אי צירוף נספח לחוזה - טעות סופר שיש לתקן בהתאם לתכלית החוזה

1.         בין הצדדים, התובעים זה את זה, נחתם הסכם למכירת חנות לתקליטי שמע ומולטימדיה ביום 02.04.02 תמורת הסך המוסכם של 320,000 ש"ח בתוספת מע"מ.  עד חתימת ההסכם היו הקונים אמורים לשלם 220,000 ש"ח וכן 54,400 ש"ח בגין המע"מ, כאשר היתרה בסך 100,000 ש"ח צריכה היתה להיות משולמת בעשרים שיקים שווים חודשיים מיום 15.04.02 ואילך. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לעניין תשלום כספים נוספים בעבור ציוד אשר לטענת המוכר נשאר בחנות מבלי שהקונים ישלמו בעבורו. המוכרים פתחו כנגד הקונים תיק הוצאה לפועל בגין תשלומים אלה. תיק זה נסגר בהסכם פשרה מיום 07.10.02 לפיו ישלמו הקונים סך של 57,500 ש"ח לצורך סגירת התיק ותשלום שכ"ט עו"ד. אין חולק כי סכום זה לא שולם.

הקונים תובעים את ביטול הסכם הפשרה, שנחתם, לטענתם, תחת לחץ וכפייה, כמו כן מבקשים הקונים תשלום בעבור סחורה חסרה, עליה שילמו ואותה לא קיבלו. בתביעה שכנגד, תובע המוכר את תשלום החוב לפי הסכם הפשרה, וכן תשלום חוב לשכר דירה וטלפון שהקונים לא שילמו. שני הצדדים תובעים תשלום פיצויים מוסכמים על פי החוזה.

לאור טענות הצדדים אלה הן השאלות שבמחלוקת:

א.         מהי רשימת הציוד המחייבת את הצדדים?

ב.         האם יש לבטל את הסכם הפשרה?

ג.          דיון בהפרות החוזה הנטענות.

2.         בטרם אדון בשאלות שבמחלוקת, יש להכריע בסוגיה, האם הסכם הפשרה שנכרת במסגרת תיק ההוצאה לפועל, מסדיר את כל המחלוקות בין הצדדים ויש לפעול רק על פיו, או שמא הסכם המכר מהווה את הסכם המסגרת ליחסי הצדדים, כאשר הסכם הפשרה ביקש לפתור רק את תשלום היתרה בעבור המכירה, וחיובי הצדדים על פי החוזה עומדים בעינם.

ככלל, פסק דין המסיים הליך משפטי, ובכלל זה פסק דין שניתן בהסכמה ^[1], יוצר השתק עילה ומונע מבעל הדין להעלות על שולחן הדיונים אותה עילה ששימשה לו יסוד לתובענה הקודמת. ^[2] וכך נקבע בע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר:

פסק הדין היוצר - לפי הטענה - השתק עילה בענייננו, הוא פסק דין המאשר הסכמה של הצדדים להתדיינות. מטבע הדברים, פסק דין כזה איננו מבוסס על הכרעה שיפוטית עניינית בסכסוך שנתגלע בין הצדדים (ראה נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, (תל-אביב 1991) בע' 330), ועיצובו עשוי להיות מושפע משיקולים שונים של בעלי הדין, אשר אינם תואמים בהכרח את הפיתרון אליו היו מובילים הכללים המשפטיים הרלוונטיים. חרף שוני זה בין פסק דין בהסכמה לבין פסק דין "רגיל", ניתן לכללי ההשתק, על ענפיהם השונים, תוקף גם בנסיבות בהן יושב סכסוך על ידי פסק דין בהסכמה (ע"א 219,151/87 הנ"ל בעמ' 498-497). ביסוד גישה זו עומד השיקול של סופיות הדיון: משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, לא יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית לה נועד, קרי-יישובם הסופי של סכסוכים (ראה לעיקרון סופיות הדיון: זלצמן בספרה הנ"ל, ע' 12-15). ^[3]

בענייננו, הסכם הפשרה שנחתם במסגרת תיק ההוצאה לפועל היה לעניין תשלום יתרת החוב בעבור הסכם המכר, והצדדים לא ראו הסכם זה כמסיים את היחסים החוזיים ביניהם או כהסכם הבא במקומו של הסכם המכר. בכתבי הטענות בתיק זה תובעים הצדדים זה את זה על פי עילות הנובעות מהסכם המכר, וטוענים להפרות שונות של הסכם המכר, כאשר לדידם, הסכם הפשרה הוא הסכם נוסף במערכת היחסים, אולם אינו בלעדי. לפיכך המסקנה היא שהסכם המכר הוא השולט על היחסים בין הצדדים, ולהסכם הפשרה  יש משמעות המוגבלת רק לנושאים שאותם הוא מסדיר.

3.         הצדדים חלוקים לגבי רשימת הציוד אשר נכללה בחוזה המכר. ^[4] סעיף 2 לחוזה המכר קובע:

2. תיאור הציוד

הציוד נשוא חוזה זה הוא תכולת חנות למימכר מוצרי DVD , מערכות קולנוע ביתי, משחקי מחשב, תקליטורי שמע, תוכנות משחק, ציוד קבוע, ספריית DVD וכל יתר הציוד המופיע ברשימה המסומנת נספח א' המהווה חלק בלתי נפרד מחוזה זה.

2.1 למען הסר ספק האמור בנספח א' הנ"ל גובר על האמור בפירוט סעיף 2 לחוזה זה, ונספח א' הוא הרשימה המלאה והסופית של הציוד נשוא חוזה זה.

2.2 בסוף נספח א' ישנה רשימה נוספת של ציוד אותו לא החזיר המוכר לספקים, והקונים מתחייבים לרכוש גם ציוד זה ולשלם את תמורתו כדלקמן:

ציוד חדש וארוז בשווי הקניה (ללא רווח מצד המוכר) מול הצגת חשבונית מס.

ציוד מחוץ לאריזה עד 20% פחות משווי הקניה.

נספח א' הצמוד לחוזה המסומן נ'7 כולל 5 עמודים עליהם מפורטת רשימת ציוד בכתב יד. לטענת הקונים, הרשימה המצורפת לחוזה היא הרשימה המחייבת את הצדדים, ומופיע בה ציוד בסך 320,000 ש"ח, כאשר העמוד האחרון של רשימה זו כולל ציוד בסך 7,852 ש"ח, שאליו מתייחס סעיף 2.2 לחוזה. ^[5] לטענת המוכר, רשימת הציוד המוזכרת בסעיף 2.2 לחוזה, ציוד אותו לא החזיר המוכר לספקים, ובגינו תבע המוכר את הקונים, הושמטה מנספח א', ושוויה כ- 48,000 ש"ח. ^[6]

לקונים טענות מקדמיות שונות כנגד גרסת המוכר לפיה החוב נובע מרשימת הציוד בנספח 6 שלא צורפה כלל לחוזה. ראשית טוענים הקונים בסיכומיהם כי מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ולפיכך יש לדחותה.