אי.די.בי. חברה לפתוח בע"מ ואח' נ' אלוני ואח'

השופט י' עמית:

           ערעור ובקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' גרוסקופף), שעניינה בתניית פטור במסגרת תיקון להסדר חוב.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים

1. ענייננו באחת ההסתעפויות של פרשת קונצרן חברות אי.די.בי, מהגדולים והמשפיעים במשק הישראלי, בעקבות הליכים משפטיים שונים שננקטו לאחר שהקונצרן נקלע לקשיים כלכליים חמורים. 

           מבלי להיכנס לפרטי המבנה הפירמידלי המורכב של הקונצרן, נאמר בקצרה כי אי.די.בי אחזקות (להלן: אחזקות) החזיקה במועדים הרלוונטיים לענייננו ב-100% ממניות אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ (להלן: אדבפ). אדבפ מחזיקה במישרין ובעקיפין במניות של חברות גדולות וחזקות במשק, כמו סלקום, דסק"ש, שופרסל, כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ (להלן: כלל ביטוח), אלרון, נכסים ובניין ועוד. בתחילת הדרך, שיתפו פעולה בעל השליטה דאז בקונצרן, נוחי דנקנר, ומשקיע מארגנטינה הוא המשיב 3 (להלן: אלשטיין), אך בהמשך הדרך נפרדו דרכיהם של השניים, והתגבשו שתי קבוצות עיקריות שהתמודדו על רכישת השליטה באחזקות במסגרת תיק חדלות הפרעון – קבוצת דנקנר שאליו חברו משקיעים זרים ומקומיים, מול קבוצת אלשטיין ובן משה. בית המשפט של חדלות פרעון בחן את יתרונותיהן וחסרונותיהן של כל אחת מהצעות שתי הקבוצות, ולאחר קבלת הצעות משופרות והצבעות הנושים אישר את ההסדר שהציעה קבוצת אלשטיין-בן משה, הסדר אשר זכה לאחוז התמיכה הגבוה ביותר בהצבעות הנושים. על פי הסדר זה, השליטה הועברה לקבוצת אלשטיין באמצעות המשיבה 2 (להלן: דולפין) ולקבוצת בן משה באמצעות המשיבה 4 (להלן:אקסטרה) (פסק דינו של  השופט אורנשטיין בפר"ק 11478-06-13 מיום 17.12.2013 ופסק הדין המשלים מיום 5.1.2014).

2. בית המשפט של חדלות פרעון מינה את ה"ה גבאי ואולמן כנאמנים להערכת הסדר החוב ולביצועו, ולסופו של יום נערך ונחתם הסדר חוב ביום 5.1.2014, אשר הושלם ביום 7.5.2014 (להלן: הסדר החוב).

           מבלי להידרש לפירוט תוכנו של הסדר החוב, נציין בקצרה כי הוא כלל שתי חלופות עיקריות – האחת בהנחה שהעסקה למכירת אחזקות בחברת כלל ביטוח תתבצע, והשניה בהנחה כי העסקה לא תתבצע. על פי החלופה הראשונה ולפיה עסקת כלל תתבצע, היו נושיה של אחזקות אמורים לקבל סכום של 800 מיליון ש"ח במזומן וסכום של 150 מיליון ₪ היה אמור להיות מוזרם לאדבפ; בעוד שעל פי החלופה השניה ולפיה עסקת כלל לא תתבצע, היו נושי אחזקות אמורים לקבל 300 מיליון ₪ וסכום של 650 מיליון ₪ היה אמור להיות מוזרם לאדבפ  (כבר בשלב זה נספר לקורא כי עסקת כלל לא יצאה לבסוף אל הפועל). במסגרת הסדר החוב המירו הנושים של אחזקות את נשייתם במניות שקיבלו באדבפ, וכך נוצר מצב שבעלי השליטה החדשים החזיקו ב-53.3% ממניות אדבפ והנושים זכאי ההסדר החזיקו ב-46.7% ממניות אדבפ (להלן: בעלי מניות המיעוט). על פי הוראות ההסדר, בעלי השליטה החדשים דאז התחייבו להגיש הצעת רכש לרכישת מניות אדבפ המוחזקות על ידי בעלי מניות המיעוט בסכום כולל של 512 מליון ₪, מחצית עד סוף שנת 2015 ומחצית עד סוף שנת 2016 (להלן: הצעת הרכש).

           בעקבות הנפקת זכויות באדבפ ביום 1.7.2014 וביום 10.2.2015, דוללו זכויותיהם של בעלי מניות המיעוט ושווי מניותיהם ירד. בעקבות זאת הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית ביום 4.6.2015 (להלן גם: בקשת האישור), לגביה נסבים הערעור ובקשת רשות הערעור שלפנינו.

3. על רקע חילוקי דעות שנתגלעו בין בעלי השליטה החדשים ובעקבות בוררות שהתנהלה ביניהם, רכשה קבוצת אלשטיין, באמצעות חברה בשם IFISA (Inversiones Financieras Del Sur S.A, להלן: IFISA) את מניות אדבפ שבבעלות אקסטרה, וקבוצת בן משה יצאה מהתמונה בחודש אוקטובר 2015.