פסק דין
לפניי תביעת שיבוב כספית בסך 18,704 ₪.
בהתאם לנטען בכתב התביעה המתוקן, התובעת בעלת רכב מסוג מאזדה נושא מס' רישוי 41-063-62 . הנתבעת נהגת ובעלת רכב נושא מס' רישוי 58-049-18.
בהתאם לטענת התובעת, ביום 3.6.08, ארעה תאונת דרכים וכתוצאה ממנה נגרמו לרכבה הנזקים בהתאם למפורט בכתב התביעה. בהתאם לנטען התאונה ארעה במנהרה המובילה ליציאה מבניין "איילון" ברמת -גן, כאשר הרכבים עמדו בשיירה, על מנת לצאת מהמנהרה. עוד בהתאם לנטען, הרכב הפוגע הגיח מאחורי רכב התובעת ולא בלם את רכבו בזמן ופגע ברכב התובעת והדף אותו לעבר הרכב שעמד לפניה.
בכתב התביעה טענה התובעת כי אינה יודעת מה היו הנסיבות הממשיות אשר הובילו לקרות התאונה וכי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות, כפי שהיה עליה לנקוט מאשר עם המסקנה כי נקטה בסבירות סבירה ובנסיבות אלו חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין" (נוסח חדש), התשכ"ח – 1968.
לרכב התובעת נגרמו נזקים ישירים בהתאם לדו"ח שמאי בשיעור של 15,310 ₪ וירידת ערך בסך 2,964 ₪ עוד נגרמו לתובעת הוצאות בגין שכ"ט השמאי בסך של 430 ₪.
בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת באמצעות כלל חברה לביטוח בע"מ, נטען כי הנתבעת עמדה במנהרה מאחורי רכב התובעת והיתה במצב עצירה. רכב שעמד מאחוריה רכב הנתבעת היה גם הוא במצב עצירה. רכב רביעי נוסע מ.ר. 79-350-59, אשר נהגו לא שמר מרחק ולא הספיק לבלום במועד, פגע ברכב שעמד מאחורי הנתבעת והדף אותו לעברה. רכב הנתבעת נהדף בנסיבות אלו לעבר רכב התובעת.
לפניי העידו נהגת התובעת, הגב' מירב שירי, הנתבעת ונהג צד ג' מר תומר פרץ.
בהתאם לגרסתה של נהגת התובעת, התרחשה התאונה במנהרה המחברת בין רמת גן לקניון איילון. לדבריה, היה פקק תנועה והרכבים התנהלו בעצלתיים. התובעת טענה כי נסעה במהירות מאוד איטית, כאשר פתאום הרגישה בחבטה חזקה מאוד מאחור. לדבריה, ניסתה לבלום הרכב, אולם, בסופו של דבר נעצרה תוך שהיא פוגעת ברכב שהיה לפניה. לטענתה, הרגישה חבטה אחת מאוד חזקה מאחור ומכה קלה נוספת כאשר פגעה ברכב שעמד לפניה. לאחר שיצאה מהרכב, הסתבר לה שהייתה מעורבת בתאונת שרשרת ורכבים נוספים מאחור נפגעו גם הם.
נהגת התובעת הגישה לבית המשפט את הודעתה לתובעת (ת/1), במסגרת ההודעה נכתב כדלקמן: "הייתה תאונת שרשרת, בירידה מבניין איילון במנהרה לכיוון קניון איילון, היה פקק, אני האטתי ורכב האחרון שהיה בפקק נכנס ברכבים שהיו מאחורי וכך עקב תאונת הפקק הרכב שהיה מאחוריי נכנס בי מאחור וכתוצאה מכך אני פגעתי ברכב שהיה לפניי"
בחקירתה הנגדית, נדרשה נהגת התובעת להתייחס לגרסה זו שנמסרה על ידה במסגרת הודעתה. הנהגת השיבה כי למעשה לא ראתה כיצד התרחשה התאונה וכל שנאמר במסגרת ההודעה הוא בבחינת עדות סברה ומתבססת על המראות שראתה לאחר שיצאה מרכבה (עמוד 3 לפרוטוקול הדיון שורות 21-22). עוד נדרשה הנהגת, בחקירתה הנגדית, להתייחס לגרסת הנתבעת ונהג צד ג', אשר בהתאם לגרסתם התאונה התרחשה בשעה שעמדו בעצירה מוחלטת ולא בשעת נסיעה איטית, תשובתה של הנהגת הייתה "אני יודעת שזו הייתה נסיעה, יכול להיות שעמדו, ברכב רואים לפחות רכב אחד מאחוריי בראי, אני הייתי גם בתנועה וגם הרכבים מאחוריי היו בתנועה, יכול להיות שנסעו לאט אבל לא עמדו." משנדרשה להתייחס שוב לגרסת הנתבעת ולפיה לא גרמה הנתבעת לתאונה אלא נהדפה לעבר רכב התובעת, השיבה הנהגת, "יכול להיות. לא ראיתי." (עמוד 4 שורה 7 לפרוטוקול).
הנתבעת במסגרת עדותה, העידה כי נכנסה למנהרה ברחוב אבא הילל והבחינה בפקק התנועה ביציאה מן המנהרה. לטענתה, הייתה בעצירה מוחלטת וכך גם הרכב שעמד מאחוריה. "ראיתי במראה, עמדתי יותר מדקה, אני מכירה את המנהרה הזו....זוכרת שהרמתי הנדברקס, זה רכב עם הילוכים, ראיתי רכב שהגיע אחריי, עצר ולא עברו הרבה שניות והרכב שמאחוריי עף ונכנס בי ואז הוא הדף אותי קדימה ופגעתי ברכב שלפניי." (עמוד 4, שורות 16-22 לפרוטוקול).
עוד, הוסיפה הנתבעת, כי שמעה "בום" עוד לפני שהרכב שמאחוריה נכנס בה, ואחר כך שמעה "בום" נוסף כאשר הרכב שעמד מאחוריה נכנס בה והוסיפה כי היא חושבת שגם הרכב שלפניה פגע ברכב שלפניו. הנתבעת הגישה את הודעתה במשטרה (נ/1). מההודעה עולה "נכנסתי למנהרה מדרום לצפון ועצרתי במרחק מרכב שהיה לפניי בגלל עומס תנועה במנהרה. הרכב שאחוריי גם כן עצר והבא אחריו נכנס במהירות פגע ברכב שהיה אחריי וגרם לרכב שלי לפגוע ברכב שלפניי."
בחקירתה הנגדית, השיבה, כי היא "כמעט בטוחה" שהרכב מאחוריה היה במצב עצירה, (עמוד 5 שורות 7-12 לפרוטוקול). למרחק בין רכבה לרכב שלפנייה השיבה כי היה זה "מרחק סביר" (שם, שורה 14) אולם לא יכלה להעריך את המרחק באופן מדויק יותר. עוד העידה כי גם הרכב שהיה לפנייה, רכב התובעת, היה בעצירה מלאה.
הנתבעת זימנה לעדות מטעמה את מר תומר פרץ. מעדותו של פרץ עלה כי נהג ברכב שפגע ברכב הנתבעת. בהתאם לגרסתו, הגיע לכיוון המנהרה והתחיל להיכנס לתוכה, אולם לדבריו, עצר, מכיוון שהיה פקק במקום, כאשר חש בחבטה בעוצמה חזקה של הרכב שנסע מאחוריו. לטענתו, כתוצאה מאותה מכה, "נכנסתי ברכב שלפניי" (עמוד 6, שורה 6 לפרוטוקול).
עוד העיד, כי בזמן שנכנס לכיוון המנהרה נסע במהירות איטית, ולדבריו בעת שפגע בו הרכב, היה בעצירה מוחלטת, בנוסף, העיד "הייתי במרחק של כמה ס"מ מהרכב שלפניי." (שם, שורה 16) רכב הנתבעת, לטענתו, היה במצב עמידה.
ב"כ הנתבעת הפנה את מר פרץ להודעתו במשטרה (נ/4) "רכב נכנס בי מאחור בעוצמה ורכבי נכנס ברכב שנכנס לפניי בזמן פקק תנועה." וביקש כי יבהיר מדוע לא טען במסגרת ההודעה כי רכבו היה בעצירה מוחלטת למר פרץ לא הייתה תשובה.
התביעה הינה תביעה בסדר דין מהיר, בעילה נזיקית. כדי לחייב הנתבעת, על התובעת להוכיח כי מתקיימת חובת זהירות של הנתבעת כלפיה וכי היא הופרה. עוד, כי כתוצאה מהפרה נגרם הנזק. על התובעת להצביע על קשר סיבתי בין ההפרה ובין התוצאה וכן את גובה הנזק.
האם חובת הזהירות של הנתבעת, בשעה שנהגה את רכבה מאחורי רכב התובעת הופרה ? ובהתנהגותה של הנתבעת נגרם נזק לרכב התובעת? האם החובה הקבועה בתקנות התעבורה ולפיה חייב רכב לשמור מרחק סביר מאחורי רכב התובעת התקיימה? ככל שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית ולשנייה שלילית הרי שניתן לקבוע כי הנתבעת מעוולת במשותף עם רכב מר פרץ או רכב רביעי אחר. מאידך, אם רכב הנתבעת לא היה יותר מאשר כלי בידי גורם אחר שפגע בו והדפו לעבר רכב התובעת, שאז תהא הנתבעת מופטרת מכל אחריות.
הצדדים חלוקים בשאלה האם התאונה ארעה בשעה שרכב הנתבעת היה במצב עצירה, או במצב של נסיעה איטית. התובעת טענה בתחילה, כי רכב הנתבעת היה בנסיעה איטית. אולם, הודאתה בסופו של דבר כי לא ראתה כיצד התרחשה התאונה ויתכן שהרכב היה במצב עצירה. הנתבעת טענה בהחלטיות כי לפני התאונה הייתה בעצירה מוחלטת ואף כי היא זוכרת שהרימה את מעצור היד. גם מר פרץ טען כי היה בעצירה מוחלטת כמו גם רכב הנתבעת. חיזוק לגרסת הנתבעת אני מוצאת גם בהודעה שמסרה במשטרה, בסמוך למועד התאונה. מר פרץ טען גם הוא כי רכבו היה בעצירה וכך גם רכב הנתבעת, הגם שבמסגרת חקירתו הנגדית וכאשר אומת עם עדותו במשטרה, הודה כי יתכן שהיה במהירות "מזערית". למרחק בין הרכבים הודה מר פרץ כי היה צמוד כמעט לרכבה של הנתבעת, וכלשונו עמד במרחק ס"מ ספורים. הנתבעת, טענה, כי עמדה במרחק סביר מאחורי רכב התובעת.