אלאח'דר נ' הוצר/אגף המכס והמע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות לעשות שימוש כלשהו או כל דיספוזיציה בצעצועים תוצרת SHENZEEN JUYI, אשר יובאו על ידי המבקש מסין במכולה מס' 00LDRYU9350893 (להלן: "הצעצועים" או "הסחורה").

המשיבה מס' 2 הודיעה, כי אין לה עניין בבקשה וכי היא תכבד כל החלטה שתינתן על ידי בית המשפט, כפוף לתשלום כל המיסים המתחייבים ועמידה בתנאים הקבועים בחוק לעניין שחרור סחורה מהנמל.

הבקשה והתשובה

1.בבקשה טען המבקש, תושב חברון, כי הוא סוחר ויבואן מחו"ל. לטענתו, הוא יבא דרך נמל אשדוד את הסחורה מסין, אשר הגיעה בחודש 8/11 לנמל אשדוד בתוך מכולה שפרטיה צויינו לעיל. המשיבה מס' 2, גולד ליין לוגיסטיקה מתקדמת בינ"ל בע"מ, הינה עמיל המכס אשר טיפל בשחרור המכולה מהמכס. לטענתו, באופן מפתיע, הודיעה לו הנתבעת 2 ביום 8.9.11, כי היא מסרבת לשחרר את הסחורה מהנמל לידיו בטענה שהוא חייב לה סכום של 9,032 ₪. הוא הוסיף, כי לא זו בלבד שלא נותר חייב לנתבעת 2 סכום כלשהו, אלא דווקא הנתבעת 2 היא זו שחייבת לו סכום של 10,600 ₪, בגין עירבון שהופקד על ידו ולא הוחזר.

2.בתשובתה טענה המשיבה 2, כי המבקש העלים עובדות, הציג תשתית ראייתית מופרכת וחסרת בסיס, כך שדין הבקשה להידחות בשל חוסר תום לבו וחוסר ניקיון כפיו של המבקש. העובדות הנכונות, לשיטתה של המשיבה, הן כדלקמן: הסחורה נרכשה על ידי המשיבה מס' 2, אשר שילמה עבור הסחורה בעצמה, נשאה בעלויות ההובלה מסין לישראל, שילמה את כל המיסים למדינת ישראל ונשאה בעלויות מכון התקנים. לטענתה, בהתאם למוסכם בינה לבין אביו של המבקש, שהינו הדמות הדומיננטית בעניין, התחייבו המבקש ואביו לרכוש את הסחורה ממנה בהתאם לנוסחה שסוכמה בכתב בין הצדדים. בהתאם למוסכם, כך נטען, עבור כל מטבע סיני ששילמה המשיבה 2, ישלמו לה המבקש ואביו שקל חדש, כך שאם המשיבה 2 שילמה 100,000 במטבע סיני, ישלמו לה המבקש ואביו סכום של 100,000 ₪. המשיבה הוסיפה, כי החוב שהתייחס אליו המבקש בבקשתו בסך 9,032 ₪ הוא בגין עסקאות קודמות ואינו קשור כלל לעסקה נשוא התביעה. עוד טענה המשיבה, כי המבקש ואביו לא שילמו ולו אגורה אחת בגין הסחורה, כך שטענותיהם לעניין הבעלות בסחורה הן טענות סרק. בהתאם למוסכם, כך נטען, אם תוך 3 ימים לא ישלמו המבקש ואביו למשיבה 2 את התמורה המוסכמת, היא תהייה רשאית למכור אותה לגורם אחר, מבלי שתהייה למבקש או לאביו הזכות להתנגד לכך. מאחר שהמבקש או אביו לא שילמו לה סכום כלשהו בגין התמורה, היא רשאית למכור את הסחורה.

דיון והכרעה

3.הסעד של מתן צו מניעה זמני הוא סעד מן היושר ועל כן, על מבקש הצו לבוא לפתחו של בית המשפט בתום לב, בניקיון כפיים ולפרוש בפני בית המשפט תשתית ראייתית מלאה באשר למערכת היחסים בינו לבין מי שהוא מבקש נגדו את הצו. מבקש שמעלים עובדות מבית המשפט ולא מציג את מלוא העובדות הרלבנטיות, או שדבק בהתנהלותו חוסר ניקיון כפיים, לא יזכה בסעד המבוקש, גם אם לכאורה היה מקום לתת את הסעד.

4.בענייננו, המבקש העלים מבית המשפט עובדות רלבנטיות ומהותיות שהתבררו רק בעקבות הגשת תשובת המשיבה מס' 2. יתרה מכך, במהלך חקירתו הנגדית של המבקש התברר, כי הוא לא טיפל בעסקה הרלבנטית, הוא אינו בקיא בפרטיה, וכי מי שטיפל בעסקה מתחילתה ועד סופה, היה אביו שלא מסר תצהיר ולא התייצב לדיון.

כך למשל, המבקש לא ידע אילו דגמים של מכוניות צעצוע מכילה הסחורה, הוא לא ידע לפרט את הפרוצדורה של הזמנת הסחורה מחו"ל, האם הדבר נעשה בפקס, בדואר, באינטרנט או בכל דרך אחרת, וטען כי אביו מטפל בזה. גם כאשר נדרש להתייחס לעסקה הספציפית לא ידע המבקש לתת תשובות, לא ידע כיצד הועברה ההזמנה לסינים, האם אביו ביקר בסין לצורך ביצוע העסקה, וטען כי אביו חתם על ההזמנה וטיפל בכל העניין.

כשנשאל אם הוא שילם לסינים עבור הסחורה לפני או אחרי שקיבל פירוט של התכולה השיב המבקש: "אני לא מבין בפרוצדורה הזו". כאשר נשאל אם שילם למכון התקנים עבור בדיקת הסחורה, השיב: "לא יודע מה זה מכון התקנים".

5.בהמשך הוצגו על ידי המבקש שני טפסי INVOICE, אשר מתייחסים, לכאורה, למשלוח נשוא התביעה ; האחד מתאריך 2.8.11 והשני מתאריך 15.7.11 (לא הוגש משום מה). משנדרש המבקש להסביר מדוע הונפקו שני טפסי INVOICE ומדוע קיים שוני בין הטפסים, השיב המבקש: "אני לא יודע. בכל טיפל אבא". המבקש אף לא ידע מתי נרכשה הסחורה בסין ולא ידע לנקוב אפילו בחודש שבו היא נרכשה. בהמשך סתר המבקש את עצמו באשר למועד התשלום ; תחילה הוא טען, כי משלמים עבור הסחורה במעמד קבלתה בסין, ואילו בהמשך הוא טען, כי משלמים ערבון מראש ואת התמורה במעמד הצדדים.

כאשר נשאל לגבי העסקה הספציפית, הוא טען כי שולם עבור הסחורה סכום של 9,000$ מראש ואילו היתרה בסך כ-1,500$ שולמה במעמד קבלת הסחורה. תשובה זו אינה יכולה להתקבל מכמה טעמים: ראשית, המבקש לא צירף לבקשה שום אסמכתא עבור התשלום. במהלך חקירתו הנגדית הציג המבקש אישור על העברת סכום של 9,000$ לחברת SHENZEEN מחודש 3/11, וטען כי סכום זה שולם על חשבון העסקה. המבקש לא הגיש את האישור כראיה וביקש לעשות כן רק בסיכומיו. שנית, אין זה סביר שעבור עסקה שבוצעה בחודש 8/11, תמורתה שולמה כמעט במלואה בחודש 3/11 כאשר על פי גרסת המבקש את התמורה משלמים במעמד קבלת הסחורה ומראש משלמים רק ערבון. נראה לי, כי הסכום של 9,000$ שולם עבור עסקה אחרת שאינה קשורה כלל לעסקה נשוא התביעה, אך המבקש ניסה "להלביש" את אישור העברת הכספים מחודש 3/11 לעסקה הרלבנטית ובכך לשכנע את בית המשפט, כי התמורה שולמה על ידו. שלישית, עיון בתצהיר המבקש מלמד, כי אין בו פרטים כלשהם אשר נוגעים למועד רכישת הסחורה והוא אפילו אינו טוען, כי שילם עבור הסחורה, כמה שילם ומתי. הסיבה לכך נעוצה, ככל הנראה, בעובדה שלא שולם על ידו סכום כלשהו עבור הסחורה.

6.לעומת גרסתו החסרה והתמוהה של המבקש, הציגה המשיבה 2 גרסה סדורה וברורה באשר למערכת היחסים האמיתית שסוכמה עם אביו של התובע בקשר לעסקה. בהתאם לעדות אוריאל שיף, מנהל המשיבה 2, סוכם עם אביו של התובע, כי המשיבה 2 תממן את כל העלויות הכרוכות ביבוא הסחורה מסין, לרבות עלויות הרכישה, ההובלה בדיקת הסחורה במכון התקנים וכן תישא בתשלום המיסים הכרוכים בשחרור הסחורה מהמכס. בשל סיכום זה, לא שילמו המבקש ואביו סכום כלשהו בגין המיסים הכרוכים בשחרור הסחורה מהמכס, לא שילמו דבר למכון התקנים וכמובן לא שילמו עבור הסחורה עצמה ולא נשאו בעלויות הובלתה.

מכיוון שהמשיבה נשאה בכל העלויות הכרוכות בייבוא הסחורה, החל משלב הרכישה ועד השחרור מהנמל, סוכם בין המשיבה 2 לבין אביו של המבקש שטיפל בעסקה, כי הוא ירכוש את הסחורה מהמשיבה. בהתאם לנוסחה שסוכמה בין הצדדים, המבקש ואביו ישלמו למשיבה עבור כל מטבע סיני שקל חדש, דהיינו אם שולם על ידי המשיבה 100,000 RMB (המטבע הסיני) ישלמו המבקש ואביו סכום של 100,000 ₪. לתמיכה בגרסתה צירפה המשיבה 2 סיכום דברים שנערך בעברית ותורגם לערבית ולפיו אישר אביו של המבקש את המוסכם.

7.משהוצג לו סיכום הדברים בין אביו לבין המשיבה 2 טען המבקש, כי כתב היד אינו של אביו. אין בידי לקבל טענה זו מכמה טעמים ; ראשית, המבקש עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי הוא לא טיפל כלל בעסקה הספציפית וכי אבא שלו טיפל בכל. על כן, אילו היה ברצון המבקש להתמודד עם טענות המשיבה 2 באשר להסכמות שהיו בין הצדדים היה עליו לצרף תצהיר של אביו, שהיה הרוח החיה בסיכום העסקה וקביעת תנאיה. שנית, המבקש טען כי הכתב אינו של אביו באופן סתמי, ומבלי אפילו לנסות ולעיין באופן ממשי בכתב.

8.סיכומם של דברים, האמור בתצהירו של המבקש אינו יכול להוות ראיה לכאורה התומכת בתביעה, והוא אינו יכול לשמש בסיס למתן צו מניעה זמני. יחד עם זאת, מעדות מנהל המשיבה 2 עולה, כי יבוא הסחורה מסין בוצע על שם המבקש, וסחורה זו הייתה מיועדת למבקש ולאביו. המשיבה מס' 2 בעצם נתנה מימון למבקש ולאביו שלא היה באפשרותם לשאת בעלויות המימון מסין. בנסיבות אלו וכל עוד לא הובהרה עד תום מערכת היחסים בין הצדדים, יש לתת צו מניעה זמני כמבוקש, שכן אי מתן הצו עלול לסכל את התביעה העיקרית ולייתר את הדיון בה.

לאור הבעייתיות שהתגלתה בגרסת המבקש כמפורט לעיל, לאור העובדה כי המבקש ואביו לא שילמו, לכאורה, ולו שקל אחד עבור הסחורה ולאור העובדה כי בהתאם למוסכם בין הצדדים, כפי שהוכח באופן לכאורי במהלך הדיון בבקשה, כי המשיבה מס' 2 רשאית למכור את הסחורה לצד שלישי אם המבקש או אביו לא ישלמו עבור הסחורה תוך 3 ימים, יש לקבוע ערבויות נוקשות כתנאי למתן צו מניעה זמני.

9.אשר על כן, ניתן בזה צו האוסר על המשיבות לעשות שימוש כלשהו או כל דיספוזיציה בצעצועים תוצרת SHEENZEEN, אשר יובאו מסין במכולה מס' 00LDRYU9350893.

המבקש יפקיד תוך 7 ימים מהיום התחייבות עצמית לשפות את המשיבה 2 בגין כל נזק שיגרם לה עקב מתן הצו אם תידחה התביעה או יפקע הצו מכל סיבה אחרת, וכן יפקיד בקופת בית המשפט בתוך אותו פרק זמן סכום של 70,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן. לא תופקד ההתחייבות או לא יופקד הסכום, יחשב הצו כמבוטל.