אלבז ואח' נ' אצולת הגליל - צימרים בקתות עץ וסוויטות ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין ותיקון כתב התביעה.

ביום 6.3.13 התקיימה ישיבת קדם משפט במסגרתה נתנה לצדדים האפשרות להוסיף ולהגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם, הדדית, בתוך 60 יום.

התובעת והנתבעת שכנגד, לא הגישה תצהירים.

ביום 16.5.13 הוגשה בקשת הנתבעים לדחיית התביעה וקבלת התביעה שכנגד, בהעדר התצהירים.

לבקשה זו נתבקשה תגובת המשיבה. תגובה זו לא הוגשה, הגם שהונח בפני אישור מסירה המלמד כי הבקשה וההחלטה נמסרו לתובעת. טענתה על פיה "אינה זוכרת" קבלת הבקשה, תמוהה מאוד.

פסק הדין החלקי, נוכח האמור לעיל, ניתן רק ביום 10.6.13, דהיינו למעלה מחודשיים לאחר המועד האחרון להגשת התצהירים.

פסק הדין, הומצא לתובעת, ימים ספורים לאחר מכן, ומגוף הבקשה לביטול פסק הדין אני למדה כי אף נמסרה לידיה אזהרה בתיק ההוצאה לפועל, מכוח אותו פסק דין.

הבקשה לביטול הוגשה רק בחודש אוקטובר.

במסגרת הבקשה, כל שנטען הוא כי לשיטת התובעת יש לה ראיות טובות לתביעה, וכי תצהירה שלה ותצהיר בעלה כבר הוגשו עם כתב התביעה. עוד טענה כי נוכח דעתו של בית המשפט, מצאה שלא להביא עדים נוספים, וכי די בתצהירים ובראיות שכבר הוגשו.

נוכח עמדה זו יובהר במפורש כי כתב התביעה על נספחיו, אינו מהווה תצהיר. אין בית המשפט קובע או מנחה מי מן הצדדים אילו עדים ואלו ראיות להציג, אלא שהיה על התובעת להגיש בתוך 60 יום את כלל תצהיריה על פי בחירתה ושיקול דעתה. תצהירים אלו, אינם מצויים בתיק בית המשפט גם היום.

לכל היותר, ניתן לראות בכתב התביעה כתצהיר עדות ראשית נוכח התצהיר שצורף כעת, לבקשה לביטול פסק הדין, ובמסגרתו הצהירה התובעת כי כל האמור בכתב התביעה הוא אמת.

אין ולא הונח בפני תצהירו של בעלה של התובעת.

דרך התנהלות התובעת והנתבעת שכנגד אינה סבירה בעליל, במיוחד שעה שלא הוגשו ראיות כלשהן, מכוחן ניתן היה ללמוד כי טעמים בריאותיים הם אלו אשר מנעו הגשת התצהירים או הגשת תגובה לבקשה למתן פסק דין.

המסמכים הרפואיים אליהם הופניתי, (לכאורה מתוך כתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד), עניינם מצבו הרפואי השוטף של בן התובעת, ואינם מלמדים לכאורה על אירוע פתאומי בתקופה שנועדה להגשת התצהירים. גם טענות התובעת באשר לניתוח אותו עברה בעצמה, לא נתמכו בראיות כלשהן.

למרבית הצער, יכול ואכן מצבו של בן משפחה יקשה על היכולת להגיש כתבי טענות או מסמכים לבית המשפט. ואולם במקרה כאמור, ניתן לכל הפחות להניח כי תוגש בקשה מתאימה, או כי יוגשו מסמכים המלמדים על קיומו של אותו קושי, ביחס לאותה תקופה פרטנית.

החלטות ביתה משפט אינן בגדר המלצה.

מעשית, לא הוצגו בפני מסמכים רפואיים או אחרים כלשהם המלמדים כי במהלך החודשים שחלפו, מחודש מרץ ועד חודש יוני 2013, הייתה מניעה להגשת התצהירים.

לחילופין, משהוגשה בקשה למתן פסק דין וזו נמסרה לידי התובעת, ניתן היה לצפות כי תוגש תגובה ביחס לכך.

דבר מאלו לא נעשה.