אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' שנהב ואח'

פסק דין

לפני תביעה על סך 7,679 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב התובעת, לטענתה, עקב תאונה מיום 08/09/10.

רכב התובעת יכונה להלן: "הרכב הראשון".

רכב נהוג ע"י הנתבעת 3 והמבוטח ע"י הנתבעת 4 יכונה להלן: "הרכב השני".

רכב נהוג ע"י הנתבע 1 ומבוטח ע"י הנתבעת 2 יכונה להלן: "הרכב השלישי".

1.נהג הרכב הראשון הצהיר כי עצר את רכבו בעקבות עצירת הרכב שלפניו. הרכב השני , שנסע אחריו התנגש בו, וכעבור מספר שניות התנגש בו הרכב השני פעם נוספת. הנהג התקשה להעריך האם עוצמת הפגיעה בפעם הראשונה היתה גבוהה מזו השניה. הנהג הצהיר כי הרכב השני נפגע בחזיתו ובאחוריו והרכב השלישי נפגע אף הוא. הנהג הצהיר על עומס תנועה במקום והעריך כי נסע במהירות 40-50 קמ"ש.

2.נהגת הרכב השני הצהירה כי לאור בלימת פתע של הרכב הראשון, היא בלמה את רכבה, אך נגעה קלות ברכב הראשון. לאחר מכן פגע הרכב השלישי ברכבה מאחור "בכל הכח" ו"הדביק" את רכבה אל הרכב הראשון. להערכתה, אלמלא פגע בה הרכב השלישי, לא היה נגרם נזק לרכב הראשון. הנהג השלישי אמר לה כי "לא היו לו בלמים".

הנהגת הצהירה כי התנועה בכביש היתה איטית יחסית, במהירות שבין 40-50 קמ"ש. היא נסעה במרחק כ -2-3 ק"מ מהרכב הראשון להערכתה, אך הצליחה לבלום את רכבה.

3.נהג הרכב השלישי הצהיר כי עבר מנתיב נסיעתו לנתיב השמאלי, לאחר שאותתו לו לעשות כן, ולפתע ראה את הרכב השני עוצר ופוגע ברכב הראשון. הוא לא הספיק לעצור את רכבו ופגע ברכב השני, מבלי שהדפו אל עבר הרכב הראשון. לטענתו לרכב השני לא נגרם נזק גדול.

הנזק ברכבו של הנהג השלישי עמד על 30,000 ₪. הוא נסע במהירות בין 70-80 קמ"ש כשהתנועה בכביש זרמה, כהצהרתו.

4.ב"כ התובעת עתרה לקבלת התביעה במלואה.

ב"כ נהגת הרכב השני טען כי גירסת הנהג השלישי נסתרה ע"י עדות הנהגים האחרים. הנהג השלישי לא הספיק לבלום לאור מהירות נסיעתו, לא הציג תמונות נזק וחוות דעת שמאי לענין נזקי רכבו, שהיה בהם כדי להעיד על עוצמת המכה בין הרכבים. יש לקבל את גירסת נהגת הרכב השני כי המכה הראשונה בינה לבין הרכב הראשון היתה קלה יותר והמכה השניה היתה עוצמתית, ומכאן אחריות נהג הרכב השלישי לתאונה ולנזקיה. הנזק במוקד האחורי של הרכב השני כפול מהנזק במוקדו הקידמי, והדבר מעיד אף הוא על עוצמת המכה מהרכב השלישי שגרמה למירב הנזק ברכב הראשון. לפיכך יש לייחס אשם קל בלבד לנהגת הרכב השני ביחס לנזקי הרכב הראשון.

ב"כ נהג הרכב השלישי טען כי אין חולק כי הרכב השלישי הצטרף לתאונה קיימת. לכל היותר יש אשם מינימאלי לרכב השלישי, כמעין החמרה של הנזק ומבלי להטיל עליו אחריות.

יצוין כי הוגשה תביעה בגין נזקי הרכב השני כנגד הרכב השלישי, אשר טרם נתבררה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

למעשה , אין חולק כי מלכתחילה פגע הרכב השני ברכב הראשון.

נהג הרכב הראשון הצהיר על כך ואף נהגת הרכב השני אישרה כי פגעה פגיעה קלה ברכב השני. גם נהג הרכב השלישי הצהיר כי הצטרף לתאונה קיימת בין הרכב הראשון לרכב השני.

כך גם אין חולק כי הרכב השלישי פגע ברכב השני. על כך העידה נהגת הרכב השני וגם נהג הרכב השלישי אישר זאת.

6.המחלוקת הינה בשאלה האם נוכח פגיעת הרכב השלישי ברכב השני, נפגע גם הרכב הראשון ע"י הדיפת הרכב השני לעברו?

נהג הרכב הראשון הצהיר כי רכבו נפגע פעמיים מאחור. היינו , פגיעת הרכב השלישי ברכב השני הובילה להדיפת הרכב השני אל עבר הרכב הראשון ולפגיעה בו מאחור.