אי החתמת בוגרי קורס קדם-צבאי על התחייבות לשירות קבע בטעות אינה עילה לשחרורם

השופט א' רובינשטיין:

העתירה - עובדות וטיעון משפטי

א.        (1) עתירה זו עניינה טענתם של העותרים, כי אין עילה משפטית לכפות עליהם שירות קבע בצה"ל.

           (2) העותרים, תכניתנים בצה"ל, עברו ב-2003 קורס קדם-צבאי בתכנות מחשבים. תקופת הקורס גופה אינה נחשבת לשירות צבאי. בוגריו מתחייבים, ככלל, בתמורה לקורס כזה ולשירות חובה כתכניתנים, לשרת שנתיים וחצי של שירות קבע בתום שירות החובה, והתחייבות זו קרויה "התחייבות קשיחה", שאל מהותה נידרש להלן. ואולם, טענתם של העותרים מתבססת - בין השאר - על כך שבהסכם עליו חתמו בכניסתם לקורס לא נכללה התחייבות לשירות קבע.

           (3) כנטען פנה העותר 1 - שלא היה מעוניין בשירות קבע - לגורמי לשכת הגיוס ואושר לו כי ההסכם עליו חתם כנזכר הוא היחיד הקיים, ואם יבקשו רשויות הצבא כי ישרת בקבע יוחתם על התחייבות נוספת. כנטען, הוסיף ושאל העותר גם את מפקדו בקורס - סמל - וקיבל תשובה דומה; לשיטתו, אילו ידע על הצורך בשירות קבע היה מוותר על המקצוע. רק בקיץ 2005, בעיצומו של שירות החובה שלו בצה"ל הוברר לו, לטענתו, כי הוא מיועד לשירות קבע של שנתיים וחצי, ובפברואר 2006 נענה כי אכן כך. פנייתו לבירור אצל קצינת פניות הציבור באכ"א לא נענתה.

           (4)  אשר לעותר 2, אף בהסכם שעליו חתם הוא בכניסתו לקורס אין נזכרת התחייבות לקבע, וכנטען בדק עם עותר 1 שמסר לו על שיחתו עם אותו מפקד בקורס ותשובתו. הוא הסתמך לדבריו על התכתבות שניהל תכניתן אחר, אשר לאחר חודשים ארוכים ועתירה לבית משפט זה נענה כי הוא כבול בהתחייבות קשיחה לקבע.

           (5) שלושת החיילים - העותרים ואותו אחר - הגישו ב-1.5.06 קבילה לנציב קבילות החיילים, אך בשל סיבות בריאות שוחרר אותו אחר מצה"ל ומשך את קבילתו. כנטען, הוצע לעותר 2 ביולי 2006 לקצר את שירות הקבע בשנה עד שנה וחצי אם ימשוך את הקבילה. בינתיים הודיעה נציגתו של נציב קבילות החיילים לעותרים כי הקבילה תידחה לגופה, אך יומלץ בפני צה"ל לשמוע את טענות העותרים ולהחליט באשר לקיצור שירות הקבע, תוך שנציב הקבילות ישוב ויבדוק זאת לאחר מכן.  

           (6) לשלמות התמונה יצוין כי אכן נפגשו העותרים עם מפקדותיהם לאחר החלטת נציב קבילות החיילים. עותר 1 ציין, כנמסר, "כי ידע/הכיר כי מסלול תכניתן כולל פרק של שירות קבע, אך לא ידע שפרק זה הינו התחייבות קשיחה והאמין כי אם לא רוצים בשירות זה הרי יש דרך לפדות אותו. עוד הוסיף עותר 1 כי ראה לא אחת שחרור תוכניתנים בשלבים שונים בשירות הקבע הראשוני"; המפקדת (בדרגת אל"מ) הסבירה לעותר 1 כי עוד בימים בהם עברה היא עצמה קורס תכנות נכללה בו  התחייבות קשיחה לקבע. סיכום הדיון (שנכתב ב-16.8.06) היה כי אין בכוונתה להמליץ על שחרורו, אך הומלץ שבתיאום עם מפקדיו ימומשו זכויות לימודיות שלו. לגבי עותר 2 נאמרו דברים דומים (סיכום ראיון מ-10.8.06), ולפיו מסר, "שאכן בסמוך להגעתו ליחידה הבין שהינו מחויב לשירות קבע, אך לא היה לו ב-3 השנים האחרונות זמן וקשב לטפל בנושא". אף כאן לא הסכימה המפקדת (בדרגת סא"ל) להיעתר לבקשה. 

           (7) העתירה הוגשה ב-31.7.06 ונשמעה ב-21.8.06.

           (8)    טיעונם המשפטי של העותרים - המסודר והמנומק - נדרש למעמדו המשפטי של שירות הקבע, שאינו מוסדר לשיטתם כדבעי, וכיוון שמזה המדובר לדעתם בפגיעה בזכויות יסוד שבחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק, ומזה ההתחייבות הנטענת עצמה היא התחייבות חוזית, שאינה יכולה להיאכף כשהמדובר בשירות אישי, יש מקום לקבוע כי אין העותרים מחוייבים בשירות הקבע. נטען בהקשר זה, כי החייל המתחייב בעת קורס קדם-צבאי לשירות קבע התחייבות קשיחה, עושה כן בתוך מספר דקות, בנוסח אחיד, ללא יכולת לשקול את מלוא התמונה באשר לעתידו וללא ייעוץ משפטי, לאחר "תכנית שיווק אגרסיבית" של צה"ל - ועל כן יש ספק לגבי גמירות דעתו. נטען גם לשוני באשר ל"התחייבות קשיחה" בין תכניתנים כמו העותרים לבין עתודאים, לרעת התכניתנים; נטען כי הפקודות דורשות אישור הנוגעים בדבר שמועמד לקבע הוחתם על ההתחייבות, מה שלא אירע במקרה דנן; וכן הועלו טיעונים נוספים מתחום המשפט המינהלי, כגון התעלמות מהנחיות פנימיות, שרירותיות, ואי קיום הבטחה מינהלית.

תגובת המשיבה

ב.        (1) בתגובתם המקדמית של המשיבים נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי כבד, בשל אי נקיון כפיים של העותרים וכיוון שאם תתקבל בקשתם יופלו לטובה לעומת חבריהם למקצוע הצבאי; לגוף הדברים נטען, כי אף אם לא הוחתמו העותרים, בשל טעות טכנית, על התחייבות לשירות קבע, אין לחלוק על כך שהיו מודעים להיותם מחויבים בשירות קבע בן שנתיים וחצי, ולכן מנועים הם מהתכחשות למחוייבות זו, לאחר שנהנו מיתרונות המסלול אליו התקבלו. נטען כי לכל המשתתפים בקורס של "מסלול התכניתן" מובהר כי יידרשו להתחייב לשירות קבע בן שנתיים וחצי בדרך של "התחייבות קשיחה". טופס הבקשה להצטרף לקורס הקדם-צבאי, בו נאחזים העותרים בין השאר, ושבו אין התיחסות לשירות הקבע, תואר ככזה שלא נועד להסדיר את השירות הצבאי. המשיבים אכן לא מצאו טפסים חתומים של העותרים להתחייבות לשירות קבע, ולא ברור אם הללו לא הוחתמו או שמא אבדו הטפסים, אך כדי למנוע הישנות כגון דא, עודכנו לאחרונה הנהלים. עוד נאמר, שבהחלטת נציב קבילות החיילים, במסגרת בירור של קבילת העותר 1, נאמר כי "התנאי הנוגע להתחייבויות המוקדמת לקבע הוא תנאי ידוע ונהיר בקרב המועמדים למסלול, ולא כל שכן - בקרב חניכי הקורס והחיילים המשרתים במקצוע", אך העותר 1 נמנע, כך נאמר, מבירור הסוגיה עם גורמים צבאיים מוסמכים, והסתפק בתשובת פקידות בלשכת הגיוס ומפקד זוטר בקורס התכנות. לגבי העותר 2, נאמר בהחלטת נציב קבילות החיילים אליה מפנים המשיבים, כי הסתפק בבירור הנושא עם חבר לקורס. נטען, כי מהחלטת הנציב התברר שהעותרים אינם מתכחשים לכך שהיה עליהם להתחייב לשירות קבע, דבר שהיה ידוע ומוכר להם לפני הצטרפם למסלול, וכן לכלל התכניתנים; גם לשיטתם לא נמסר להם על-ידי כל גורם מוסמך כי הם משוחררים מכך. 

           (2) כאמור, נטען שיהוי בכך שהעותרים פנו למשיבים רק חודשים מעטים לפני סיום שירות החובה; אילו פנו בתחילת הקורס או שירותם הצבאי, ניתן היה לשנות לגביהם לכאן או לכאן; ובנסיבות, אם תתקבל טענתם ייאלץ צה"ל לשחרר תכניתנים רבים באופן שיפגע בו. נטען גם, כי לאחר שרכשו העותרים את מקצועם ועסקו בו, דבר המקנה להם מוניטין בשוק העבודה, יש משום חוסר נקיון כפיים בעמדתם כיום.

           (3) לשיטת המשיבים, מן התשתית העובדתית עולה בבירור כי העותרים היו מודעים לחובתם לשרת בקבע עוד בטרם הצטרפותם לקורס, ולמצער מראשית שירות החובה. אין החתימה מכוננת את החתימה לשירות קבע, ויש לראות את העותרים כמי שהתחייבו לשירות כזה על פי צירוף הנסיבות, אף אם לא חתמו פורמלית.

           (4) באשר להתחייבות הקשיחה, נטען, כי שירות הקבע בכללותו מוסדר בהוראות הפיקוד העליון שהן בעלות בסיס בדין, וכי ניתן לסיימו אם בהתרת התחייבות באישור צה"ל ואם בהפסקת שירות שלא בהסכמה ותוך הודעת שנה מראש, וזאת למעט חריגים שבהם נדרשת הסכמת צה"ל. החריגים הם מקרי "ההתחייבות הקשיחה", קרי, המתנה של שנה עד לשחרור; אך העותרים לא פנו בבקשה לשחרור באחת הדרכים הפתוחות בפניהם. נטען כי ההתחייבות הקשיחה נובעת, מצד אחד, מצרכי צה"ל באשר לממלאי תפקידים שהכשרתם ארוכה, ומאידך גיסא מן האינטרס של המצטרפים להסדר לרכוש הכשרה ונסיון בתחום מקצועי. נטען גם כי אין על פי הפסיקה מקום להתערבות בשיקולי צה"ל בענייני כוח אדם.  

התייחסות העותרים לתגובה

ג.        לשיטת העותרים, אין צה"ל נענה לבקשות להתרת התחייבות, וזאת בטיעון של אי רצון ליצור תקדימים; ועוד, העותרים אינם טוענים שלא היו מודעים לכך שחלק מחבריהם מחויבים לשירות קבע, אלא כי הם לא התחייבו בעצמם. אשר לשיהוי, נאמר שרק במקרה נודע לעותרים כי עתידים הם להיות מחויבים בכפיה לשירות הקבע, ואז פנו. 

ד.        בדיון בפנינו, בשיג ושיח שהתנהל, הוצע כי העותרים ישרתו בקבע תקופה מסוימת אך צה"ל יסכים לשחרור מוקדם שלהם, אולם תשובת צה"ל לא היתה בחיוב, ונומקה בהשלכות רוחב. העותרים עמדו על עתירתם.

פתח דבר