן ארוחה יומית לתלמידים בימים שבהם מתקיימות במוסד החינוך שמונה שעות לימוד...

(ב) רשות חינוך מקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד חינוך שתלמידיו זכאים לארוחה יומית כאמור בסעיף קטן (א), אחראית למתן ארוחות לתלמידים כאמור, בהתאם לחוק זה"

אין מחלוקת בין הצדדים כי הקטינה למדה בשנה הרלוונטית במוסד בו חל יום חינוך ארוך כהגדרת סעיף 2א (א) לחוק. משכך, היה על הנתבעת 2 לספק לה ארוחה במשך השנה.

נתבע 1 מכיר בחובה החוקית המוטלת עליו לאספקת ארוחת צהריים יומית, אולם לטענתו, הואיל וקיים חשש לסכנת חיים מיידית במקרים של אלרגיה לבוטנים אין הנתבע 1 יכול לקחת אחריות על אספקת ארוחות העלולות לגרום סכנה כאמור, מה גם שלא קיים תקן עבור ארוחת צהריים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. זאת להבדיל מחולי צליאק, להם לא נשקפת סכנת חיים מיידית וכיום קיים תקן מיוחד לילדים הסובלים מאלרגיה זו ומסופקת להם ארוחת צהריים מתאימה (ת/3).

חוזר מנכ"ל תשס"ז/3(א) מיום 1.11.06 (נספח ד' לכתב ההגנה של הנתבעת 2), העוסק בהזנה וחינוך לתזונה נכונה במוסדות חינוך, מתייחס בנספח ב' לתזונת תלמידים בעלי צרכים מיוחדים כגון חולי סכרת, חולי צליאק וילדים בעלי אלרגיות למזון. סעיף 4 לחוזר קובע כדלקמן: