אי זכאות למענק בגין עבודה מועדפת בשל עבודה במפעל שאינו תעשייתי

השופט יגאל פליטמן

1.         המערערת, חיילת משוחררת, עבדה בתום שירותה הסדיר בחברת "מחלף מחסני לוגיסטיקה והפצה בע"מ". בבית הדין האזורי בתל אביב יפו (שופטת ראשית פוגל; בל 2762/00), כמו גם בערעור שפנינו, התעוררה השאלה האם ניתן לראות בעבודתה של המערערת כעבודה בלתי מקצועית במפעל תעשייתי וזאת לשם קבלת מענק בגין עבודה מועדפת על פי סעיף 174(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק).

2.         ואלה העובדות הצריכות לעניין כפי העולה מההליך בבית הדין האזורי:

א.    א.    המערערת השתחררה משירות סדיר בצה"ל ביום 8.12.98. ביום 10.1.98 החלה המערערת לעבוד בחברת "מחלף - מחסני לוגיסטיקה והפצה בע"מ" (להלן - החברה).

ב.     ב.     החברה מספקת שירות מקור חוץ לוגיסטי ללקוחות ובעיקר ליבואנים באופן המשחרר את האחרונים מאחזקת מחסנים, ניהול מלאי והפצתו. טיפולה של החברה בסחורה היא - קבלתה, פריקתה, מיון, בדיקה ואחסון. ככלל החברה אינה מייצרת מוצר חדש.

ג.       ג.       בטופס התביעה לתשלום מענק לחייל משוחרר תיארה המערערת את עבודתה בזו הלשון - "עבודת ייצור- מכינה ואורזת בגדים למשלוח".

ד.     ד.     במכתבי החברה, ממועדים 10.7.00 ו - 19.12.00, נטען כי המערערת משמשת כעובדת פס ייצור להכנת קיטים למוצרי קוסמטיקה. נטען כי עבודת המערערת כללה תפירה ידנית של תווי הביגוד, הדבקת מדבקות והצמדת זמזמים לביגוד המופץ על ידי המפעל. עוד נטען כי העבודה עמדה בכל קריטריון של עבודה בלתי מקצועית וכי אין מדובר בעבודה פקידותית.

ה.               ה.    המערערת בתצהירה טענה כי היא עבדה בתפקיד של עובדת ייצור, בעבודה בלתי מקצועית, בפס הייצור של מפעל החברה. המערערת טענה כי היא עבדה בשתי מחלקות - האחת, ייצור קיטים (יחידות) של מוצרי קוסמטיקה לרבות הכנת תוויות ברקוד ותוויות תכולה והצמדתם באופן ידני על הקיטים המוגמרים, והשנייה, תפירה ידנית של תווי הביגוד, הדבקת מדבקות, הצמדת זמזמים במחלקת מחסני אופנה ולבסוף אריזת המוצר המוגמר בקרטון והצמדת תווית תכולה על גביו.

ו.                  ו.       המערערת טענה כי במסגרת עבודתה היא בנתה ויצרה קופסאות מקרטון, מגיליונות קרטון שטוחים, בתוכן ארזה סדרת פריטים על פי הנחיות המעביד לצורך הפצתם ללקוחות. לטענת המערערת אריזת הקיט הינה מגוונת ובהתאם לדרישה - מזוודה, תיק או אריזת קרטון.

ההליכים קודם מתן פסק הדין בבית הדין האזורי

3.         ביום 28.7.03 דחה בית הדין האזורי את תביעתה של המערערת בקובעו כי מדובר בחברה האורזת עבור חברות אחרות מוצרים מוגמרים וכי גם אם מנסים לכנות את אופייה של אותה עבודה כייצור האריזה הרי שאין בכך הבדל ממשי מאריזה שאינה פעילות של "ייצור". נוכח האמור קבע בית הדין, בהסתמכו על אשר נקבע בעב"ל 20394/97 פזית מלכה נ' המוסד (להלן - הלכת פזית מלכה), כי אין המדובר ב"מפעל תעשייתי".

4.         בא כוח המערערת ערער על פסק הדין לבית דין זה. ביום 13.6.04 נתן בית הדין תוקף של פסק דין, להסכמת הצדדים להצעת בית הדין (להלן - פסק בית דין זה), לפיה:

"בנסיבות המקרה שלפנינו השאלה העיקרית הינה - טיב המפעל ולא עבודת העובדת בפועל. אין מחלוקת שהעובדת עבדה עבודת כפיים ולא עבודה פקידותית, וסיווג עבודתה כמזכה במענק צריך להיקבע על פי טיב המפעל.

לאור האמור מוצע בזאת כי עניינה של המערערת יוחזר לבית הדין האזורי להשלמת ראיות לגבי טיבו של המפעל כמפעל תעשייתי אם לאו. ככל שיקבע כי מדובר במפעל תעשייתי, הרי גם עבודת האריזה בו צריכה לזכות במענק. ככל שיקבע כי אין מדובר במפעל תעשייתי - על פי תכלית החקיקה אין מקום לזכות במענק"

5.        בעקבות פסק בית דין זה נתקיימה מסכת שמיעת ראיות בפני השופטת וירט ליבנה בבית הדין האזורי, עם מינויה של השופטת וירט ליבנה לבית הדין הארצי,הועבר התיק,בהסכמת הצדדים, למתן פסק דין על ידי השופטת פוגל.

פסק דינו של בית הדין האזורי

6.         בפסק דינו דן בית הדין האזורי בפלוגתא שנותרה לבירור, כאמור בפסק בית דין זה, היא בירור מהות המפעל בו הועסקה המערערת - האם המפעל בו עבדה המערערת הינו מפעל תעשייתי.

7.         בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על עדות מנהל המפעל, מר בירקה דוד (להלן - מנהל המפעל) כי אין מדובר במפעל העוסק בייצור מוצרים אלא במתן שירותים של אחסנה, אריזה והפצה של מוצרים קיימים, בהם לא נערך כל שינוי על ידי החברה, לחברות אחרות. בית הדין לא מצא לנכון לתת משקל להגדרה המופיעה במכתב, מיום 5.11.05, מטעם משרד המסחר והתעשייה כי החברה מוגדרת כמפעל תעשייתי (להלן - אישור התמ"ס). זאת מאחר ולא ניתן כל הסבר על יסוד אילו עובדות נקבעה הקביעה במכתב, מאחר והתיאור לא תאם את עדות מנהל המפעל, אשר תיאר במפורט מה נעשה במפעל ומאחר והמכתב הוגש מבלי שעורך המכתב הופיע לחקירה עליו. נוכח האמור לעיל, קבע בית הדין האזורי כי אין המדובר במפעל תעשייתי על פי תכלית החוק, ולכן דינה של תביעת המערערת להידחות.

ההליך שבפנינו: