אי הכרה בנהג הסעות/הובלות כעובד עיריית ראשל"צ

1.        בפנינו תביעה להכיר בתובע כ"עובד" הנתבעת 1 ולפסוק לזכותו, נוכח מעמדו זה, הפרשי הצמדה ופיצויי הלנה בגין איחור בתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין,דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה דמי הבראה, קרן השתלמות, פנסיה, ביגוד וכן לחייב את הנתבעת 2 בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בגין גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה.

2.        ראשיתו של הליך זה בכתב תביעה שהוגש ביום 30.3.03. כתב הגנה הוגש ביום 8.6.03.

            בתאריך 7.10.03 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה לעניין חישוב רכיב הפרשי ההצמדה ופיצויי ההלנה בגין איחור בתשלום שכר העבודה, בקשה שנתקבלה ובהתאם, הוגש כתב הגנה מתוקן ביום 8.2.04.

3.        לצערנו, נפטר התובע ב -9.6.04 (להלן: "המנוח"), ובתאריך 15.7.04 ניתן צו ירושה בעניין עזבונו ואלמנתו, הגב' רחל מוזס, נתמנתה כמנהל העיזבון. ביום 13.9.04 ניתנה החלטת כב' השופטת א. סלע לפיה הגב' מוזס , תהיה לבעלת דין במקום התובע.

4.        טרם פטירתו של המנוח, ביום 2.10.03, הוגש תצהירו לבית הדין; עם  תצהירו הוגשו גם תצהיריהם של רעייתו, הגב' רחל מוזס (להלן: "האלמנה"), ואחיו מר בנימין מוזס (להלן: "האח").

            ביום 17.2.04 הוגשו מטעם הנתבעות תצהירו של מר שלום ניצן- סמנכ"ל וראש מנהל אמרכלות בנתבעת 1 (להלן: "ניצן"), תצהירה של הנתבעת 2, וכן הוגשה חוות דעת מומחה של רו"ח הגב' הדס חדד, הממונה על הוצאות העיריה, עובדת בקורת במשרד מבקר העיריה (להלן: "חדד") לעניין דיווחיו של המנוח למע"מ.

            לאחר פטירתו של המנוח הוגשה בקשת התובעת לאשר השארת תצהיר התובע ז"ל בתיק ביה"ד וכן לאפשר לתובעת להגיש תצהיר משלים מטעמה.

            הבקשה להגשת תצהיר משלים נתקבלה על ידי כב' השופטת סלע ביום 6.12.04. כמו כן נתבקשה תגובת הצד שכנגד לבקשה לקבלת תצהיר התובע ז"ל ונקבע כי הבקשה תידון בפתח קדם המשפט בתיק זה.

            הנתבעות בתגובתן  מיום 19.12.04 הביעו התנגדותן לבקשה.

            תצהירה המשלים של התובעת הוגש ביום 21.12.04 וכשבוע לאחר מכן הוגשה בקשה מטעם הנתבעות למחיקתו, באשר הינו מבוסס רובו ככולו על עדות שמועה וסברא.

            בקשה זו נדונה בפנינו במסגרת הליך ההוכחות וביום 17.3.05 קבענו כי אין למחוק את התצהיר המשלים וכי ביה"ד יידרש לשאלת משקלה של העדות בבואו ליתן את פסק הדין. ביחס לבקשה לקבלת תצהירו של המנוח נקבע כי ההחלטה בעניין זה תנתן במסגרת פסק הדין.

5.        ביום 2.11.03 הוגשה מטעם התובע בקשה לזימונם של עדים מטעמו. לאחר קבלת תגובת הנתבעות אשר התנגדו לבקשה, נדונה זו במהלך דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 23.12.04 ונדחתה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי. ביום  6.2.05 ניתנה החלטת כב' הנשיא ס. אדלר המאשרת את החלטת בית הדין קמא (כבוד השופטת א. סלע).

            במהלך אותו דיון הוסכם כי הבקשה לקבלת תצהיר המנוח תדון במסגרת ניהול ההוכחות.

6.         המנוח, שהיה נכה ממחלת פוליו, הועסק על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1 ו/או "העירייה") , כנהג הסעות/הובלות עד ליום 31.10.02 או בסמוך לכך (במשך למעלה מ -19 שנים).

            עבודתו של התובע בוצעה מדי יום, בין השעות 8:00 ל- 14:00.

7.        הנתבעת 2 שימשה כראש מינהל לשילוב חברתי (בין השנים 1999-2003), המופקדת על נושא ההסעות וההובלות במחלקת הרווחה.

8.        בגין שירותיו לנתבעת 1 שולמו למנוח כל הסכומים שנדרשו על ידו, כנגד חשבוניות מס שהציג.

9.        ההתקשרות עם התובע נעשתה באמצעות הסכם, שהוארך מעת לעת. בכל ההסכמים שנכרתו בין העירייה למנוח נאמר מפורשות כי המנוח אינו עובד אלא קבלן. כן צוין בהסכמים כי התמורה שקיבל המנוח תכלול את מלוא ההפרשות לתנאים סוציאליים והפרשות לפיצויי פיטורין ( ר' נספחים א'1 ו- א'2 לכתב התביעה).

10.      המנוח נרשם כעצמאי וניהל ספרים (גם במע"מ); את שירותי ההסעות סיפק באמצעות רכב שבבעלותו כשהוא נושא בכל ההוצאות לאחזקתו (רישוי, ביטוח, דלק, תיקונים).