אי חיוב הבעל לשעבר בתשלום כתובה

הצדדים שבפנינו התגרשו, והאשה תובעת כתובתה בסך של למעלה מחצי מליון ש"ח.

בדיונים שהתקיימו בפנינו קודם סידור הגט, הצדדים הסכימו בשלב מסויים בע"פ להצעה להסכם גירושין לפיה האישה מוחלת על כתובתה תוך השארת הדירה למגורי האישה והילדים עד שאחרון הילדים יגיע לגיל 18 ולאחר מכן תימכר הדירה תמורתה תתחלק באופן שווה. לאחר מכן הבעל חזר בו מנכונות להסכים להצעה הנ"ל, באופן שההצעה להסכם גירושין נותרה ללא חתימה. בדיון האחרון לפני מתן הגט, הציע ב"כ הבעל שהצדדים יתגרשו "ללא כל תוספת", וב"כ האישה הסכים לכך. בעקבות הסכמתם הצדדים התגרשו כדמו"י. כעבור זמן מה האישה הגישה תביעת כתובה בסך שהוא למעלה מחצי מליון שקל.

לטענת האשה, לאור העובדה שהבעל חזר בו מההצעה להסכם גירושין, אין ההצעה תקפה, וכפועל יוצא מכך אין תוקף למחילת האישה על כתובתה, היות ולא הייתה שום גמירת דעת למחול כל זמן שלא נחתם ההסכם.

לעומתה, טוען ב"כ הבעל, שהבעל התגרש על סמך מחילת האישה בכתובתה, וכן שאם תתקבל עמדת האישה שהמחילה לא תופסת, נוצר מצב אבסורדי שכשרותו של הגט תיפגע כגט מוטעה, מאחר והבעל נתן הגט על סמך מחילת האישה. לדבריו, גם האשה היתה בטוחה שמתגרשים על סמך ההצעה הראשונה למחילת הכתובה, כאשר זו היתה הכוונה שהם יתגרשו ללא תוספת לפי ההסכם הראשון שהיה מוסכם על שני הצדדים.

יצויין כי אין ערעור מצד הבעל כיום בנוגע לדירה ומוכן שתימכר כאשר יגיע אחרון הילדים לגיל 18 וטענתו מתמקדת רק על הכתובה.

שני הצדדים העלו טיעונים וסיכומים אשר צורפו לתיק בית הדין.

יש לדון בנדוננו בכמה נקודות הלכתיות אשר לאורן ניתן לפתור ולהשיב על שאלה זו.

4.    אם הסכמת הבעל למתן גט על רקע הצעה מפתה של האישה למחילת כתובה ומתן הנאה כלשהי לבעל נחשבים כשכר פועלים

עיין להרב המלאך רפאל בספרו משפטים ישרים חלק ב' סימן קכ"ט:

"בנדון ראובן שמרדה עליו אשתו והוא לא רצה לתת גט ופיתתה אותו ליתן ע"י שחייבה עצמה לזון את בנו וביתה עד זמן מה וגם הוא נתחייב לזון זמן מה וקודם מסרה מודעה שאין רצונה להתחייב כתב הרב המחבר נראה שכיון שא"צ ליתן אך היא פיתתה אותו ע"י שחייבה עצמה לזון בנו וביתו עד זמן מה לא יועיל לה אם מסרה מודעה על זה דהו"ל כההיא דסימן קס"ט סעיף נ' 'חליצה מוטעת כשרה אע"פ שהחליצה כשרה מכל מקום חייבת ליתן לו שאר שכר שכיר לעשות מלאכתן', וכן נד"ז שא"ל שיפטרנה בגט ולזון בניו הו"ל כשכר שכיר כי שכור הוא ליתן גט בעד שתזון בניו כי היכי דבשאר שכר שכיר כמודעה אינה כלום".

וכן בנדוננו יש לדון ולומר שמאחר והבעל לא הסכים לתת גט אלא אם כן תמחול האישה כתובתה, הו"ל מחילת הכתובה שכירות פועלים ומחוייבת האישה למחול לו בעד מתן הגט. אלא שיש לעיין ולומר שמאחר ובית הדין פסק שעל הבעל להתגרש במובן שחייב לתת גט לאור מעלליו באישה, יש לומר דהיא לא מחוייבת מצד שכירות פועלים. מכל מקום לענ"ד נראה דחייבת לתת שכירות במובן של מחילת הכתובה, מאחר והמדובר לא בכפיית גט, וכידוע שבכל חיוב גט עדיין הגט לא בהישג ידה של האישה, ועביד איניש למזבן דיניה בתמורה שנדרשה ממנו בשעתו, כלומר מחילת הכתובה.

אלא שבכל זאת יש לי הרהורי דברים לאור מה שכתוב במסכת יבמות דף ק"ו:

"חליצה מוטעת כשרה איזוהי חליצה מוטעת כל שאומרים לה חלוץ לה ע"מ שתיתן לה מאתיים זוז מעשה באישה אחת שנפלה בידי יבם שאין הגון לה ואמרו לו חלוץ לה ע"מ שתיתן לך מאתיים זוז לבתר דחליץ לה אמר לה זיל הב לה א"ל משטה אני בך עבדה ליה מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורים והייתה מעבורת לפניו וא"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו".

וכן בנידו"ד י"ל כיוון דמחוייב לתת גט יש עליו מצות חכמים לגרש ואין לו אלא שכרו, ויצוין שהמדובר בנדוננו בסכום גדול בכתובה מעבר לשכר הרגיל ויכולה האישה לומר משטה אני בך.

ועיין ברשב"א בחידושיו ליבמות שכתב בהקדם דברי הירושלמי ביבמות:

"אמר רבי מנא אם אמר על מנת נותנת אלא מכיון דלאו הגון לה הוא ומצוה עליה מן התורה לחליצה ורמיא עליה למיחלץ ה"ה כעין אנוסה ואיהו לא פסיד מידי דהא לא חזי ליה מינה מידי והלכך לא יהבה מידי דכל מאי דאתנה בהדיה יותר מן הראוי לו התנתה"

והנה לכאורה יש בכל זאת מקום לפטור הבעל מהכתובה דעיין בחו"מ סי' קס"ד סעיף י"ז:

"וכן מי שברח מבית האסורים והייתה מעבורת לפניו וא"ל העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו אין לו אלא שכרו הראוי לו וכן כל כיוצא בזה בד"א שלא נתן לו אבל אם נתן לו בכל אלו אינו יכול להוציאם מידו".

ולכן גם בנידוננו מכיון שהבעל מוחזק בחוב הכתובה הו"ל כנתנה לו שכרו ואינה יכולה לטעון משטה אני בך.