אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' ניניו ואח'

פסק דין

1. תביעת שיבוב בגין תאונת דרכים מיום 1.3.09, בשעת צהריים, ברח' שמריהו לווין בראשון לציון. מזג האוויר היה גשום.

הנהגת ברכב התובעת (להלן: הנהגת) טוענת כי פנתה שמאלה מרח' תל חי לרח' שמריהו לווין, לאחר שצייתה לתמרור "עצור". אין מחלוקת כי רח' שמריהו לווין במקום זה הוא חד סטרי.

הנהגת טוענת כי סמוך לאחר פנייתה שמאלה היא עצרה לפני מעבר חצייה, על מנת ליתן זכות קדימה להולכי רגל, והמתינה כדקה וחצי עד שסיימו לחצות את הכביש. מייד לאחר מכן, כשאך החלה הנהגת לנסוע קדימה, הגיע משמאלה הנתבע 1 (להלן: הנהג), שנהג טנדר גדול של "גנים ונוף", שפעל מטעם העירייה. הנהג ניסה לעקוף את רכב הנהגת, תוך שהוא נדחף במרווח שבין רכבה לבין כלי רכב שחנו מימינה, וכך פגע ברכבה, לאורך צד ימינו. הנהגת עומתה עם כך שעל פי תצלומי הנזק ברכבה (ת/ 1), ועל פי חוות דעת השמאי, הנזק הוא רק בחלק הקדמי של רכבה (בדלת ובכנף ימני- קדמי), אך היא זכרה פגיעה לאורך כל הצד הימני. הנהגת העידה כי במקום נתיב אחד בלבד. לדבריה, מימינה חנו כלי רכב על שפת הכביש, והמרווח בינה לביניהם – אשר בו ניסה לטענתה הנהג להידחף - היה כבן מטר אחד או פחות (תרשים שמתאר את גירסת הנהגת צורף לכתב התביעה). הנהגת העידה עוד כי לאחר התאונה התנצל הנהג והסביר כי הוא ממהר להוציא את בתו מהגן ואף עובר דירה, והמובילים ממתינים לו.

הנהגת עומתה עם טענת הנהג, כי היא לא עצרה בתמרור ה"עצור", במוצא רח' תל חי, אלא פנתה שמאלה מבלי לציית לתמרור זה ומבלי לתת לנהג את זכות הקדימה. היא שללה טענה זו והשיבה, כי עצרה עצירה מלאה בתמרור ה"עצור", ואז לא היה כל רכב שנסע ברח' שמריהו לווין. לדברי הנהגת, היא פנתה שמאלה בבטחה, ואף נסעה 10 – 13 מטרים ברח' שמריהו לווין, ואז עצרה לפני מעבר החצייה, וכל אותה עת טרם הגיע רכב הנהג למקום, ואף לא כל רכב אחר.

2.אין מחלוקת כי הנהג נסע ברח' שמריהו לווין וחצה את הצומת עם רח' תל חי. הנהג טוען כי התאונה לא אירעה סמוך לאחר מעבר החצייה, כטענת הנהגת, אלא מעט קדימה משם, כיוון נסיעתו, ממש בצומת שני הרחובות, כפי שתיאר בתרשימו נ/ 2. הנהג טוען כי הנהגת לא צייתה לתמרור ה"עצור" שבמוצא רח' תל חי, אלא התפרצה לרח' שמריהו לווין וחסמה את נתיבו. לדבריו, הוא בלם מייד, אך בשל הכביש הרטוב החליק ופגע ברכב הנהגת, בין הדלת הימנית-קדמית לבין הכנף.

הנהג העיד כי נסע לכיוון האגף בעירייה שבו הוא עובד. לדבריו, רכב הנהגת הגיח פתאום אל תוך הצומת, ונעמד באלכסון, במרחק של 5 – 6 מטרים ממנו, כשהוא חוסם את נתיבו. "אז בלמתי חירום. תוך כדי הבלימה רכבי החליק קדימה ופגע קלות עם הפינה השמאלית-קדמית באזור הדלת הימנית-קדמית של התובעת. היא ממש יצאה לאמצע הכביש ונעצרה" (בעמ' 4 לפר').

הנהג טוען כי לא ראה את הנהגת ליד מעבר החצייה שבהמשך הרחוב, כשהיא ממתינה לחציית הולכי רגל, אלא כאמור – ממש בצומת. לדבריו, אותה עת ירד גשם, ולא היה איש ברחוב.

הנהג העיד עוד כי מעט לפני הצומת, כיוון נסיעתו, יש בכביש "במפר" שהאט את מהירות הנסיעה.

הנהג כפר בתוקף בדברי הנהגת, כי אמר לה שמיהר להוציא ילדה מהגן, וכי גם עבר דירה אותו יום, והמובילים המתינו לו. הוא טען כי כלל לא עבר דירה אותו יום, וכי דווקא הנהגת היא שאמרה לו, שהיא ממהרת להוציא ילד מהגן, ואף עזבה את המקום, בעוד הוא רצה להזמין את המשטרה.

הנהג כפר אף בטענת הנהגת, כי הוא ניסה להידחף בין רכבה לבין כלי רכב שחנו מימינה. לטענתו, כלי רכב אינם חונים במקביל אל מעבר החצייה, אשר הנהגת טענה שהמתינה בו, אלא רק במרחק מה בהמשך הרחוב. לדבריו, במועד התאונה לא חנו כלי רכב באותו מקום, במרחק של 4 – 5 מטרים לאחר מעבר החצייה.

מטעם הנתבעים העיד מר אבי מימוני, עובד העירייה, שנסע עם הנהג ברכבו. הוא תיאר את התאונה: "נסענו בכביש חד סטרי. פתאום התפרץ רכב מצד שמאל ונעצר. אז הנהג שי בלם. הכביש היה רטוב, ואז החליק ונכנס ברכב הזה" (בעמ' 7 לפר').

אף מימוני שלל נוכחותם של אנשים שחצו אותה עת את הכביש, ושלל אף את מציאותם של כלי רכב חונים בימין הכביש, במקום התאונה. הוצג לפניו התרשים שערכה הנהגת, והעד השיב כי הם לא הגיעו כלל אל מעבר החצייה. "אני מראה על גבי התרשים הזה כי הנהגת יצאה שמאלה מרחוב תל חי, ושם נעצרה, ואז הנהג שלנו בלם והחליק לכיוונה". העד העיד על מציאותו של "במפר" מעט לפני הצומת, כיוון נסיעתו של הנהג.

3.לאחר ששמעתי את העדים מצאתי כי הגירסות שקולות. התאונה אפשרית, על פי כל אחת משתי הגירסות. כל אחד משלושת העדים נותר איתן בגירסתו, גם אל מול חקירה נגדית מדוקדקת. אף מקומות הפגיעה בכלי הרכב יכולים להתיישב עם כל אחת משתי הגירסות.

במצב זה של שקילות, המסקנה היא כי התובעת לא הרימה את נטל הראייה שעליה, להוכיח כי הנהג הוא שהיה אשם בתאונה.

4.על כן אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע מס' 1 הוצאות המשפט בסך 500 ₪, ולנתבעת 2 – הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ (כולל מע"מ). עוד תישא התובעת בהוצאותיו של העד מטעם הנתבעים, בסך 300 ₪ (ההחלטה בעניין הוצאות העד, בעמ' 9 לפר').

אם לא ישולמו סכומי ההוצאות הללו תוך 30 יום, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

5.המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א אייר תשע"א, 15 מאי 2011, בהעדר הצדדים.