עניינה של התביעה בדרישת התובעת לתשלום פיצויים בסך 231,116 ש"ח, בגין הפרת התחייבות מצד צה"ל לממן את לימודיה לתואר ראשון, ואי-תשלום שכרה במשך תקופת הלימודים. בגדר סכום זה דורשת התובעת גם פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה, בעקבות הפלייה, עגמת נפש והפגיעה המקצועית שנגרמה לה, עקב סיום מוקדם של שירותה בצה"ל.
העברת התובעת ממש"ז
התובעת שירתה בשירות קבע כקצינה בחיל הים, מחודש מרץ 1996 עד ינואר 2004. במהלך מרבית שירותה זכתה לקבל חוות דעת מעולות ממפקדיה ותוארה כקצינה מצטיינת ואחראית. בחודש ספטמבר 2000 החלה התובעת לשמש כמפקדת מש"ז (מערך שליטה אזורי) אשדוד - תפקיד מורכב, המיועד לבעלי דרגת רס"ן בעלי ותק של 6 שנים בשדה השליטה, בעוד שהתובעת היתה בדרגת סרן ובעלת ניסיון של שנתיים בלבד. התובעת שימשה בתפקיד זה עד חודש אוקטובר 2001 והשקיעה מאמץ רב בביצוע תפקידה, כפי שהעיד סגן מפקד הבסיס, יעקב נקב.
בתחילת חודש אוקטובר 2001 הודיעה התובעת למפקדה, רס"ן אשר שחר, כי היא בהיריון. בתגובה הציע לה רס"ן שחר לעבור לתפקיד קל יותר, אך התובעת סירבה להצעה. בסיכום הראיון צוינו לחיוב מאמציה של התובעת וניסיונותיה לבצע את תפקידה כמפקדת מש"ז, לצד הערה כי חוסר בגרות ובשלות לתפקיד מצידה הביאו לראיה מבצעית ומערכתית לקויה. רס"ן שחר ציין, כי יכולתה של התובעת בתחום הארגון והניהול לוקה בחסר, וכי יש לה קשיים רבים בביצוע תפקידה (סיכום הראיון צורף כנספח י' לתצהיר התובעת).
התובעת עצמה העידה על הקשיים המרובים עמם נאלצה להתמודד, עקב חוסר ניסיונה בתחום הפיקוד ואישרה, כי סירבה להצעה למלא תפקיד אחר, אשר יהלום את כישוריה. לדבריה:
"...אני מסכימה שבזמן המלחמה הייתי צעירה מידי, וזה לא לטובת המש"ז שאני הייתי ממשיכה שם. אני הייתי מודעת לכך שקשה לי עוד לפני ההיריון" (ע' 32).
מפקדיה של התובעת סברו, כי עליה לצבור ניסיון פיקודי נוסף. חיל הים הכיר באחריותו לשיבוץ מוקדם מידי של התובעת למש"ז אשדוד, וועדה מקצועית קבעה כי תצא ללימודים אקדמיים, לאחר שתבצע תפקיד קל יותר. בועדה לבחינת המשך שירות. ציינו חברי הועדה, בין היתר, כי
"שיבוצה למש"ז אשדוד הינו מוקדם מידי".
בתאריך 26.11.01 התקיימה פגישה בין התובעת לבין מפקד בסיס חיל הים באשדוד. במהלך פגישה זו, הביע מפקד הבסיס את חוסר שביעות רצונו מתפקודה של התובעת, למרות השקעתה הרבה ורצונה העז להצליח במילוי התפקיד. נוכח האמור לעיל, המליץ מפקד הבסיס לדחות את יציאתה של התובעת ללימודים אקדמיים, כדי שתבצע תפקיד נוסף. בסיכום הראיון צוין, כי יש לחפש מחליפה לתובעת כמפקדת מש"ז (נספח יא' לתצהיר התובעת).
במהלך חודש פברואר 2002 התכנסה ועדה בראשות ראש מחלקת תורה והדרכה בחיל הים, כדי לדון ביציאתה של התובעת ללימודים. הועדה קבעה, כי לאחר שהתובעת תבצע בהצלחה תפקיד נוסף בחיל הים, בתום חופשת הלידה, תישקל יציאתה ללימודים אקדמיים. מפקד חיל הים אימץ את המלצת הועדה.
התובעת שוכנעה, כי מוטב לה ליטול על עצמה תפקיד קל יותר במהלך ההיריון. סוכם עמה, כי לאחר הלידה תשרת בתפקיד "
שיאפשר לה לגדל תינוקת ובד בבד לתרום מניסיונה ויכולתה" (נספח יג' לתצהיר התובעת). התובעת העידה, כי הסכימה לבצע תפקיד נוסף במשך שנה, לפני יציאתה ללימודים ואמרה, כי
"השנה הנוספת היתה מקובלת עלי" (עמ' 33 ש' 20).
עד כאן, אין למצוא פגם בפעולות צה"ל, שבוצעו בידיעתה ובהסכמתה של התובעת. אמנם בתביעה ובסיכומים שהוגשו מטעמה, מבקשת התובעת להציג תמונה שונה, לפיה מפקדיה היפלו אותה לרעה וביקשו לנשלה מעמדתה, אך ורק בשל הריונה, אך העובדות מלמדות אחרת, ולכן אני דוחה את טענת ההפלייה ואת הדרישה לפיצויים בגין העברת התובעת מתפקידה במש"ז אשדוד .
אי- יציאה ללימודים ושחרור מוקדם מצה"ל
לאחר שובה של התובעת מחופשה לידה, בחודש אוקטובר 2002, היא שובצה לתפקיד נציגת חיל הים בבתי ספר ימיים. בסיכום ראיון עמה הוסבר לה, כי ההחלטה בדבר יציאתה ללימודים מותנית בהצלחתה בתפקיד זה (נספח יד לתצהיר התובעת).
בסופו של דבר לא יצאה התובעת ללימודים כמובטח, והיא שוחררה מצה"ל בחודש ינואר 2004. הנתבעת טוענת, כי הדבר נבע מקיצוץ תקציבי, שחייב את צה"ל לבצע התכנסות בכוח אדם ולשחרר משירות קבע חיילים פחות טובים וביניהם התובעת. לדברי ב"כ הנתבעת, מדובר בכורח המציאות ובתהליך בלתי נמנע, אשר במסגרתו עשה צה"ל כל שביכולתו, על מנת לבחור מבין משרתי הקבע את המתאימים ביותר להמשך שירות בקבע.
ראש מספן כח אדם בחיל הים (רמכ"א) באותה עת, תא"ל יוחאי בן יוסף, העיד כי ביטול תכנית שירות הכוללת לימודים אקדמיים נעשה בזהירות, תוך בחינת ההצדקות בכל מקרה ומקרה, כפי שאף נעשה בעניינה של התובעת. לדבריו, נוצרו כלים לבחינה ודירוג של משרתי הקבע, אשר סייעו לגורם המוסמך לקבל החלטה מושכלת בנוגע לזהות הקצינים המועמדים לשחרור.
לדברי רמכ"א, התובעת לא בלטה לטובה במסגרת תפקודה כנציגת חיל הים בבתי הספר הימיים, ולא ניצלה את ההזדמנות הנוספת שניתנה לה להוכיח את עצמה, ולכן סומנה כקצינה שאופק שירותה וקידומה מוטלים בספק. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבחוו"ד תקופתית מתאריך 3.6.03 נקבע, כי התובעת מצליחה במשימות שהוטלו עליה,
"מבצעת את תפקידה תוך גילוי רצון, מוטיביציה ואכפתיות" (נספח טו' לתצהירה).
תא"ל בן יוסף התבקש להתייחס לעובדה, שחודש ימים בלבד לפני ההחלטה על סיום שירותה זכתה התובעת להערכה טובה ממפקדיה. במענה לשאלות בית המשפט אישר
"ראיתי את הערכת מפקדה שהיא קצינה טובה ועשתה את תפקידה בצורה טובה", אבל ציין, כי אילוצי השעה מנעו הישארותה בצה"ל (ע' 52).
בסופו של דבר הוחלט, כי התובעת לא תצא ללימודים. התובעת השיגה על החלטה זו בפני תא"ל בן יוסף, שהחליט להותיר על כנה את ההחלטה שלא להוציאה ללימודים ואף הודיע לתובעת בסיכום הראיון, כי המשך שירותה בקבע אינו מובטח (נספח טז' לתצהיר התובעת). הדבר אירע, כאמור, חודש ימים בלבד לאחר שהתובעת זכתה להערכה טובה בחוות דעת תקופתית של מפקדה.
בתאריך 24.6.03 זומנה התובעת לראיון בפני ראש מחלקת תורה והדרכה בחיל הים, שהודיע לה, כי בהתאם למדיניות ההתכנסות בכח האדם בחיל הים, יש כוונה לסיים את שירותה ולשחררה מצה"ל. רמכ"א אישר החלטה זו וכמוהו נהג גם ראש מחלקת הסגל באגף כח אדם. התובעת לא אמרה נואש וערערה על ההחלטה בפני ראש אכ"א דאז, אלוף גיל רגב, אך ערעורה נדחה. הוצע לתובעת, כי מועד שחרורה ידחה במספר חודשים, אולם התובעת שנפגעה מההתייחסות כלפיה סירבה וביקשה להשתחרר בינואר 2004. קבילה שהגישה התובעת לנציב קבילות חיילים נדחתה אף היא.