אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אי צירוף וועדות מקומיות בעתירה עתירת נפגעים פוטנציאליים מצדיקה דחייה על הסף

אי צירוף וועדות מקומיות בעתירה עתירת נפגעים פוטנציאליים מצדיקה דחייה על הסף

תאריך פרסום : 06/06/2007 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
702-05
03/06/2007
בפני השופט:
1. ע' ארבל
2. ס' ג'ובראן
3. ד' חשין


- נגד -
התובע:
בצרה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
עו"ד אליעזר וילצ'יק
הנתבע:
1. המועצה הארצית לתכנון ובניה
2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז

עו"ד ציון אילוז
פסק-דין

השופט ד' חשין:

1.        העתירה שלפנינו עניינה בתכנית מיתאר מחוזית למחוז המרכז, שינוי מספר 21 לתמ"מ 3 (להלן: תמ"מ 21/3 או התכנית). העותרת מבקשת מבית המשפט להורות כי החלטת המועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: המועצה הארצית) לאשר את התכנית בטלה מעיקרה, וכי בטרם אישורה של התכנית (אם בכלל) יש להפקידה מחדש להתנגדויות. לחלופין, מבקשת היא, לקיים הליך שימוע לפי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק).

           ההחלטה להפקיד את התכנית להתנגדויות התקבלה במועצה הארצית באוגוסט 1997. פרסומה ברשומות נעשה באוגוסט 1998. לתכנית הוגשו 828 התנגדויות, ועל פי סעיף 107א לחוק מונתה חוקרת לשמיעת ההתנגדויות ולגיבוש המלצות. במאי 2002 החליטה הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (להלן: הוולנת"ע) לאשר את התכנית בתנאים. ביום 12.11.03 פורסמה התכנית ברשומות למתן תוקף.

           העותרת הגישה התנגדות לתכנית, אך לא הופיעה לדיון בהתנגדותה בפני החוקרת, והוא התקיים אפוא בהיעדרה. הוולנת"ע דחתה את התנגדותה ואימצה את המלצות החוקרת. ההתנגדות עסקה בנושאים הקשורים ספציפית לענייניה של העותרת, ולא בנושאים כלליים בהם עוסקת העתירה (ראו בנספח מש/8). את העתירה שבפנינו הגישה העותרת למעלה משנה מאז פורסמה התכנית למתן תוקף, לאחר שלא הצליחה להביא להפקדתה של תכנית שיזמה (חש/25/12). לדבריה, התכנית נדחתה על ידי הוועדה המחוזית בנימוק שהיא אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות הוועדה, כפי שהותוותה בתמ"מ 21/3.

2.        המשיבות טוענות כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי, אי צירוף משיבים, וכן לאור תכליתה של העתירה.

3.        המשיבות טוענות כי בהגשת העתירה השתהתה העותרת, ללא כל הצדקה עניינית, במשך 13 חודשים. לטענתן, שיהוי זה חמור במיוחד "שעה שלמיום בו אושרה התמ"מ למתן תוקף היא חיה ונושמת בעולם המעשה כנורמה תכנונית מחייבת, ומוסדות התכנון, הוועדה המחוזית והוועדות המקומיות נוהגות על פיה" (סעיף 9 לתגובה מקדמית של המשיבות).

           העותרת מסבירה את האיחור בהגשת העתירה בכך שלאחר שכל נסיונותיה להביא להפקדת תכנית חש/25/12 נדחו על ידי הוועדה המחוזית, ביקשה לבחון את התכנית (תמ"מ 3/21). ברם, מסבירה העותרת, עקב מורכבותה של התכנית, הליך בחינתה - תוך השוואתה לתכנית המופקדת - ארך זמן לא מועט. מכל מקום, טוענת העותרת, אין די בחלוף הזמן לבדו, בפרט כאשר מדובר בהליך אישור הנגוע באי חוקיות הזועקת לשמים.

4.        הלכה היא כי הכרעה בטענת שיהוי מצריכה בחינתם של שלושה יסודות: שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק (בג"ץ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קרית-גת, פ"ד מב(1) 678; וראו לאחרונה עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, ניתן ביום 7.12.06, פיסקאות 87-86). נפסק, כי "היסוד הסובייקטיבי מתמקד בהתנהגות העותר ובשאלה האם חלוף הזמן מלמד כי ויתר על זכויותיו. היסוד האובייקטיבי עניינו שינוי המצב לרעה ופגיעה באינטרסים ראויים של הרשות המנהלית או של צדדים שלישיים, שנגרמה בעקבות האיחור בהגשת העתירה. היסוד השלישי עניינו חומרת הפגיעה בשלטון החוק המתגלה מתוך העתירה ואינטרס הציבור בשמיעת העתירה" (בג"צ 1262/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' סיעת ש"ס , ניתן ביום 5.3.06, פיסקה 12). עוד נקבע כי "היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי נקבע על פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. הכרעה בטענת שיהוי מבוססת, איפוא, על איזון בין האינטרס של העותר בביטול המעשה המינהלי; האינטרס של המשיב בקיומו; והאינטרס של הציבור בשלטון החוק" (שם, פיסקה 13).

           כטענת המשיבות, הטעמים שמביאה העותרת אינם מצדיקים את האיחור הרב בהגשת העתירה. ואולם, כאמור, לא חלוף הזמן כשלעצמו, כי אם העובדה שעקב חלוף הזמן עלולים להיפגע אינטרסים ראויים להגנה, היא המשמשת יסוד לדחיית עתירה שהוגשה באיחור. וכך נפסק, כי "אין טענת השיהוי נשענת בעיקרה על מידת תום לבן וטיב התנהגותן של העותרות, אלא על מידת הפגיעה באינטרסים של העותרות אל מול הנזק הצפוי לאינטרסים אחרים כתוצאה מהשיהוי בהגשת העתירה. האיזון הראוי בין הפגיעות הצפויות לכל אחד מבעלי הענין כתוצאה מקבלת העתירה או דחייתה יכריע את גורל הטענה" (בג"ץ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד נג(1) 193, פיסקה 5).

           המשיבות טוענות כאמור לקיומו של שיהוי אובייקטיבי. לטענתן, מוסדות התכנון נוהגים כבר על פי התכנית. דא עקא, שהטענה יותר מדי כללית מכדי לקבוע את מידת הפגיעה כתוצאה מקבלת העתירה באיחור, ואינה מאפשרת להשוותה למידת הפגיעה באינטרס של העותרת כתוצאה מדחיית העתירה. לפיכך, ולמרות האיחור הניכר בהגשתה, לא הייתי דוחה את העתירה אך בשל טענת השיהוי.

5.        המשיבות טוענות כי יש לדחות את העתירה על הסף גם משום שהעותרת לא צירפה כמשיבים את הרשויות הציבוריות והמקומיות, וכן את בעלי הקרקעות שבתחומי התכנית, העלולים להיפגע מקבלת העתירה.

6.        כלל הוא כי אין להידרש לעתירה אלא אם כן צורף אליה כמשיב מי שעלול להיפגע מקבלתה (בג"צ 353/67 "אגד" בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד כ"ב(1) 332, 336; להלן: עניין "אגד"); השוו תקנה 6 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). טעמו של הכלל כפול: האחד, שאין לפגוע בזכויותיו של אדם מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את עניינו בפני בית המשפט; והשני, שמי שעלול להיפגע ייטיב מכל אדם אחר להציג את עניינו (בג"צ 1901/94 ח"כ עוזי לנדאו נ' עירית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415).

           במקרה כמו זה שבפנינו, בו מבקשת העותרת את ביטולה של התוכנית באיחור של כשנה מאז שאושרה, צירופם של מי שעלולים להיפגע מקבלתה נדרש, ולו רק כדי לברר את השאלה האם חל שינוי במצבם במשך הזמן שחלף מאז כניסתה לתוקף ועד להגשת העתירה, ואם חל שינוי כזה - מהו היקפו.

           דא עקא, שבמקרה זה, דרישה לצירופם של כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה, בשל היקף הנפגעים הפוטנציאליים, מציבה קשיים טכניים וכלכליים, ולפיכך, עמידה על צירופם של כל מי שהמשיבות ביקשו לצרף, עלולה לסכל את הגשת העתירה. לאור ההכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות בסיסית ויסודית, בין אם היא בעלת מעמד חוקתי ובין אם לאו (ע"א 1480/04 מליבו ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל -משרד הבינוי והשיכון, ניתן ביום 17.0.06, פיסקה 16), אין לסכלה על ידי דרישה לצירוף כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה.

           דעתי היא, כי בעתירה עתירת נפגעים פוטנציאליים, כמו זו שבפנינו, צריך היה, למצער, לצרף את הוועדות המקומיות והרשויות המקומיות (מקום שאין חפיפה ביניהן), או לפחות להודיע להן על הגשת העתירה ועל תוכנה, כדי ליתן להן הזדמנות להחליט אם ברצונן להצטרף כמשיבות לעתירה אם לאו (השוו עניין "אגד", בעמ' 336 מול האות ה). משעה שהעותרת לא עשתה כן, גם לא לאחר שהמשיבות העלו את הטענה, יש לקבל את טענתן, ולדחות את העתירה על הסף.

           בכל מקרה, גם לגופה לא הייתי מקבל את העתירה. אפרט.

7.        העותרת טוענת כי יש לבטל את ההחלטה המאשרת את התכנית משום שהשינויים הרבים שהוכנסו בתכנית שינו את פניה ללא הכר באופן המחייב את הפקדתה מחדש, או למצער מחייבים השינויים מתן זכות טיעון על פי סעיף 106(ב) לחוק. בעתירתה פירטה העותרת 257 שינויים שנעשו בתכנית. בדיון שהתקיים בפנינו צמצמה העותרת טענותיה ל-17 שינויים, אותם פירטה בהודעה שהגישה (לפי החלטתנו) ואליהם התייחסה המדינה בתגובתה.

8.        הלכה היא כי תכנית, שמרוב השינויים שנעשו בה לא יכירוה עוד, ינהגו בה כבתכנית חדשה (בג"צ 189/74 מיכאל ברונו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד כט(1) 492, 496; בג"צ 3236/93 מרכז על שם ורה סלומונס נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז המרכז, ניתן ביום 24.1.94, פיסקה 15; עע"מ 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פיסקה 26, להלן: עניין האגודה לסיוע). הפקדתה מחדש של התכנית באה למנוע פגיעה בזכות ההתנגדות, המבטאת את עקרון היסוד שאין פוגעים בזכותו של אדם מבלי ששמעו אותו תחילה (בג"ץ 288/00 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנה הסביבה נ' שר הפנים, פ"ד נה(5) 673, פיסקה 18).

9.        בחינת השינויים שפירטה העותרת בהודעתה מעלה כי אין מקום לקבוע שהתכנית שינתה פניה ללא הכר. אכן נעשו בתכנית שינויים, אך אין בהם האיכות ההופכת את התכנית לתכנית שמרוב שינויים אין להכירה עוד. להבהרת הדברים אציג בתמצית את 17 השינויים הנטענים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ