תיק רבני
בית דין רבני גדול
|
0114
27/07/2003
|
בפני השופט:
1. הרב משה טופיק - דיין יו"ר
2. הרב שלמה בן שמעון - דיין
3. הרב חגי איזירר - דיין
|
| - נגד - |
התובע:
פלונית
|
הנתבע:
פלוני
|
| פסק-דין |
זהו ערעור האשה על פס"ד של ביה"ד האזורי בירושלים מיום כ"ו באדר ב' תשס"ג. המערערת טוענת שיש לחייב המשיב בריבית והעלתה עוד טענות בקשר להגדלת מזונות עבור הבן.
המשיב הגיש ערעור נגדי ביום י"ז באייר תשס"ג, וביה"ד מודיע לו כי הזמן הקבוע להגשת ערעור נגדי על ערעור שהוגש ביום ה' בניסן תשס"ג עבר, ועל כן לא נדון בו.
לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר שהוגש כתב ערעור וכתב התשובה והחומר שבתיק מחליטים, אין מקום לדון בענין הגדלת מזונות שלא נפסק עתה, וכן ביתר הדברים שהעלתה ב"כ המערערת. אשר לערעור בענין ריבית לא נראה לחייב ריבית, ועל כן פוסקים:
א. דוחים הערעור.
ב. אין צו להוצאות.
(-) משה טופיק (-) שלמה בן שמעון
בנדון שלפנינו תובעת המערערת שהמשיב ישלם לה רבית 4% לשנה על תשלומי משכנתא ששילמה עבור חובם המשותף. ביה"ד אזורי פסק שאינה רשאית לגבות הריבית.
השאלה נחלקת לשני חלקים:
א. האם יש חוב ממון לשלם הרבית (כלומר, גם אם לא היה אסור רבית בנדון האם יש חיוב ממון).
ב. האם אסור רבית מונע לשלם חוב ממון הנ"ל (גם אם ישלם מרצונו או מכח חיוב).
לגבי החיוב הממוני הרי בזה שלא פרע את החלק ששילמה האשה בזמן, י"ל שדינו כדין מבטל כיסו של חברו וקי"ל שהוי גרמא ופטור. אמנם אפש"ל שכאן הוי ברי היזקא שהרי אם היה פורע בזמן היתה יכולה להפקיד הסכום בבנק ולקבל 4% לשנה. במקום שברי היזקא יש אחרונים שס"ל שהוי גרמי.
אולם אין אנו זקוקים לכך. בשותפים שלוו לצורך העסק והלך אחד מהם ופרע חלק שניהם חל על זה האמור בחו"מ בסימן קע"ו ש"כל שאינו משנה או פושע יעשה בשל חברו כמו בשלו ונוטל מחבירו חלקו במה שהוציא דכל שותף כיורד ברשות דמי".
מקורו של דין זה הוא בסוגיא מפורשת בב"ב מ"ב, ב' דכל שותף כיורד ברשות דמי ונוטל כאריס. ואע"פ שבסימן ע"ז בש"כ ס"ק ה' כתב שבשותפין שלוו אין האחד מורשה לשלם עבור חלק חברו עד שירשהו לשלם, וכתב שדין זה הוי ספקא דדינא, והמחבר פסק שם ששותף ששילם עבור חלק חברו חוזר וגובה מחברו חלקו - כל זה לא שייך הכא. לפי שכאן נשתתפו גם בדירה וגם בהלואה וידוע שאם לא משלמים ההלואה הבנק מעמיד כונס נכסים ומוכר הדירה באופן ששני הצדדים נפסדים בהפסד גדול. לכן נראה שבכה"ג כו"ע מודים דחשיב שכל אחד נתן רשות לחברו לשלם ויש למי שפרע חלק חברו דין של יורד ברשות.
לפיכך ברור שהבעל חייב לשלם לאשה את השבח שהשביחה לו ע"י פרעון המשכנתא כדין יורד ברשות.
דין יורד ברשות בענין הנדון קובע תחלה שאין כאן דין של פורע חובו שהניח מעותיו על קרן הצבי, וכמו כן קובע דין יורד ברשות שיש לאשה זכות לתבוע תשלום כאריס בגין השבח שהיא השביחה את נכסי השותפות. אלמלא הפרעון ע"י האשה היה הבנק יורד לגבות הנכס ע"י כנוס נכסים והיה נגרם נזק לבעלים לשני השותפים. השבח שהשביחה האשה הוא בתוספת הערך שיש לבית ביחס לחלק ההלואה ששולם. החלק בבית המקביל לתשלום המשכנתא יחושב לפי החלק היחסי של המשכנתא לגבי ערך הקניה של הבית בזמן הקניה.
אמנם כתוב בתוספות (כתובות ק"ז, ב) שבפורע חובו שלא מדעתו אי אפשר לחייב את הלוה מדין ממוני גבך כדין יורד שלא ברשות משום שאין שבח בעין אבל בנדון שלנו יש שני הבדלים:
א. מדובר כאן בשותפים בנכס והפרעון נעשה לצורך הנכס ולכן יש לפורע דין של יורד ברשות כדלעיל.
ב. יש כאן השבחה של נכס השותפות שעמד לרדת מערכו וע"י הפרעון היתה הצלה וקיום לנכס.
לפיכך יש לאשה זכות לתבוע כדין יורד ברשות, שיש לו חלק בשבח כדין ארוס וגם יכולה לטעון "ממוני גבך".