אכיפת הסכם בנייה בקיבוץ למרות התנגדות החברים

הבסיס לתביעה והתביעה שכנגד הוא ההסכם שנכרת להקמת הרחבה קהילתית בקיבוץ רוחמה.

התובעת והנתבעת שכנגד, מעוז דניאל חברה קבלנית לבנייה בע"מ (להלן - "התובעת"), והנתבעת 1 והתובעת שכנגד 1, קיבוץ רוחמה (להלן - "הקיבוץ"), חתמו ביום 7.12.03 על הסכם עקרונות לפרויקט שעניינו הרחבה של 138 מגרשים בקיבוץ רוחמה (להלן - "הסכם 2003"). בהסכם נקבע, בין היתר, כי נדרשת הסכמת מינהל מקרקעי ישראל (להלן – "המינהל") לביצוע ההרחבה, וכל משתכן עתידי ישלם לקיבוץ סכום של 12,500$ עבור השתתפות בתשתיות שבוצעו על ידי הקיבוץ בעבר.

המינהל סרב לאשר התנאי המבטיח תמורה כספית לקיבוץ ועל כן נחתם ביום 1.11.07 הסכם חדש (להלן - "הסכם 2007"), אשר נועד להחליף את הסכם 2003. הסכם זה היה זהה ברובו להסכם 2003, אך הושמט ממנו התנאי הנוגע לתמורה הכספית לקיבוץ. יחד עם הסכם 2007 נחתם הסכם למתן שירותים, לפיו הקיבוץ יעניק לתובעת שירותים שונים בתמורה לתשלום שנקבע מראש. כמו כן הוסכם, כי מימון כביש הגישה והמתקן לטיהור מי שפכים (להלן - "המט"ש") יחול על הצדדים בחלקים שווים אך התובעת תממן את כולו ותקבל החזר על חלקו של הקיבוץ ממקורות מסוימים.

לאחר שהמינהל סרב לאשר גם את הסכם 2007, חתמו הצדדים ביום 11.6.09 על נספח 2009, לפיו התובעת תישא בעלות המט"ש וכביש ההרחבה, והשירותים אשר פורטו בהסכם למתן שירותים ינתנו ללא תמורה. זו הפעם אישר המינהל, ביום 8.3.11 את הסכומים אותם ניתן לגבות מהמשתכנים בפרויקט ההרחבה. כמו כן נקטה התובעת בצעדים להוצאת פרויקט ההרחבה אל הפועל, ובין היתר, תוכננו דגמי הבתים העתידיים, הוחל בשיווק הפרויקט, נחתמו הסכמים עם משתכנים פוטנציאליים, הוצאו מכרזים לקבלני משנה, ועוד.

להוצאת הפרויקט אל הפועל, נדרשה חתימה על הסכם משולש בין המועצה האזורית שער הנגב, התובעת והקיבוץ. דא עקא, שעקב חילוקי דעות ממושכים שהתגלו בין הצדדים, לא עלה בידיהם לחתום על הסכם זה, וכתוצאה מכך נעצר הפרויקט. משכך, ביום 15.11.12 הגישה התובעת את התביעה, בה עתרה לאכיפת הסכם 2007 בצירוף נספח 2009, ולהורות לקיבוץ לנקוט בכל הנדרש על מנת לקדם את הפרויקט; עוד עותרת היא לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עד כה ולהיתר לפצל סעדיה, באופן שתוכל לתבוע את יתרת נזקיה בעתיד.

ביום 21.1.13 הגיש הקיבוץ תביעה שכנגד בסכום של 4,465,584 ש"ח בטענה להפרת ההסכם על ידי התובעת ובכך גרמה לאובדן הכנסות עתידי ואובדן הכספים שהושקעו בפרויקט ההרחבה.

עוד טרם הגשת התביעה, ביום 28.10.12, הגישה התובעת בקשה לצו עשה זמני אשר יכפה על הקיבוץ לחתום על ההסכם המשולש ולאפשר את תחילת העבודות בהרחבה. ביום 8.1.13 דחיתי הבקשה וקבעתי, כי אין מקום למתן הצו המבוקש בהיותו צו המשנה מצב קיים וזהה לסעד העיקרי.

טענות הצדדים

התובעת טוענת, כי מלאה אחר כל התחייבויותיה לפי ההסכמים השונים שנחתמו ובפרט את כל התחייבויותיה לפי הסכם 2007 ונספח 2009: הוגשה בקשה לשינוי תב"ע שאושרה, התקבל אישור המינהל ואישור המועצה האזורית, נעשו פעולות שיווק, נוהל מו"מ ארוך עם המועצה האזורית לצורך חתימה על הסכם פיתוח, ועוד. לוחות הזמנים שנקבעו בהסכמים טרם נכנסו לתוקפם בשל סיבות שאינן תלויות בתובעת; הפרויקט מתעכב בשל העדר שיתוף הפעולה של הקיבוץ, אשר ביקש לנצל את מצוקת התובעת על מנת לגרוף רווחים אסורים.