אי.טי אקס דרייב אנד וואש נ' אל עיסאוי

פסק דין

בפני תביעה על סך 140,000 ₪ שמקורה בשטר שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפעול

א. תמצית טענות הנתבע

1. בתצהיר שהוגש על ידי הנתבע בבקשת ההתנגדות לביצוע השטר, טען הנתבע, כי בין הצדדים נכרת ביום 30.8.07 הסכם לתקופה שבין 1.9.07 ועד 30.8.10, לפיו הנתבע שכר מהתובעת מכונה לשטיפת מכוניות ב מבנה בשטח מסחרי בגוש 6496 חלקה 198 ברח' לוי אשכול בקריית אונו . (להלן: "המבנה/, מכונת שטיפה/ שירותים"). בהתאם להסכם, וכביטחון לביצועו, הפקיד הנתבע שטר – נשוא תביעה זו וערבות בסך 100,000 ₪. דמי השכירות של המבנה / מכונת השטיפה היה 6,780 $ ודמי ניהול מדורגים בסך 4,000$ שביחד הם דמי שכירות בסך 49,000 ₪.(להלן: "ההסכם").

בחקירתו העיד הנתבע כי ההסכם המצורף לתצהירו, הוא ההסכם עם התובעת נשוא תביעה זו, אך לא חתם על כל עמוד ממנו ולא בסופו, כפי שהוצג לו נספח 2' לתצהיר מנהל התובעת. גם ההערות בכתב היד שהוצגו לא אינן שלו, ולגרסתו, כלל לא התאפשר לו להעיר הערות ולשנות את ההסכם, הגם שהוא קרא את ההסכם במעמד החתימה.

2. לאחר חתימת ההסכם ושטר החוב ביקש ממנו מנהל התובעת, מר אלי ניאגו, (להלן: "אלי") להפקיד ערבות בסך 100,000 ₪ והנתבע הפקיד ערבות זו לסירוגין, בהתאם לאישורים המצורפים לתצהיר בבקשת ההתנגדות. הנתבע מאשר את חתימתו על שטר הביטחון ואת תאריך עשייתו, אך מכחיש את מועד הפירעון המצוין בו וטוען, כי מעולם לא הסמיך את התובעת או מי מטעמה למלא תאריך יום הפירעון על השטר. לדבריו, לצורך ניהול העסק שלו בשטח, הוא פתח תיק עוסק מורשה והעסיק עובדים, שילם מיסים כדין ועשה ביטוח.

3. טוען הנתבע, כי להבטחת דמי השכירות, הציבה התובעת בהסכמתו, מכשיר לקבלת תשלומים מלקוחות הנתבע המעוניינים לשלם בכרטיס אשראי, כאשר כל תקבולי כרטיסי האשראי, הגיעו באמצעות חברות כרטיסי האשראי לחשבון התובעת. על הפדיון במזומן דיווח הנתבע בחשבונית מס של עוסק מורשה שלו. התובעת קיזזה את תשלום דמי השכירות מתקבולי האשראי שהגיעו ישירות לחשבון הבנק שלה, ונהגה להוציא חשבונית בגין דמי השכירות והשירותים שניתנו לנתבע.

לטענת הנתבע, בין הצדדים התנהלה מערכת קיזוזים במסגרתה התחשבנו הצדדים בסוף כל חודש. לאור העובדה שיש עונות בהן הפדיון גבוה יותר ולעיתים נמוך יותר, היה שהנתבע היה ביתרת חוב לתובעת והיה שהיה ביתרת זכות.

הנתבע מפרט, כי התובעת הינה שוכרת של המבנה ולא בעלים שלו ורשומה בספרי העירייה וחברת חשמל, הנתבע שילם תשלומים אלה בהתאם לכרטסת התובעת המצורפת לתצהירו.

4. בין הנתבע לתובעת, לא התקיימו יחסי עובד מעביד, כפי שנקבע בסעיף 10 להסכם. לטענתו, עד למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל נשוא תביעה זו, לא קיבל כל אזהרה המזכה את התובעת בפירעונו, מה עוד שהתובעת חייבת לו 57,570 ₪ ומסרבת לשלמם. סכום זה הינו לאחר קיזוז פיקדון בסך 100,000 ₪, שלא הושב לו.

לטענתו, התובעת הפרה את החוזה עמו כאשר ביום 8.1.10 הודיע לו אלי, כי בתוך יומיים הוא מפנה את שטח המבנה ומפרק את מכונת השטיפה שהינה רכושו. באותו מעמד נטל אלי גם את המחשב שהיה מחובר לקופה הרושמת והודיע, כי הוא מסיים את ההסכם עם המבקש ללא התראה ו/או הודעה מוקדמת. בפינוי המכונה משטח המבנה בניגוד להסכם, הפרה התובעת את ההסכם אשר היה אמור להסתיים ביום 30.8.10 ובכך, ללא הודעה מראש, כפתה על הנתבע את סיומו וגרמה לו נזקים.

לטענת הנתבע לאחר שהתובעת התפנתה מהשטח הוא פנה אל אלי כדי להסדיר את חובו ואת ההתחשבנות בין הצדדים, כאשר לטענתו התובעת חייבת לו כסף לאחר ביצוע הקיזוז אך הוא לא נענה בטענה שהתובעת אינה חייבת דבר לנתבע.

5. בשיהוי, ורק לאחר 8 חודשים, הגישה התובעת את הבקשה לביצוע שטר. זאת, בניגוד להסכם הקובע בסעיף 14.ד. כי הפיקדון יושב לנתבע ביחד עם שטר החוב בתוך 60 יום מתום תקופת ההסכם.

מוסיף הנתבע, כי בשנת 1999 שכרה התובעת את השטח והמבנה בחלק האחורי של תחנת דלק להקמת והפעלת מכונות שטיפה לכלי רכב והחל משנת 2002 עבד הנתבע כשכיר אצלה. בשנת 2007 הציע למנהל העבודה של התובעת לשכור ממנה את המכונה ולהפעילה בעצמו, אך האחרון הודיע לו כי נוכח סכסוך בינו לבין אחיו אינו מוכן להצעה.

בחודש ספטמבר 2007 נחתם בין הצדדים לתביעה דנן ההסכם, במסגרתו שכרה התובעת את שירותיו כמפעיל חיצוני של המכונה – כקבלן עצמאי.בהתאם לס' 14 להסכם, מסר לתובעת ביטחונות שהם: פיקדון כספי בסך 100,000 ₪ (קבלה מצורפת לתצהירו נספח ב'), ושני שטרי חוב על סך 140,000 ₪ כל אחד, אחד מהם הינו השטר נשוא תביעה זו.

לטענת הנתבע, הוא שילם לתובעת סכומי כסף קבועים כתמורה עבור ההסכם והוא לא היה שותף עמה ברווחי העסק. לא הגיעו לתובעת אחוזים ו/או חלק מרווחי והכנסות הנתבע, זולת הסכומים שנקבעו בהסכם.

6. טרם חתימת ההסכם, אלי דרש ממנו לשלם דמי ניהול חודשיים בסך 6,780$ שזה היה הרווח החודשי של התובעת. הוסכם כי מעבר לכך ולתשלום הוצאות התובעת, כל רווח שיצטבר כתוצאה מהפעלת המכונה, יהיה של הנתבע בלבד.

בתמורה להעברת המכונה לעסקי הנתבע התחייב הוא לשלם לתובעת כדלקמן:

1. ס' 18(ג)1 להסכם - דמי ניהול חודשיים קבועים בסך 6,780$ לפי שער מינימום של 4.129 ₪ לדולר. משהסתבר לנתבע לאחר מספר חודשים כי דמי הניהול עולים כדי 28,000 ₪ בצירוף מע"מ הוא פנה לאלי ניאגו והוסכם, כי למרות האמור בס' 18(ג)1 להסכם החל מחודש מאי 2009 תפחית התובעת את הסכום ל- 25,000 ₪ בצירוף מע"מ.

2. דמי שכירות קבועים לפי שער שלא יפחת מ- 4.3. ₪ לדולר כדלקמן: