אי.אר.אם אחזקות מרכזים רפואיים בע"מ נ' קונפ ו ר טס

החלטה

1.המבקשת עותרת לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית הואיל ועילת התביעה מקורה ביחסי עובד ומעביד ומקום בירורה בבית הדין לעבודה.

רקע עובדתי

2.באוקטובר 2011 הגישה המבקשת כנגד המשיבה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, במסגרת ס"ע 29530-10-11, לתשלום פיצויים בגין יחסי עובד ומעביד ובגין לשון הרע.במקביל להליכים שם הגישה המשיבה כתב תביעתה לבית משפט זה, לתשלום סך של 500,000 ₪, בגין עוולות שונות אשר טוענת היא כי ביצעה המבקשת כלפיה במהלך שנות עבודה אצל המשיבה.

3.המבקשת עבדה במרפאת המשיבה באשדוד במשך כתשע שנים, ועובר לפיטוריה ביום 13/06/10 שימשה כמנהלת המרפאה.

בעובדות הנטענות בכתב התביעה מתוארים מחדלי המבקשת בביצוע עבודתה כמנהלת המרפאה לרבות היעדרות במהלך שעות העבודה, דיווח על שעות עבודה מעבר לשעות העבודה הנדרשות בפועל, אי הפקדת תקבולים במזומן.

בגין התשתית העובדתית הנטענת עותרת המשיבה לחייב את המבקשת בתשלום של 172,404 ₪ עבור תשלום שכר ביתר, 43,419 ₪ בגין אי הפקדת תקבולים, 450,000 ₪ בגין גרימת אובדן הכנסות ו- 500,000 ₪ בגין נזק תדמיתי למרפאה ולמותג.בכתב התביעה נטען כי מדובר בעוולת רשלנות בניהול המרפאה.

טענות הצדדים

4.לטענת המבקשת התביעה דנן מהווה שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט, הואיל ונועדה להרתיעה ממימוש זכויותיה בבית הדין לעבודה. לגופו של עניין נטען כי הטענות בתביעה מתייחסות במפורש ובאופן מובהק להפרת חובות של עובד כלפי מעבידו ומקום בירורן בבית הדין לעבודה, במיוחד כאשר המבקשת הקדימה והגישה תביעתה לבית הדין ובמסגרת טענות ההגנה שם העלתה המשיבה טענות זהות לנטען בתביעתה.

לטענת המבקשת, אין לאפשר למשיבה להציג את עילת תביעתה במסווה של עוולות מפקודת הנזיקין, מאחר ולגופו של עניין מדובר בהפרות נטענות אשר עילתן במשפט העבודה לרבות החובה לא להתבטל ממלאכה, אי ציות להוראות משמעת של המעביד והפרת החובה לבצע העבודה במיומנות.

לטענתה, תביעת מעביד לפיצוי בשל מעשה רשלנות של העובד הינה עילה חוזית שמקורה ביחסי עובד ומעביד.

5.לטענת המשיבה, עילות תביעתה מקורן בפקודת הנזיקין ולפיכך קמה סמכות לבית משפט זה. לשיטתה, שעה שניתן לנסח תביעה הן כהפרת חוזה העבודה באופן רשלני והן כעוולה בנזיקין, לתובע הזכות לבחור את הערכאה בה תידון תביעתו.

לטעמה כתב התביעה כולל עוולות מפקודת הנזיקין וביניהן רשלנות, גזל, תרמית ועילה בעשיית עושר ולא במשפט.

עוד מדגישה המבקשת כי יש לפרש בצמצום את סמכותו הייחודית של בית-הדין לעבודה, כי המבחן לקביעת הסמכות הינו מבחן הסעד ומאחר ונתבעו סעדים לפי פקודת הנזיקין ומהות הסכסוך אינן ביחס לקשר העבודה, קמה סמכות לבית משפט זה.

לא מצאתי צורך להידרש ליתר טענות הצדדים, ביחס למחדלים דיוניים אחרים, אשר אינן משליכים על ההכרעה בבקשה זו.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בכתב התביעה, בבקשה ובתגובות, מצאתי כי עסקינן בתביעה אשר עילתה ביחסי עובד מעביד ואשר אין מקום להוציאה מגדר סמכותו של בית-הדין לעבודה בגין ניסוח חלק מעילותיה באדרת של תביעה נזיקית.

סמכויות בית-דין אזרחי לעבודה נקבעו ופורטו בסעיף 24 (א) לחוק בית-המשפט הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, הקובע את סמכות בית-הדין לדון:

"(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]"

נקבע לא אחת כי סמכותו של בית-הדין לעבודה מוגדרת ומוגבלת מאחר והמדובר בסמכות ייחודית. לפיכך יש לפרש את סעיפי החוק הקובעים את סמכותו העניינית פירוש דווקני. אולם פרשנות דווקנית של סמכויות בית-הדין האזורי לעבודה אין משמעה צמצום עד כדי סיכול התכלית של ריכוז ענייני עבודה בבית-הדין לעבודה. ככלל, הסמכות העניינית של בתי המשפט נקבעות על פי הסעד המבקש, אולם, המצב שונה בעניין הסמכויות האזרחיות של בית-הדין האזורי לעבודה. סמכותו של בית-הדין האזורי לעבודה אינה נקנית על פי הסעד, אלא על פי עילת התביעה בחלק מהעניינים, ועל פי עילת התביעה וזהות הצדדים כאחת בחלק מהעניינים. (לעניין זה ראה ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט (3) 497, רע"א 363/08 מתן חיים פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת).