אכיפת פס"ד שניתן ע"י ביהמ"ש הפדרלי בקליפורניה

1.             לפני בקשה להכריז על פסק דין, שניתן על-ידי בית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה (United States District Court for the Central District of California Western Division) ביום 2.10.2001, שמספרו CV96-5520 TJH(RCX)  אשר ניתן לטובת המבקש, Jaime Sohachenski(להלן - "המבקש") כנגד המשיבים, שירה ברכה פיקהולץ, גדליה פיקהולץ, YIELD ENHANCEMENT STRATEGISTS INC. (ISRAEL)ו-YIELD ENHANCEMENT STRATEGISTS INC.(להלן - "המשיבים"), בסכום של 10,914,731.19 דולר ארה"ב, כפסק חוץ אכיף במדינת ישראל (להלן - "פסק החוץ"). במסגרת פסק החוץ, אישר בית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה פסק בוררות שניתן ביום 25.7.2000, שמספרו 1176 02 121, על-ידי הבורר Bruce R. Geernaert(שופט בדימוס), הנמנה על ארגון ה-JAMS(Judicial Arbitration and Mediation Systems), ארגון פרטי של שופטים בדימוס (להלן - " JAMS ").

רקע עובדתי

2.             המבקש הינו אזרח ותושב ארצות הברית, הבעלים של חברת JASOומנהלה.

המשיבים 1 ו-2 היו נשואים זו לזה והתגוררו בארצות הברית. לימים, בשלהי שנת 1997 לאחר שחיי נישואיהם עלו על שרטון, החלו הליכי גירושין בין השניים, אלה נפרדו בחודש מאי 1998 ובחודש ינואר 2001 ניתן גט בעניינם. יצוין, כי בשנת 1992 עלתה המשיבה 1 לישראל והתיישבה בה דרך קבע, ואילו המשיב 2 נמצא בישראל החל מחודש ינואר 2001, עת לאחר שהגיע ארצה על מנת ליטול חלק בחגיגת בר המצווה של בנו, ניתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ בגין חוב מזונות (להלן - "המשיבים 1 ו-2"). המשיבה 3 הינה חברה לניהול פיננסי, הרשומה במדינת ברמודה והמצויה בשליטתם של המשיבים 1 ו-2. המשיבה 4 הינה חברה פרטית הרשומה בישראל, העוסקת בניהול השקעות, המצויה אף היא בשליטתם המלאה של המשיבים 1 ו-2 (להלן - "המשיבות 3
ו-4").

עובר להליכי הגירושין של המשיבים 1 ו-2, נחתם בין המבקש למשיבות 3 ו-4 הסכם לניהול השקעותיה של חברת JASOבמסגרתו מונו המשיבות כאחראיות לניהול כספי הקרנות של JASOלצורך ניהול השקעות החברה. כנטען בבקשה, לימים התחוור למבקש כי המשיבים עושים שימוש שלא כדין בכספי חברת JASOלטובתם האישית ותוך גרימת נזקים עצומים למבקש. לפיכך, הגיש המבקש, בשם חברת JASO, תביעה כנגד המשיבים, המבוססת על מעשי תרמית, אשר המשיבים ביצעו על מנת להונות המבקש וחברת JASO.

כתב התביעה הוגש בשנת 1996 לבית המשפט Superior Court for the country of Los Angeles(בית המשפט של מדינת קליפורניה במחוז לוס אנג'לס). בקשת המשיבים להעברת התביעה לדיון בבית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה התקבלה, ולבית משפט זה הוקנתה סמכות מלאה ובלעדית בכל הנושאים הקשורים לתביעה, לרבות הליך הבוררות.

כמו כן, אין חולק כי הליכי הבוררות התקיימו בלוס אנג'לס (קליפורניה) בפני הבורר Bruce R. Geernaert(שופט בדימוס). יוער בהקשר דנא, כי המומחה מטעם המבקש, עו"ד אברי איינהורן, קבע בחוות דעתו מיום 9.7.2006, כי בסכסוך שהתגלע בין הצדדים בשאלה היכן תתנהל הבוררות (בפני ה-JAMSאו בפני ה-AAA(American Arbitration and Mediation)), פסקבית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה כי כל הליכי הבוררות יתקיימו בפני ארגון ה- JAMS(ראו גם, עדות המומחה, פרוטוקול דיון מיום 19.4.2007, עמוד 6 שורות 2-4).כך גם כעולה מתצהירו של Steven M. Schatz, עו"ד בכיר במשרד עורכי הדין Wilson Sonsini Goodrich & Rosati(להלן - "עוה"ד ווילסון סונסיני"), אשר צורף לבקשה לשחרור המשרד מייצוג המשיבים מיום 10.7.2001, במסגרתו הצהיר כי לאחר ייצוג המשיבים בהליכים מקדמיים בתביעה, הורה בית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה, בהחלטתו מיום 20.3.1997, על העברת הסכסוך להליך בוררות, ולאחר שנתגלעה מחלוקת בנוגע לפורום בו תיערך הבוררות ומיקומו, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 10.8.1998 על הפורום בו יתקיים הליך הבוררות (נספח א' לתצהיר המשיבה 1, עמוד 2 שורות 16-17ו- 21-24).

יצוין, כי לטענת המומחה מטעם המשיב 2, עו"ד לארי דאב, בחוות דעתו מיום 7.3.2007, קודם להעברת התביעה לבוררות בפני ארגון ה- JAMS, התנהלו הליכי בוררות באותו ענין בעיר ניו-יורק בפני ארגון ה- AAA, אשר לא הסתיימו הואיל והמשיבים לא שילמו הסכום הנדרש למינוי הבוררים (ראו גם, מכתבו של עו"ד Daniel Levitt(להלן - "עו"ד לויט") למשיבה 1 מיום 31.8.2006, נספח ג' לתשובת המשיבה 1). מכל מקום, כעולה גם מעדות המומחה מטעם המשיב 2, אין חולק כי ניתן צו שיפוטי המורה כי הליך הבוררות יתקיים בפני ארגון ה- JAMS(פרוטוקול דיון מיום 12.6.2007, עמוד 20 שורה 9).

אין חולק, כי ישיבת הבוררות נקבעה ליום 1.6.2000 ולאחר מספר ימים נדחתה ליום 6.6.2000. הודעה על מועד ישיבת הבוררות והזמנה למועד החדש נשלחה ביום 2.5.2000 באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה למבקש ולעו"ד לויט, עורך דינם של המשיבים, אשר אישר בחתימתו דבר הדואר (נספח ג' לבקשה). בהזמנה לישיבת הבוררות כתב הבורר מפורשות, כי בהתאם לכללי ה-JAMS,במידה וצד מהצדדים להליך בוררות לא יתייצב לדיון, בידי הבורר הסמכות לנהל הדיון בהעדרו וליתן פסק בוררות במעמד הצד המתייצב בלבד.

לישיבת הבוררות ביום 6.6.2000 התייצבו המבקש ובא-כוחו. ביום 25.7.2000 ניתן פסק הבוררות, פסק מנומק המשתרע על-פני 17 עמודים, במסגרתו קיבל הבורר טענות המבקש בכתב התביעה וקבע, בין היתר, כי המשיבים הפרו חובת הנאמנות שלהם כלפי המבקש, המירו כספים שלא כדין והונו את המבקש. לפיכך ולאחר שעיין בכתבי בי-דין שהצדדים הגישו בבית המשפט הפדרלי, בראיות בכתב ובמוצגים מטעם המבקש, קבע הבורר כי על המשיבים לשלם למבקש, יחד ולחוד, סך של 9,922,482.90 דולר ארה"ב (המהווה שילוש נזקו של המבקש כנטען בכתב התביעה ובהתאם לחוקRacketeer Influenced and Corrupt Organizations Act (RICO) ).

לפסק הבוררות צורף אישור של עובד ה-JAMS,המציין כי העתקי פסק הבוררות נשלחו לבאי-כוח הצדדים, בצירוף תצהיר עובדת ה-JAMS, לפיו היא מסרה העתק פסק הבוררות לבאי-כוח הצדדים ביום 25.7.2000 ("PROOF OF SERVICE BY MAIL", נספח ה' לבקשה).

בחודש יולי 2001 וממילא בחלוף שלושה חודשים, פרק הזמן בו רשאים היו המשיבים להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות (לפי Title 9 section 12של ה-United States Code), ומבלי שהוגשה בקשה כאמור, הגיש המבקש בקשה לאישור פסק הבוררות לבית המשפט המוסמך - בית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה. כעולה מתצהיר הפקידה ברברה סילבר, העתק הבקשה לאישור פסק בוררות נשלח הן לעו"ד לויט והן לעוה"ד ווילסון סונסיני באמצעות הדואר ("PROOF OF SERVICE", מוצג מב/א').

פסק הבוררות אושר ביום 7.9.2001 (נספח ו' לבקשה) וביום 2.10.2001 נתן בית המשפט פסק דין פורמאלי, לפיו על המשיבים לשלם למבקש הסכום שנפסק נגדם בפסק הבוררות, בתוספת ריבית מיום מתן פסק הבוררות ועד ליום מתן פסק הדין, בסכום כולל של 10,914,731.19 דולר ארה"ב (נספח ז' לבקשה). כעולה מתצהיר הפקידה סיביל ג'והנסון, פסק הדין נשלח הן לעו"ד לויט והן לעוה"ד ווילסון סונסיני באמצעות הדואר ביום 17.9.2001 ("PROOF OF SERVICE", מוצג מב/2).

הואיל והמשיבים לא קיימו פסק הדין, ומשהתברר למבקש כי המשיבים מתגוררים בישראל ומחזיקים נכסים בישראל, הוגשה הבקשה דנן לאכיפת פסק החוץ בישראל.

הבקשה

3.             בנמקו הבקשה, הנתמכת בתצהירו של המבקש, טען ב"כ המבקש, עו"ד מרדכי בייץ, כי כמפורט בחוות דעת המומחה מטעם המבקש, עו"ד אייברי איינהורן, פסק החוץ עומד בתנאי האכיפה הקבועים בהוראת סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן - "חוק אכיפת פסקי חוץ"). לטענתו, פסק החוץ ניתן בהתאם לדין הפדרלי בארצות הברית, לפיו מוסמך בית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה לאשר את פסק הבוררות, לו כפופים הצדדים. כמו כן, פסק החוץ הינו חלוט וסופי ואינו ניתן עוד לערעור בהתאם לדין בארצות הברית ובמדינת קליפורניה, משהמשיבים לא הגישו ערעור על פסק החוץ במועד. אשר לחיוב בפסק החוץ, טען ב"כ המבקש, כי בהיותו חיוב כספי, זה ניתן למימוש ואכיפה על-פי דיני אכיפת פסקי דין בישראל. יתרה מזאת, פסק החוץ, אשר ניתן בהתאם לדיני ארצות הברית, הינו פסק מנומק, המבוסס על תשתית ראייתית מהימנה ואיתנה שהוצגה בפני הבורר, ולפיכך אינו סותר את תקנת הציבור. ולבסוף, טען ב"כ המבקש, כי פסק החוץ הינו בר ביצוע בכל אחד מבתי המשפט המחוזיים הפדרליים בארצות הברית, לרבות בכל אחד ממחוזותיה של מדינת קליפורניה, וכן בכל בית משפט של מדינת קליפורניה.

בהתייחסו לטענות הגנה אפשריות של המשיבים, טען ב"כ המבקש, כי הודעות בדבר מועד הדיון בפני הבורר הומצאו כדין למשיבים, ומשכך יש לראותם כמי שניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם בפני הבורר, עובר למתן פסק הבוררות. כמו כן, פסק הבוררות ופסק החוץ הומצאו כדין למשיבים, והואיל ועל-פי דיני מדינת קליפורניה ודיני ארצות הברית, אין מניעה לאכוף פסק חוץ סופי של בית משפט בישראל בבתי המשפט בקליפורניה, קיימת הדדיות באכיפה. 

תשובת המשיבה 1

4.             בתשובה לבקשה מטעם המשיבה 1, הנתמכת בתצהירה, טענה המשיבה, באמצעות בא-כוחה, עו"ד יוסף יפרח, כי אין להתיר אכיפת פסק החוץ בישראל, הואיל ועומדות למשיבה הגנות מפני אכיפה, כדלקמן: האחת,לפיה פסק החוץ ניתן על-ידי בית משפט שאינו מוסמך לתיתו על-פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים בישראל. בהתאם לכללים אלה, פסק דין זר ייאכף בישראל, רק אם בעת פתיחת ההליך הנתבע התגורר דרך קבע במדינה בה ניתן הפסק או שנתן הסכמתו לשיפוטה של הערכאה הזרה. בענייננו, בעת פתיחת ההליכים התגוררה המשיבה דרך קבע בישראל ומעולם לא ניתנה הסכמתה לשיפוט. לפיכך, משניתן פסק החוץ על-ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתיתו על-פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים בישראל, אין לאוכפו. השניה, לפיה לא ניתנה למשיבה 1 אפשרות סבירה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה. לטענת ב"כ המשיבה, דרישה זו מבטאת את הצורך ההכרחי בהליך הוגן ובזימון הוגן כתנאי לאכיפת פסק החוץ. בענייננו, המשיבה לא קיבלה זימון להליך הבוררות בקליפורניה ולא ידעה על ההליכים שהתנהלו נגדה משלב זה, עת רק בשנת 2002 התחוור לה לראשונה קיומו של פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט הפדרלי של מחוז המרכז בקליפורניה, אשר אישר את פסק הבוררות שניתן נגדה. למשיבה 1 לא הומצאו במועד פסק הבוררות ופסק החוץ ואלה הגיעו לידה רק לאחר שהומצאה לה הבקשה דנן.

תשובת המשיב 2

5.             בתשובה לבקשה מטעם המשיב 2, הנתמכת בתצהירו, טען המשיב באמצעות בא-כוחו, עו"ד עוז אלדד, כי אין לאכוף פסק החוץ על המשיב 2 בישראל, הואיל ופסק החוץ אינו עומד בתנאים המנויים בהוראת סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ - פסק החוץ ניתן שלא כדין, עת כתב התביעה לא הומצא כדין למשיב והלה כלל לא נכח בדיונים. כמו כן, עומדות למשיב הגנות מפני אכיפה, כמפורט בהוראת סעיף 6 לחוק, כדלקמן: האחת,הואיל ופסק החוץ הושג במרמה, בניגוד להחלטה אחרת של בית משפט בארצות הברית, הקובעת כי פסק החוץ ניתן שלא כדין. המשיב לא פירט טענת המרמה, כמתחייב על-פי הוראת תקנה 77 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נוסיף, כי בתצהירו המשיב אינו טוען למרמה, אלא כי בהתאם להחלטה של בית המשפט בארצות הברית, נאסר על המבקש לבצע ההליך דנן נגד המשיב (סעיף 5 לתצהיר המשיב 2). המשיב 2 לא צירף ההחלטה האמורה לתצהירו ולפיכך, לא מצאתי להידרש לטענה זו. השניה,הואיל ולא ניתנה למשיב אפשרות סבירה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו.