כב' השופט בנימין ארבל:
א. מבוא;
1. עניין לנו בערעור של פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה, אשר נידרש לסוגיה האם המערערת - שהינה קופת חולים המספקת שירותי בריאות ורפואה לציבור, בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1984 - פטורה מתשלום היטל השבחה בגין השבחתם של נכסי המקרקעין שבבעלותה, נוכח הוראת סעיף 19 [ב][4] לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965, כפי שתוקנה בשנת 2000, והפוטרת מוסד ציבורי שעיסוקו בתחום הרפואה מהיטל השבחה, אם תמורת הנכס המושבח נועדה למימון פעילותו, או האם תוחל במקרה דידן הוראת ההקפאה, שנקבעה בחוק ההסדרים במשק המדינה [תיקוני חקיקה להשגת ייעדי התקציב לשנת 2001] [תיקון, ביטול והתלייה של חקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות], תשס"א - 2001 [להלן: "חוק ההסדרים"], כפי שהוארכה מעת לעת.
2. שתי סוגיות משנה מועלות בגדרן של הסוגיות האמורות. הסוגיה הראשונה נוגעת לעובדה כי חוק ההסדרים, אשר הקפיא את הוראת הפטור שבסעיף 19[ב][4] לחוק התכנון והבניה, פקע ביום 31.12.05. אולם לעת ההיא, הורה ראש הממשלה דאז על פיזורה של הכנסת, כך שלכאורה, היה מקום להחיל את הוראת סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת, המאריכה את תוקפם של חיקוקים, האמורים לפקוע בתקופת הביניים, המתחילה חודשיים או ארבעה חודשים קודם למועד הבחירות לכנסת, עד לתום שלושה חודשים מעת כינוסה של הכנסת החדשה.
הסוגיה השנייה נוגעת לשאלה אימתי תוחל הוראת הפטור האמורה בסעיף 19[ב][4] לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. האם יש להחילה למועד השבחת המקרקעין - שהינו מועד אישור תוכנית בניין הערים המשביחה את הקרקע, אשר נפל בתקופת הקפאת הפטור שעל פי חוק ההסדרים, או שמא תוחל ההוראה על המועד שנועד לתשלום ההיטל - מועד אשר חל לאחר יום 31.12.05, דהיינו לאחר שלכאורה פקע תוקפה של ההוראה המקפיאה שעל פי חוק ההסדרים.
ב. העובדות;
3. המערערת היתה בעלת מגרש, המורכב ממספר חלקות מקרקעין, בתחום העיר עפולה, אשר כללו את החלקות 80,82,84 ו- 86 בגוש 16705, אשר היה ידוע כ"מתחם הגן עפולה". על המגרש האמור, היה בנוי מבנה מרפאת קופת חולים. המערערת יזמה תוכנית בניין עיר שמספרה ג/13912, אשר שינתה את ייעודו של המגרש כמגרש, למבנה ציבור ועליו זכויות בנייה בשיעור 40% בשלוש קומות, למבנה המצוי בתחום אזור מגורים ב', אשר בו מותרת בנייה בשיעור 110% ב- 6 קומות, אשר תפוזר על פני שלושה מבנים ובהם 24 יחידות מגורים.
אין חולק על כך כי התוכנית האמורה, אשר פורסמה למתן תוקף בילקוט הפרסומים מיום 3.3.05, השביחה את ערכם של המקרקעין.
4. ביום 7.6.06, מכרה המערערת את זכויותיה במקרקעין לחברה אחרת. בעקבות עסקה זו, נדרשה המערערת, בהתאם להוראות התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, לשלם למשיבה - הועדה המקומית לתכנון ולבניה עפולה - היטל השבחה.
לטענת המערערת, נוכח אופייה כקופת חולים, המספקת שירותי בריאות לציבור, שלא לשם קבלת רווחים, היא זכאית לקבלת הפטור הקבוע בהוראת סעיף 19[ב][4] לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. עוד היא טוענת כי סכום התמורה נועד למטרות בריאות, באשר בכוונתה לעשות שימוש בתמורה זאת לשם הקמת מרפאה על מגרש אחר אשר הוקצה לה על ידי עיריית עפולה.
5. המשיבה התנגדה למתן הפטור האמור. בתחילה טענה, כי על פי הוראת סעיף 19[ב][4] הנ"ל, חל הפטור רק על פי ייעוד המקרקעין נשוא העסקה, ולא בשל ייעוד התמורה המתקבלת ממנו. לאחר מכן, הרחיבה המשיבה את טענתה וטענה, נוכח טענות המערערת כי הפטור חל גם במקרה בו התמורה משמשת למטרות בריאות, כי נוכח הוראת ההקפאה שבחוק ההסדרים, אין להחיל את הפטור במקרה דידן.
ג. פסק דינו של בית המשפט קמא;
6. בית המשפט קמא קיבל את טענות המשיבה ודחה את הערעור. בית המשפט סקר את ההיסטוריה החקיקתית של תיקון סעיף 19[ב][4] לתוספת השלישית הנ"ל והקפאתו במהלך השנים, בציינו, כי התיקון לסעיף הנ"ל, הדן ביעוד תמורת המקרקעין הנמכרים על ידי המוסד הוסף בתיקון מס' 53 לחוק המקרקעין, שפורסם ביום 14.12.00. תיקון זה היה יוזמה פרטית של חבר כנסת פלוני, אשר רצה להקל על מוסדות ציבור ורווחה למיניהם, בכך שהם יופטרו מתשלום היטל השבחה, בגין מקרקעין הנמכרים על ידם, כאשר תמורת המקרקעין אמורה לשמש למטרותיהם. הוראה זו, היתה חלק מסדרת הוראות פיסקליות מקלות, אשר חוקקו באותה תקופה, ערב פיזורה של הממשלה דאז [שבראשות ראש הממשלה אהוד ברק], ואשר זכתה לכינוי "חקיקה פופוליסטית", אשר השיתה עול כספי ניכר על קופת המדינה. עם הקמת הממשלה החדשה, הסתבר כי קופת האוצר אינה מסוגלת לעמוד בנטל הכבד של החיקוקים השונים, שחוקקו ביוזמתם הפרטית של חברי כנסת, ערב תום כהונתה של הממשלה הקודמת. על כן, חוקק חוק ההסדרים. לפי סעיף 15 לחוק זה, הותלתה כניסתו לתוקף של התיקון המקל, שהותקן בסעיף 19[ב][4] לתוספת השלישית, עד ליום 31.12.2001. חוקי ההסדרים השונים במשק, לאחר מכן האריכו מעת לעת את תוקף התליית כניסתה לתוקף של ההוראה המקלה האמורה, עד ליום 31.12.05.
בית המשפט קיבל את טענתה של המשיבה, לפיה ההתליה נמשכה אף לאחר יום 31.12.05, וזאת נוכח הוראת סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת, הקובעת כדלקמן:
"
כל חיקוק שתקפו היה פוקע תוך שני החדשים האחרונים לתקופת כהונתה של הכנסת היוצאת, או תוך ארבעה חדשים לאחר שהכנסת החליטה להתפזר, או תוך שלושת החדשים הראשונים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת - יעמוד בתקפו עד תום שלושת החדשים האמורים".
שכן, ביום 27.11.05, כחודש לפני פקיעת תוקף ההתלייה, הוצא צו בדבר פיזור הכנסת על ידי ראש הממשלה. על כן, כך קבע בית המשפט, הוארך מאליו, מכוח סעיף 38 האמור, תוקף התליית הוראת הפטור , עד לאחר תום שלושה חודשים מעת שהחלה הכנסת הנכנסת בכהונתה. עוד ציין בית המשפט קמא, כי בחוק ההסדרים במשק המדינה משנת 2006, נקבע כי הוראת הפטור המתוקנת שבסעיף 19[ב][4] תיכנס לתוקפה החל מיום 1.7.06. הואיל והתוכנית המשביחה והעסקה במקרקעין נעשו קודם למועד זה, הרי ממילא לא זכאית היתה המערערת להינות מהוראת הפטור.
7. בית המשפט הוסיף וציין, כי נוכח העובדה שתוכנית בניין העיר, מכוחה הושבחו המקרקעין, פורסמה למתן תוקף ביום 3.3.05, הרי המועד הקובע להיווצרות החיוב בהיטל השבחה הינו מועד זה, ולמועד זה יש לבחון האם חלה הוראת הפטור. אין מחלוקת כי למועד זה הוקפאה הוראת הפטור מכוח חוק ההסדרים במשק שהיה בתוקף. על כן, לא זכאית היתה המערערת להינות מהוראת הפטור.
ד. הערעור;