1. משיבה 1 נמצאת בהקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 החל מיום 30.11.09. בשלב מסוים נרתמו גם ענייניה של משיבה 2 להליך. בעל השליטה בשתי החברות הוא משיב 3 (שתי החברות ייקראו להלן: "החברות"). לאחר הארכת תוקף צו הקפאת ההליכים מפעם לפעם, ביום 12.8.10 אישר בית המשפט הסדר נושים של החברות. עיקרי ההסדר היו העברת מניות בחברות לחברת קסקו יבוא והפצה בע"מ (להלן: "קסקו") באמצעות המבקש בעל השליטה בחברה זו תמורת השקעה על דרך תשלום חובות החברות לנושים המובטחים בלמעלה מ-2,000,000 ש"ח ולנושים הבלתי מובטחים בסכום של כ-850,000 ש"ח נוספים במשך חמש שנים. בנוסף, משיב 3 שהוא בעל השליטה בחברות ועובד בהן, תרם תרומה כספית משמעותית משלו. נקבע גם נאמן לביצוע ההסדר (משיב 4) ונקבע מנגנון של הכרעת הנאמן בתביעות החוב של נושי החברות, כשעם ביצוע ההסדר ניתן הפטר מחובותיהם של החברות ולמשיב 3 אשר התחייב להמשיך לעבוד בחברת צמצם (משיבה 1). מועד העברת המניות לקסקו נקבע ליום 1.9.10.
2. הסדר הנושים הושג לאחר מאמצים מרובים, בתרומתם של הנושים המובטחים ולאחר משא ומתן ארוך ואינטנסיבי. ברם, חרף הקבוע בהסדר הנושים, ביום 12.9.10 נחתם הסכם נוסף בין החברות, בין משיבה 5 ובין משיב 3 (להלן: "ההסכם"). מטרת ההסכם הייתה רכישת המניות של החברות מקסקו על ידי משיבה 5 תוך נטילת התחייבויותיה של קסקו בהסדר הנושים. נקבע מנגנון של ניהול החברות, באופן שמשיב 3 והמבקש ינהלו יחדיו את החברות וכל החלטה בהן תתקבל על ידי שניהם. עם זאת, נקבע כי זכות החתימה תינתן למנהל משיבה 5 מר יוסי כדורי בלבד. נקבעו משכורות המנהלים ונקבע כי המבקש יקבל תשלום חד פעמי בסך של 60,000 ש"ח ובונוסים למיניהם. ההסכם נחתם ועימו נחתמו שטרי העברת מניות שנשארו "בנאמנות" אצל משיב 6, ב"כ משיב 3.
3. כעת טוען המבקש כי ההסכם נחתם אך בשל הלחץ שהפעיל עליו משיב 3 וזה דאג יומיים לאחר חתימת ההסכם להשתלט על החברות ונישלו מכל נגיעה בחברות ובניהולן. משכך, הודיע המבקש ביום 29.10.10 למשיב 6 על ביטול ההסכם תוך אמירה כי אם משיבה 5 השקיעה כספים בחברות כספה יוחזר לה. המבקש פירט בהרחבה את השתלשלות העניינים מאז ביטול ההסכם, עד שבסופו של יום ביום 7.12.10 נשלח למבקש מכתב פיטורין בו הודיעו לו על פיטוריו כמנכ"ל החברות מהטעם שמעל באימון והוציא כספים שלא כדין.
4. נוכח כל האמור פנה המבקש לבית המשפט ביום 8.12.10 בבקשה למתן צו מניעה זמני בה נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה המורה למשיבים שלא להעביר את המניות של החברות הלאה. להורות על הפסקת פעילותו של משיב 4 כנאמן; ליתן צו מניעה כנגד משיב 3 ומשיבה 5 לפעול בשם החברות, לנהלן ולחייבן בכל עסקה שהיא לרבות צדדי ג' ולרבות ביטול החלטות של פיטורי העובדים והלנות שכר שבוצעו במטרה "לסגור חשבונות" (כך במקור) על ידי משיב 3; ליתן צו המורה למשיב 7 (בנק הפועלים) לא להעביר כספים מהפעילות העסקית של החברות לידי משיבה 5 או משיב 3; ולבטל את זכויות מורשי החתימה של החברות. כן נתבקש בית המשפט להצהיר ולקבוע כי עד להחלטה אחרת, רק המבקש יכול לפעול בחברות ולנהלן.
5. בית המשפט (כב' השופט מ' דרורי) הוציא מלפניו צו מניעה זמני במעמד צד אחד המורה שהבעלות במניות של החברות לא תועברנה למאן דהוא, עובדים לא יפוטרו, וכספים שהופקדו בחשבונות הבנק של שתי החברות יישארו בחשבונות בנק אלה ולא יועברו לחשבונותיו של משיב 3 ו/או למשיבה 5, אלא לאחר סיום הדיון בבקשה למתן צו מניעה. עם זאת נקבע כי אין במתן הצו הארעי כדי לגרוע מזכות משיב 4 להשתמש בכספי החברות לצורך תשלום מיסים, אגרות, היטלים והוצאות שוטפות, לרבות שכר דירה, תשלומים לעובדים ותשלומים לספקים. כן נקבע כי במסגרת הצו הארעי, זכות החתימה היחידה בשם החברות, לרבות בחשבונות הבנקים שלהם תהיה של משיב 4 בלבד ולא של משיבה 5 או של משיב 3. נאמר למשיב 4 כי לא ישנה את מצבת העובדים, לא יפטר עובדים ולא ימנה עובדים חדשים, פרט למינוי מנהל נוסף שיעמוד לצדו במידת הצורך. בד בבד נקבע כי המבקש יישאר במעמד של עובד החברות, אך לא ימלא תפקיד ניהולי.
6. חיש מהר לאחר קבלת ההחלטה משיב 4 הגיש בקשה לביטולה. בבקשתו עמד משיב 4 על כך שלא ניתנו למבקש זכויות כלשהן במסגרת הסדר הנושים, אלא לחברת קסקו ומשכך המבקש מנוע מלבקש דבר בבית המשפט. הוא אכן הטעים כי בשעתו הוא לא התנגד להסכם, אך מכאן ועד למתן אפשרות למבקש לשתק את החברה המרחק הוא רב ביותר. משיב 7 התנגד לבקשה בהצביעו על כך שמתן הצו יסכל את הסדר הנושים. ומשיבים 9 (העובדים שפוטרו זה מכבר) לא הביעו עמדה לגופו של עניין.
7. נוכח הגשת הבקשה לבטל את ההחלטה, נקבע דיון במעמד כל הצדדים לפני מותב זה. בדיון, משיב 6 המייצג, כאמור, את משיב 3 התנגד בתוקף למתן הצו וטען כי טענות המבקש דמיוניות מבחינה עובדתית. הוא הוסיף כי נדרשת מהמבקש תעוזה רבה לעתור למתן צו מניעה שעה שהוא עצמו לא השקיע שקל בחברות וניצל את תמימות לבו של מנהל משיבה 5, מר יוסי כדורי ואף הודה במסגרת ההתכתבות ששיגר אל משיב 6 ביום 29.10.10 בדוא"ל (נספח ח' לבקשה) כי משיבה 5 כבר השקיעה 1,700,000 ש"ח בחברות. גם משיבה 5 התנגדה לבקשה והכחישה את הטענות שהוטחו כלפיה. הכנ"ר הצטרף אף הוא להתנגדות משיב 4, בהצביעו, כאמור, על כך שלמעשה למבקש אין זכויות כלל על פי הסדר הנושים, מפני שהזכויות ניתנו לחברת קסקו ולא למבקש באופן אישי. לו משום כך נטען, אפוא, נגזר על בקשתו להיגנז.
8. ויוטעם כי התגלעה מחלוקת אם המניות כבר הועברו באופן פורמאלי לידי משיבה 5 מאת קסקו, אם לאו. ואולם, מחלוקת זו אינה כה משמעותית, שכן אין מחלוקת שהצדדים פעלו לפי ההסכם ויצאו מנקודת ההנחה שהמניות אכן הועברו, כאמור.
9. בשולי הדיון הוריתי על ביטול צו המניעה כפי שניתן וצמצמתי אותו אך לאיסור על העברת המניות ממשיבה 5 הלאה. כן נקבע כי במידה והמניות טרם נרשמו על שם משיבה 5 אצל רשם החברות, אין מניעה כי כך ייעשה. קבעתי גם שהנימוקים להחלטה יינתנו במועד מאוחר יותר, ומכאן צמחה החלטה זו.
10. שונות זכויותיהם של צדדים על פי חוזה שנכרת בהליך של חדלות פירעון מזכויותיהם של צדדים לחוזה שהמעורבים בו סולבנטיים. במקרה השני, למרות שיכולה להיות להתקשרות החוזית שבין הצדדים הישירים לחוזה השפעה על צדדים שלישיים שאינם צדדים ישירים להתקשרות, חופש החוזים החל על הצדדים מקנה להם מרחב תמרון רחב היקף. גם התרופות העומדות לצד שנפגע מהפרת החוזה על ידי הצד השני כמעט ואינן מסויגות. לא כן שעה שנכרת הסכם בהליך של חדלות פירעון והקפאת הליכים. או אז, חופש החוזים של הצדדים והתרופות העומדות להם במקרה של הפרה, מסויגות. הטעם לכך נעוץ בתלותם של גורמים נוספים ובראשם הנושים של החברה בהליך חדלות הפירעון בקיומו התקין והרציף של הליך ההקפאה והבראת החברה מתחלואיה. הפעלת תרופות של ביטול הסכם או תשלום פיצויים בשל הפרת הסכם מעין זה, עשויה לגרום לטלטלה אשר השפעתה תהיה הרבה מעבר להשפעה שתהיה על הצדדים הישירים להסכם (ו' אלשיך, ג' אורבך,
הקפאת הליכים, עמ' 526).
11. זאת ועוד, השגת הסדר נושים נועד כדי להזרים לחברה "חמצן פיננסי" המיועד להוביל להבראתה של החברה, לטובת נושיה, עובדיה, בעלי מניותיה וציבורים נוספים (ע"א 3911/01
כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752). לכן, מתן תרופה לצד להסכם שמשמעותה סיכול מהלך ההבראה, הוא לא נכון ומונע הלכה למעשה את זרימתו של אותו חמצן הנחוץ כל כך לחיותה של החברה.
12. אכן נכון, משמעות הדבר היא כי אותו צד לחוזה הנפגע מהפרתו של הצד שכנגד או בעל מניות הנפגע מעצם כריתתו של החוזה או מהפרתו, עלול למצוא עצמו במצב נחות יותר מהמצב בו היה נתון באותן נסיבות לו חתם על אותו הסכם בדיוק כשברקע עמדה חברה סולבנטית. ברם, בעל המניות או אותו צד לחוזה במהלך ההבראה של חברה בהליך של חדלות פירעון מאבד חלק מזכויותיו, ואין צריך לומר כי נתונים אלו צריכים להילקח בחשבון על ידי המתקשר בחוזה מעין זה מראש. הדברים נכונים על דרך קל וחומר, שעה שמדובר בבעל מניות כמו במקרה זה בו הוא אמור היה להשקיע בחברה ותחת זאת סחר בזכויותיו על פי הסדר הנושים והעבירן לאחר (וראו
הקפאת הליכים, שם עמ' 485-486). והדברים נכונים על דרך בן בנו של קל וחומר שעה שהחברה מעסיקה למעלה מ-60 עובדים שהפרת האיזון הקיים בהסדר הנושים תגרור את החברה בהכרח לפירוק לאלתר ולפיטוריהם המיידיים.
13. במקרה זה, כאמור, מלין המבקש על כך שמשיבים 3 ו-5 הפרו את ההסכם עימו. יש אכן רגליים לטענה זו ולו על בסיס מכתב הפיטורין מיום 7.12.10 שקיבל המבקש מהמשיבים. ייתכן גם, כי בעקבות הפרה זו המבקש זכאי לבטל את ההסכם. משכך, נראה כי המבקש עמד בנטל המוטל על שכמו להוכיח כי קיימות לו זכויות לכאורה ועילת תביעה רצינית, שהוא התנאי הראשון שעליו להוכיח את קיומו כדי לזכות במתן צו מניעה זמני. ברם, בהתחשב באמור לעיל, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור ביותר לכיוון של המשך הליך ההבראה והמשך קיומו של הסדר הנושים (וראו תנאים למתן צו מניעה זמני רע"א 5095/93
פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730). הרי, לא זו בלבד שלמבקש אין זכויות כלשהן על פי הסדר הנושים אלא זכויות אלו הן של חברת קסקו. ולא זו בלבד שהמבקש העביר את כל הזכויות שהיו לחברת קסקו על פי הסדר הנושים למשיבה 5 וסכסוך זה הוא לבר הסדר הנושים ואסור שהוא ישפיע עליו. ולא זו בלבד שהמבקש לא השקיע מאומה בחברות. ולא זו בלבד שמשיבה 5 כבר השקיעה סכום משמעותי בחברות, אלא שברי שמתן הצו כפי שנתבקש ישתק במחי יד את כלל הפעילות של החברות ויוביל לפירוקן המיידי, כאמור. תוצאה מעין זו היא בלתי רצויה ובלתי מתקבלת על הדעת.
14. המבקש יכול לבחור בתרופה הנראית לו לנכון - אכיפה או ביטול תוך תשלום כל הכספים שמשיבה 5 השקיעה בחברות ועמידה בכל תנאי הסדר הנושים ולתבוע את מי מהמשיבים בהליך נפרד, אם רצונו בכך. ברם, על סכסוך זה להתברר שלא במסגרת המשך הליך ההבראה והסדר הנושים של החברות שרבים אחרים תלויים בהצלחתו.
בשל כל אלו, ראיתי לנכון לבטל את הצו כפי שניתן ולצמצמו באופן משמעותי ביותר באופן הנותן גם למבקש מענה על חששותיו שמשיבה 5 תעביר גם היא את זכויותיה בחברות למישהו אחר.
המבקש יישא בהוצאות משיבים 3, 4, 5 ו-7 בסך של 7,500 ש"ח לכל אחד מהם.
ניתנה היום, ט' טבת תשע"א, 16 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.